להקת המחול של ליאת דרור וניר בן גל וההרכב האירי "ירוק עד" ייפגשו למופע משותף בסוף שבוע של מוזיקה, מחול וסדנאות שיתקיים בהאנגר אדמה במצפה רמון ב-20-19 במאי 2006. ליאת דרור מספרת על החיבור הטבעי בין השקט של המדבר לשמחת החיים והמרחבים הירוקים של המוזיקה האירית.
להפנים את המהות האירית בריקוד
החיבור בין "ירוק עד" ללהקת המחול של ליאת דרור וניר בן גל נדמה ממבט ראשון כחיבור בין קצוות כמעט מנוגדים. אלה פועלים במצפה רמון ואלה מגיעים מ-"מעלה צביה" שבגליל. אלה קשורים בטבורם לאדמה המדברית ואלה ניזונים מן המרחבים ירוקים של אירלנד או לפחות של הגליל.
- מאיפה באה היוזמה למפגש ביניכם? מאיפה בא החיבור?
"התקשרו אלינו יום אחד מ`ירוק עד`. היוזמה הגיעה מהם. עבדנו בעבר עם מוזיקות איריות ולהקות אחרות ומבחינתנו זו הייתה הזדמנות. רוב הזמן כשאני עובדת בסטודיו אני עובדת בלי מוזיקה כדי שאנשים יוכלו להתחבר למקצב שלהם. רק כשאני מרגישה שיש לנו בעבודה את השירה שלנו, את המקצב שלנו אז אני מאפשרת לזה להתחבר למוזיקות שונות. גיליתי שהחיבורים האלה מאוד מאוד חזקים. המוזיקאים מאוד עצמאים, הרקדנים מאוד עצמאים כל אחד לעצמו, וצריך הרבה הרבה הקשבה כדי שמשהו יקרה - זה לא מובן מאליו.
"במוזיקה אירית יש משהו שמאוד מחובר לקרקע מביא אתו המון שמחה, וזה משהו שרקדנים לא מביאים אותו אתם. `ריקוד אירי` נתפס בדרך כלל כמו ריקוד פולקלור אחד לאחד על המוזיקה אבל בעצם הכוונה שלנו במופע למצוא חיבור לאדמה ולשמחה ממקור אחר. אני מאזינה גם למוזיקה של `ירוק עד` , כדי שהמפגש יהיה קרקע לפעולה אבל אני לא מלבישה את הריקוד אחד על אחד על המוזיקה אלא מנסה להפנים את המהות ואז קורים דברים מאוד לא צפויים ובדרך כלל מאוד מאוד יפים".
הרצון לתת ויכולת הריפוי
- בשנים האחרונות אתם יוצרים די הרבה אירועים במצפה רמון שמשלבים גם מחול וגם סדנאות כמו יוגה, טאי צ`י – איך מיישבים את טכניקות הריפוי האלה עם אמנות ויצירה, עם האגו ועם הרצון להגיע לקהל?
"אני לא חושבת שהרצון להגיע לקהל חייב להיות קשור לאגו. מה שאנחנו מנסים לעשות פה נעשה בלי קשר לאף אחד, אלא למען עצמנו ולכל מי שרוצה לחוות את זה. זה בעצם לאפשר לגוף לחוות באופן שווה את ההוצאה לפועל – הרצון לתת ולהעניק ואת יכולת הריפוי – לקבל, לספוג, רגע לא לעשות.
"אני מאמינה שבדרך כלל אנחנו לוקחים צד אחד – או שנמצאים בנסיעות וכל הזמן מופיעים ונותנים או – כשפורשים מן העולם הזה ומנסים לחיות את היום יום, את החיים הפשוטים. לא פשוט למצוא את החיבור.
