יונה אליאן-קשת מסתערת על הבמה ברעבתנות בהצגה החדשה של בית ליסין, המבוססת על ספרה המצליח של נעה ידלין ומבוימת ברגישות יוצאת דופן
מחזה טוב שמכבד את המקור
נעה ידלין אולי הכי מזוהה בעת האחרונה עם "שטוקהולם", הסדרה המצליחה של כאן 11 שכתבה בעקבות ספרה המצליח, אבל היו לה ספרים – והצלחות – עוד לפני שבראה את חבורת הקשישים החינניים והתככנים. "בעלת הבית", הרומן שלה שיצא ב-2013, זכה בשעתו לשבחי המבקרים, זיכה אותה באותה שנה בפרס ספיר ואף נהפך בהמשך לספר זהב. עכשיו הוא עולה על במת תיאטרון בית ליסין, כשאת העיבוד למחזה כתבו שלומית ארנון בר-לב וליאת פישמן לני.
לא קל, אפילו קשה מאוד, להעביר ספר למדיום ויזואלי – קולנוע, טלוויזיה ובמיוחד תיאטרון, שיותר משני האחרים תָחוּם במגבלות זמן, מקום ואמצעים. המדיום הוויזואלי תמיד נדרש לצמצם את המקור הספרותי, לאבד חלקים שלמים ממנו עוד לפני שהוא מעבד את מה שנשאר, ולהתאים את מה שנותר ונבחר למדיום החדש. כל זה קשה כפליים כשליצירה החדשה קדם ספר מוצלח ומצליח.
ארנון בר-לב ופישמן לני, שיש להן כבר רקורד של שיתוף פעולה בכתיבת מחזות, בהחלט עמדו במשימה לטעמי, והצליחו ליצור מחזה טוב, שעומד לגמרי בפני עצמו, וגם מכבד את המקור.
בעלת הבית, יונה אליאן-קשת, צילום: כפיר בולוטין
המלכה האם
במרכז העלילה עומדת אלישבע פוגל, אישה חזקה בכל מובן: היא אושיית שמאל רבת מוניטין שזוכה לכבוד בינלאומי, בכירה במרכז הירש לשלום, פעילה בכל מיני ארגוני ידידים ולמען שלל גורמים ואנשים, שעומדת לקבל פרס בינלאומי על פועלה. גם בחיים הפרטיים היא מרכז המשפחה: היא המושלת בה ובעצם – המלכה, האם.
היא נשואה לבן-עמי, שמנגן ברצון כינור שני לה ומעריץ אותה, ויש לה שלושה ילדים בוגרים: אסא, דוקטור – מובטל ופרוד - במדעי הרוח, אביטל שנשואה לבועז, אדריכלית שבעלה מתפקד כעקר בית המגדל את בתם התינוקת, ואמוץ הרווק, פסיכיאטר מבריק שמקצר מסלול לתהילה דרך השתתפות בתוכנית ריאליטי.
רגע לפני קבלת הפרס, נחשפת פרשייה בגוון מלוכלך הקשורה לבוס של אלישבע, שחיש מהר מקבלת טוויסט חד כשאלישבע עצמה מואשמת בשחיתות לכאורה ובהעלמות כספים בהיקף של מיליונים.
באינסטינקט ראשוני מצופפת המשפחה שורות להגן על האם הגדולה, אבל נוכח הראיות הנחשפות ומצטברות, נדרש כל אחד מבני המשפחה לבחון מחדש את המצב ואת יחסיו בתוך המשפחה, מול כל אחד בה. כל אחד מהילדים עושה דרך משלו ומחשב מסלול מחדש עד להתפכחות-התבגרות העצמית, וכל אחד מהם נאלץ לשנות פרספקטיבה על כולם והכול. וברקע, במקביל לחשיפה של אלישבע, נחשף בעצם השמאל הישראלי באור לגמרי לא מחמיא.
בעלת הבית, צילום: כפיר בולוטין
תענוג לצפות בה
מהרגע שהיא נכנסת לבמה – הבמה כולה של יונה אליאן-קשת, שמגלמת את אלישבע - הנאורה, המקסימה, החזקה, הכוחנית, הדורסנית, התככנית, האהובה, המאוסה, האיומה, השולטת, העריצה, הגדולה מהחיים והקטנונית עד כלות. אליאן-קשת מציגה את כל סקאלת הגוונים האנושית הזאת בצורה מרהיבה, מתעתעת בבני משפחתה על הבמה ובקהל שבאולם, שכמעט כמוהם מסרב להאמין כמה מניפולטיבית יכולה להיות האישה הנהדרת הזאת. אחרי שנה של היעדרות מהבמה בגלל הקורונה, אליאן-קשת מסתערת עליה ברעבתנות שמוציאה ממנה את המרב והמיטב, ומוכיחה שוב איזו שחקנית מצוינת היא. תענוג לצפות ולהישבות בה.
יניב לוי, יעל וקשטיין ותום חגי מגלמים את שלושת ילדיה שנעים קדימה ואחורה בביטחונם בה ובעצמם, כל אחד לפי אישיותו, צרכיו ומערכת יחסיו איתה ועם שאר בני המשפחה. הם נעים בין הערצה לרתיעה, אהבה ומיאוס, הערצה עיוורת וחשדנות, בין אהבה לזעם, בין רצון להגן עליה לבין פגיעוּת.
הופעתה של וקשטיין מתחזקת ככל שדמותה הולכת ומתפכחת. חגי, שחקן טבעי נהדר, מדייק ומשכנע מאוד כאמוץ הציניקן המפוכח-מראש, שנשבר בדרכו. ויניב לוי מציג אסא מעריץ, תלותי ואפרפר, שמתנהל בצל אחרים, בעיקר אימו ואפילו פרודתו.
בעלת הבית, צילום: כפיר בולוטין
שחיתויות בצמרת ויחסים במשפחה
זו דרמה משפחתית-חברתית, שבה משבר חיצוני גורר משבר פנימי גדול, שהעימות החיצוני מיתרגם בה גם לעימות פנימי ואשפה מלאה חיצים מושחזים מופנית אל לב הבורגנות האשכנזית השמאלנית. זו גם מלודרמת-מתח, שבדומה לרומן מתח שוזרת בעלילה חוט מושך ומסקרן של מתח, שמסתבך והולך וגובר עד להתרה שבסוף.
עידו רוזנברג ביים את ההצגה ברגישות ומתוך קשב לאנושיוּת שבדמויות הנסחפות במערבולת העלילה, שנשמעת כל כך לקוחה מכאן ועכשיו.
לכו, ואחרי שתיהנו ותצחקו ותופתעו ותישבו בקסמה של יונה-אלישבע, תגלו שההצגה משאירה גם לא מעט חומר למחשבה. כן, גם על שחיתויות בצמרת, כל צמרת. אבל בעיקר על יחסים במשפחה, כל משפחה.
בעלת הבית, צילום: כפיר בולוטין
מאת: שלומית ארנון בר-לב וליאת פישמן לני על פי ספרה של נעה ידלין. משתתפים: יונה אליאן-קשת, רוברט הניג, יניב לוי, יעל וקשטיין, תום חגי, אלירן הרוש, ענבר דנון. בימוי: עידו רוזנברג, תפאורה: אדם קלר, תלבושות: אורנה סמורגונסקי, מוזיקה: ניר לוגסי, תאורה: קרן גרנק
לרכישת כרטיסים