כנות, נאיוויות והנאה הם שלושת מרכיבי היסוד בעולמו של הליצן, טוען שלומי גולן, ליצן בעל ותק וניסיון שמקים בית ספר ראשון מסוגו בארץ לליצנות. שיחה רצינית על ליצנות תיאטרלית ורפואית, עם האף האדום ובלעדיו.
להקים בית לליצן
בית הספר הישראלי הראשון לליצנות ייפתח באוקטובר הקרוב בתיאטרון גבעתיים. את בית הספר מקים שלומי גולן, שמגשים חלום ישן. "התחום הזה כרגע נמצא בפריצת דרך ובהתפתחות גדולה דרך הליצנות הרפואית ודרך חשיפה של יוצרים בארץ לליצנים איכותיים מאוד מחו"ל", הוא אומר. "אלון אבוטבול למשל, התוודע לתחום בסדנה בת שבוע של פיליפ גולייה ונסע אליו לצרפת לחודש ללמוד ליצנות. אמנים מהשורה ראשונה שלמדו את זה וראו את אחת האמנויות הכי איכותיות שיש לשחקני במה ושחקני טלוויזיה".
את ההכשרה הליצנית שלו רכש גולן בצרפת בסדנאות רבות שעבר אצל ליצנים נודעים וביניהם פיליפ גולייה, לורה הרץ וגם ב"קרקס השמש" הבלגי. בין עיסוקיו בליצנות רפואית (פרטים בהמשך) הוא גם עסק רבות בתיאטרון רחוב, ביים את ההצגה "ליצני השערורייה" (זוכת פרס הפרינג`) ויזם את פרויקט "קברט האף האדום" שרץ בפארק יקום ובתיאטרון תמונע.
עם הקמת בית הספר גולן מקווה ליצור בית לתחום הליצנות בארץ. "עוד שנה שנתיים אני מקווה שיהיה מבנה ובו ארכיון וספרייה של כל היצירה הליצנית בעולם, ותהיה תקשורת בין לאומית עם ליצנים בעולם. נקים עמותה שתיצור חממה של יצירה ליצנית ותאפשר תקציבים ופנייה לקרנות, גם נציע למסד את ז`אנר הליצנות הטיפולית בארץ".
בינתיים בית הספר מציע מסלול תיאטרלי ומסלול רפואי שבמסגרתם ילמדו התלמידים בין השאר גם טכניקות של הפעלת בובות, פנטומימה ומוזיקה. כשבמסלול התיאטרלי בסוף השנה תיווצר קבוצה שתעלה מופע משותף. בבית הספר ילמדו מורים מהארץ ומחו"ל ביניהם טליה ספרא, ז`רום הרוש, ודודי בראשי, יהיו סדנאות והשתלמויות ומתוכננות פעילויות נוספות כמו במה פתוחה לליצנים ועוד.
"לליצנות יש כלים ליצור תקשורת ראשונית"
- אז למה בכלל צריך בית ספר לליצנות?
"אני מעביר סדנאות כבר במשך חמש שנים ואני רואה את ההתגברות של המגמה. במשך שנתיים – כל שלושה חודשים אני פותח סדנה, והיא מתמלאת בלי פרסום. באים אנשים מכל הסוגים. ערוץ אחד של אנשים מגיעים מהתחום המקצועי - אמני תיאטרון, תיאטרון רחוב, אמני קרקס. מגיעים גם אנשים שהם מטפלים או עובדים עם אנשים– מטפל הוליסטי, פסיכולוגית, רופא שיניים, גננת. הערוץ השלישי הוא של אנשים שרוצים לעבור חוויה אישית עם עצמם חוויה של פריצת גבולות האני. פורצים את הגבולות של התקשורת הבין אישית שלהם ומרשים לעצמם במקום מוגן לקחת סיכונים בלהשתטות.
"זה לא תהליך ברוטאלי או אגרסיבי, אלא עדין ורגיש. לאט, בעדינות, כל אחד בקצב שלו. מין התאווררות פנימית ושחרור גדול. המפגש השבועי מלווה אותם במהלך כל השבוע, והם מקבלים תרגילים הביתה".
- מה רופא שיניים למשל מקבל מבחינה מקצועית מסדנה כזו?
"מעבר לחוויה האישית רופא שיניים מקבל כלים להפגת המתח במפגש ראשוני עם מטופל. אחד הכלים החזקים שהליצנות נותנת הוא יצירת מפגש ראשוני עם בן אדם, תוך הפגת המתח. בחברה שלנו זה לא דבר קל ליצור תקשורת ראשונית ולליצנות יש כלים, ויש בה משהו אותנטי שמאפשר לך להיות אתה במפגש הראשוני, למרות החוקיות החברתית.
