בהופעת השקה של אלבומה החדש "נאפולי-ת"א" מוכיחה אחינועם ניני כי הבחירה שלה בשירים נאפוליטניים מתורגמים לעברית היא נכונה ומדויקת. הקהל ואורן בר-אל בתוכו - נשבה.
נאפוליטני אך נגיש
נכון לעכשיו, אחינועם ניני ממוקמת בעיני בקצה העליון של הזמרות שפועלות כאן. לא נתקלים הרי כל יום במתת אל ווקאלית שכזו, שבמקרה הזה מלווה גם ביכולת מרשימה למצות את הרגש מהשירים שהיא שרה. לכן אלבום חדש שלה הוא תמיד סיבה לחגיגה בשבילי, אפילו אם לא מדובר בחומרים מקוריים, אלא בקבוצה של שירים נאפוליטניים מלפני כמאה שנה, שבהם התאהבה ניני במהלך ההופעות שלה עם רביעיית סוליס, עד כי החליטה להקדיש להם אלבום שלם.
יציאת האלבום נחגגה השבוע באופן רשמי במסגרת הופעה מיוחדת שלה במועדון הזאפה שברמת החיל, אפילו עוד לפני שקיבלתי את האלבום לידי, כך שזו הייתה בעצם הפעם הראשונה שיצא לי לשמוע את השירים החדשים-ישנים ולהתרשם מהם. על הבמה ליוו את ניני גיל דור, שותפה המוזיקלי של ניני מזה שבע עשרה שנים, וזוהר פרסקו זריז האצבעות, עם מגוון מעניין של כלי הקשה וקצב, כשניני בעצמה משתלטת היטב על כמה כלי פרקשן.
ומסתבר, שזו הייתה חוויה נעימה במיוחד. יש משהו מלא עוצמה ורגש במנגינות הנאפוליטניות הללו (להבדיל מהאיטלקיות, כפי שהדגישה ניני במהלך הערב), שחלקן מוכרות ולכן בהחלט נהניתי להיתקל בהן שוב, אבל גם באלה שלא שמעתי מעולם היה משהו נגיש במיוחד, שתפס את האוזן מיד. החיבור של הלחנים הללו אל המילים שתורגמו בכישרון רב על ידי גיל דור ודן אלמגור, הצליח לקרב את השירים הללו אלינו, מבלי לוותר על ניחוח משכר של זמנים אחרים.
דיוק בצלילים כבוד למילה
היא מתחילה לשיר ואי אפשר שלא להתפעל מיופיו של קולה, שעולה ברוב המקרים אפילו על זה של אולפני ההקלטה, מהדיוק הרב בצלילים ומהכבוד שהיא רוכשת לכל מילה שיוצאת מפיה. מבט אחד לעבר הקהל מבהיר לי שהתחושה הזו תופסת את כולם. למרות האוירה המשוחררת יחסית שמצויה בדרך כלל בהופעות במועדונים שכאלה, להבדיל מהופעות באולמות סטנדרטיים, אי אפשר לשמוע שום רחש מהקהל. אף אחד לא מוציא הגה מפיו, ולו כדי שלא יפספס את הדקויות הנהדרות שבקולה של ניני. מחיאות הכפיים החזקות אחרי כל שיר מחזירות את הכרת התודה הישר אל הבמה.
את החלק השני של ההופעה מקדישה ניני לחומרים המוכרים יותר שלה, ודווקא בנקודה הזו אפשר לזהות מעין ירידת מתח מסוימת, שמתבטאת גם בביצועים, וגם בכמה תקלות טכניות שקצת מפריעות לזרימה הטבעית של הערב. אך בסופו של דבר מצליחה ניני, יחד עם שני הנגנים הנהדרים שאתה לעבור את המכשלה. עם הלהיטים הישנים והמוכרים שלה, בעברית ובאנגלית לסירוגין, חזר הערב למסלול, ופעם נוספת אפשר היה לחוש את הדרת הכבוד שאפפה את האולם כולו, את הרצון הגדול לגמוע את הצלילים היפהפיים שזרמו מן הבמה, ולא פעם, גם את הנשימה נעצרת לכמה שניות.
לפרטים נוספים
כתב וצילם: אורן בר-אל
07/09/2006
:תאריך יצירה
|