"הפסטיבלים שאנחנו עושים בהאנגר אדמה הם בעצם הזמנה לאנשים לבוא לחוות את מה שאנחנו חווים בשגרה שלנו . אנחנו חווים פה טוב, שקט, המון יופי. אני מזמינה אנשים לבוא לראות שיש עוד אופציות לאזן בין הדברים. יש לנו נטייה להרבה אקשן – ואחר כך אנחנו צריכים שמישהו יעשה לנו מסאג` בגב, ירגיע את הברכיים – להשתמש ברפואה כדי לאזן. לדעתנו זה לא הכרחי, יש דרך אחרת לשזור את הדברים. זה בעצם מה שזה. לזה מיועדים הפסטיבלים.
"בן אדם יכול לחווות את הדבר כאן באופן בלתי אמצעי – לרקום לעצמו רקמה הרבה יותר עדינה בתוך המערך הכללי. זה לא רק שהוא צופה, צועק ומשתולל בזמן ההופעה אלא בעצם הופך בעצמו לחלק מתוך תהליך שבו יש לו עצמאות משלו, מבפנים".
לאפשר לריקוד הבלתי נראה לצאת החוצה
- בדברים הנלווים למופע אתם מדברים על חיבור בין המרחבים הירוקים של אירלנד לבין המרחב הצהוב של המדבר, איך את רואה את החיבור הזה?
"זה קשור לאיך שהגוף סופג את המרחב שמסביבו, כי הגוף שלנו רגיל לספוג את הקדימה והאחורה, לא את המרחב שמסביב. זה דבר לא פשוט להיות בתוך מרחב - אנחנו בדרך כלל צריכים משהו שהוא הרבה יותר מוגדר ומתומצת וצפוף. בשבילי המרחב הירוק הוא מרחב אינסופי של שמחה ויופי ושפע שבדרך כלל אנחנו הולכים לאיבוד בתוכו. השם של המופע, `הריקוד הבלתי נראה` , הוא לפחות בשבילי בדיוק זה: הריקוד נמצא במרחב של כל אחד מאיתנו והרבה פעמים מגיל שנתיים בערך המרחב הזה מפסיק להיות נראה, אנחנו לא נותנים לו באמת חיים מרגע שאנחנו בוחרים נישה של `מה אנחנו` (ואני לא מדברת על ריקוד מקצועי, שהוא גם נישה). בשבילי, לא משנה מה בחרנו, הריקוד הזה אמור כל הזמן להתקיים, זה סוג של חיות שמאפשרת לחיים שלנו להישאר שמחים. בשבילי, הריקוד הוא הביטוי של שמחה טהורה, אולי אפילו יותר ממוזיקה. דרך המרחב של הגוף אנחנו יכולים לחזור להגיע לאותו חיבור של הריקוד הבלתי נראה ולאפשר לו לצאת החוצה בעדינות ובשקט".
"אני לא רואה את עצמי כאדם ספירטואלי או רוחני. בשבילי האיזון הוא החיבור לאדמה. אם אני יכולה להיות שקטה, אפילו בתוך שיחת טלפון כמו זו, אז זה מה שזה. אני לא הולכת לדברים שמעבר, אלא מנסה להיות מחוברת לפה וליהנות ממה שיש פה.
"השקט הוא גם אופציה הרבה פעמים - הוא המרחב שמאפשר שדברים יתחילו לקרות. בתוך הרעש אנחנו לפעמים לא שומעים, לא יודעים מה אנחנו אומרים, הרעש עושה הסוואה לרעשים במערכת שלנו. השקט מאפשר להתחיל לראות יותר לאט ויותר בעדינות. השקט הוא סוג של מרחב שלי טוב בו. הוא מוציא הרבה שמחה, הרבה חיוכים. זה מה שיש במדבר, הרבה מרחב והרבה שקט".
לפרטים נוספים על "הריקוד הבלתי נראה" בהאנגר אדמה
ויטמין ירוק עד – פינת גורדון מארחת את גל שחר מ"ירוק עד"
האנגר אדמה – אתר הבית
"ירוק עד"
16/05/2006
:תאריך יצירה
|