"זו לא סדנת הרצאות. דרך סימולציות, משחקים ועבודה פיזית מקבלים במהירות לגיטימציה להשתתף ולקחת חלק בסדנה. המשחקים מתפתחים בהדרגתיות, ונותנים תחושת בטחון ולגיטימציה בחלל המוגן של הסדנה. לא הייתי עושה את זה אם לא היית מקבל פידבק חזק בחזרה מהמשתתפים שמהם אני לומד כל הזמן, זה פותח גם אנשים סגורים והם עוברים חוויה שאני בכל פעם המום ממנה.
"זה קשור גם להבדל בין ליצנות לבין משחק – הליצן הוא הוא, הוא לא משחק משהו אחר, הליצן הוא שלומי, אני משחק את עצמי בחוויה בלי מעצורים של המבוגר שלי, אבל עם עידון של המבוגר שלי. בליצנות אני עושה את עצמי, זה לא משחק, אין צחוקים מלאכותיים, אין איפור. הליצנות מבוססת על כנות, נאיוויות והנאה - אלה שלושת עמודי התווך של הליצנות".
"ליצן כל הזמן חוקר את החוקים מחדש"
- מה בין ליצן רוסי, ליצן צרפתי וליצן ישראלי?
יש הבדל גדול מאוד. יש כל מיני ליצנויות – ליצנות רוסית היא מאוד גדולה, יש בה משהו על סף הגרוטסקה (אם כי לא תמיד), המון סלפסטיק. בליצנות הצרפתית המודרנית יש משהו יותר אנושי, יותר כנות, וזה קרוב יותר אלי. כל מי שמלמד ליצנות מלמד דרך העולם שלו, ויש כל מיני שיטות ללמד. לפעמים אנשים מלמדים ליצנות באופן אגרסיבי כדי להוציא את הליצן האדם שעובדים אתו, לזה אני פחות מתחבר.
בשיטה שלי משמעותי לי להיות קשוב למי שעומד מולי, ולראות את הבן אדם כמו שהוא ולהשתמש בכלים שיש לו ולא להכתיב לו איזה סוג של ליצן הוא יהיה, לא להביא את הליצן שלי אליו. חשוב לי להוציא מכל אדם את הדרך שלו בצורה רגישה. אני חוקר את ההקבלה שבין ההתנהגות האנושית לליצנות והחקירה הזו עוזרת בפריצת גבולות ובצמצום הביקורת העצמית".
- ליצן הוא בעצם הרבה יותר פיזי מורבאלי
"כן, זה נכון. מה זה בעצם ליצן? ליצן זה מישהו שמנסה כל הזמן להתקבל לחברה שלנו, כל הזמן חוקר את החוקים מחדש, חוקר את האביזרים מסביבו מחדש. אם אנחנו כאנשים נורמליים חיים ביום יום יודעים מה זה שולחן, הוא חוקר את זה כדבר מה חדש. אם הוא פותח מכסה מנוע של מכונית ומגלה שזה חם אז בהגיון שלו אפשר להכין עליו חביתה. זו חקירה תמידית של העולם שלנו בנאיוויות – גם את המוצרים שבעולם, וגם את המושגים שבעולם – גבריות, מלחמה, פוליטיקה. זה לחזור שוב לעיניים של ילד מבחינה יצירתית. כמו ילד שטועם פעם ראשונה מלח, ומגלה: וואו !! זה מלח ! מבוגר לא מתרגש מדברים חדשים. ליצן מגלה לראשונה דברים שהמבוגרים מתייחסים אליהם כמובנים מאליהם. זה גם מה שמצחיק את הקהל – האבסורד שהליצן מגיע אליו בחקירה. האבסורד של תוצאות החקירה של הליצן. הליצן יכול לקחת מים ולהכניס לכיס, ואחרי שעה להיות מופתע שלא נשאר שם שום דבר".
"הליצן נמצא בכל מקום ובכל אחד. השאלה כמה חופש אנחנו נותנים לו כדי לחיות. כשאנחנו מנסים להיות יצירתיים אם נשתמש בעולם של הליצן יהיה לנו הרבה יותר קל. נוכל גם לפתור בעיית תקשורת עם בת זוג או חברה או בין חברים. ואני לא מדבר רק על לנסות להצחיק – הוא לא מנסה להצחיק והוא לא צוחק על עצמו הוא חושב לרוחב ולא לאורך . וכבני אדם אנחנו חושבים לאורך – ממטרה למטרה מיד ליד, ולהגיע כמה שיותר רחוק. הליצן חושב לרוחב. הליצן בודק לא על בסיס השלילה והחיוב. הליצן לא צוחק על עצמו – מה שמצחיק זה האבסורד של הפעולות שלו – מזה הקהל צוחק. המבוגר מאחורי הליצן יודע את זה אז הוא מנווט את הליצן שמקדימה".
"מול הליצן החולים מקבלים תחושה של כוח"
- מה זה בעצם ליצנות רפואית ומה עושה ליצן רפואי?
"הליצנות רפואית בארץ התבססה דרך פרויקט שנקרא `רופא חלום` שהתחיל ב-2002 בהדסה עין כרם עם שלושה ליצנים שהייתי אחד מהם. אחרי שנה הפכתי להיות המנהל האמנותי של הפרויקט וגייסנו עוד אנשים. היום אני כבר לא בתפקיד הזה אבל במסגרת הזו כ- 40 ליצנים מקצועיים, במשכורת, שעובדים על בסיס קבוע של פעמיים בשבוע, בכל פעם שלוש שעות, ב15-14 מרכזים רפואיים בארץ. ליצנים מועסקים במחלקות ילדים, במחלקות מבוגרים, בבתי חולי לחולי נפש, בבית לוינשטיין - בכל המקומות. יש עוד שתי קבוצות נוספות שעוסקות בליצנות רפואית ויש גם בודדים שעובדים באופן עצמאי".
"העבודה היא אחד על אחד, זו לא הופעה, זו עבודה אישית, הליצנים הם חלק מהצוות הרפואי. הליצנים לא יוצרים שיחה אלא מדברים בשפת הג`יבריש ומשתמשים המון בפיזיות, מכניסים את החולה שהם עובדים אתו לתוך עולם שונה מהחלל שבו הוא נמצא, משכיחים את בית החולים.
"החולה מקבל שליטה על הליצן, הליצן בא ממקום נמוך יותר מהחולה, הוא אמור להיות הנשלט מבין השניים. מול הליצן החולים מקבלים תחושה של כוח, של שליטה בסיטואציה, שזה לא דבר שהם רגילים לו בבית החולים. כמובן שהמטופלים גם צוחקים והצחוק מפריש אנדורפינים שמקלים על כאב. הליצנים הרפואיים נכנסים לפעולה כחלק מהצוות הרפואי בזמן בדיקות רפואיות כמו לקיחת דם, טיפולים בכוויות, במהלך פיזיותרפיה. רופא אחד אמר לי אולי את הדבר הכי מרגש שאמרו לי אי פעם – שהוא מעולם בקריירה שלו לא לקח דם מילד צוחק".
- ליצנים רפואיים מאופרים ולבושים כליצנים?
"חלקם כן וחלקם לא. חלקם שמים אף אדום, אבל לא תמיד. כשמגיעים לחולה מבוגר עם אף אדום, קשה לו לקבל את זה, הוא שולח אותך מייד למחלקת הילדים. אפשר להגיע אל מבוגרים דווקא בלי האף. אצל ילדים המצב הפוך – אם הם רואים את האף האדום הם מייד מזהים את מי שמולם כליצן. אם מגיע אליהם ליצן ללא איפור הם יקראו לאבא או אמא. זה תלוי ומשתנה מאדם לאדם ומליצן לליצן."
- ולסיום - מה על הליצן העצוב?
זו סטיגמה כזו שהליצן תמיד עצוב, שנובעת מזה שהוא לובש מסכה, ורק כשהוא מוריד את המסכה מתגלה הפרצוף האמיתי שלו. הליצן הופך בעצם לקורבן, לליצן בלי מסיכה, שלוקח את ההתנהלות הזו לחיים היומיומיים. אצלי זה לא תופס העניין הזה שהליצן עצוב, כי אין אצלי מסיכה. אין את הפלסטיק, אני לא מתאפר. אין פער בין המסכה לביני– זה אותו אחד".
שנת הלימודים בבית הספר לליצנות תיפתח ב- 18 באוקטובר 2006. ב- 27 בספטמבר וב-4 באוקטובר יתקיימו סדנאות טעימה פתוחות בתיאטרון גבעתיים. לפרטים: ליאת: 050-7719233, 03-9562432
18/09/2006
:תאריך יצירה
|