את אלבומו הראשון של אריק ברמן מאפיינת גישה ישירה ומחוצפת ולא ברור אם היא פרי בחירה מושכלת או מאפיין בוסרי של מתחילים. כך או כך הרגישות והכישרון ניכרים היטב.
לא לגמרי זמר
בשנים האחרונות אנחנו עדים לשגשוג יוצא דופן בכמות הכוכבים החדשים שנולדים אצלנו מכל הכיוונים. תכניות הריאליטי למיניהן (ובראשן כמובן "כוכב נולד"), בתי הספר המקצועיים לאמנויות ואפילו טלנובלות בערוצי הכבלים והלוויין, שלוקחות שחקנים אלמוניים והופכות אותם בתוך זמן קצרצר לכוכבי הפסטיגל הבא, יוצקים בשוק המוזיקה המקומי עניין ותוכן חדש ברמות שלא היו קיימות במשך הרבה מאוד שנים, ומצליחים אף להסיט את הפוקוס של תחנות הרדיו ומצעדי המכירות אל התוצרת המקומית.
למרות הביקורת הרבה שנשמעת על התופעה הזו מכל הכיוונים, אני דווקא סבור שיש בה הרבה מאוד טוב. הרי בתהליך הברירה הטבעית של עולם הבידור, כל כוכב אינסטנט שכזה, שלא יצליח לעמוד בציפיות הקהל שהרים אותו למעלה, ימצא את עצמו במהרה בתחתית הסולם, מפנה את המקום לכוכב חדש שכבר ממתין בתור להחליפו, ואנחנו מצידנו נמצא את עצמנו מגדלים דור חדש של אמנים-זמרים-שחקנים, שרק הטובים שבהם ישארו איתנו לאורך השנים.
כבר נשפכו הרבה מאוד מילים על ההצלחה של מחזור מסויים בבית הספר "רימון" בהשתלטות על הפלייליסט המקומי, על הדמיון והשוני שבין הזמרות השונות מאותו המחזור, וגם על הנציגות הגברית היחידה באותה שרשרת מוצלחת, זמר צעיר בשם אריק ברמן, ששלושת הסינגלים הראשונים מתוך האלבום הראשון שלו הפכו ללהיטים גדולים מאוד בכל קריטריון אפשרי. הוא נשמע קצת שונה מהסגנון הסטנדרטי של הזמר המתחיל, קצת חצוף, אולי אפילו לא לגמרי זמר, אבל בהחלט מרענן יותר מרוב הדברים החדשים שנשמעים אצלנו בדרך כלל.
יהיר מדי לפעמים
לכל אורכו של אלבום הבכורה החדש של אריק ברמן אפשר לזהות את הגישה הישירה שבה הוא נוקט. למשל אם בוחנים מקרוב את הבוטות המסוימת של "המתוקות האחרונות", שהצליחה לתייג אותו כשוביניסט וכמעט שמנעה ממנו השמעות בקול ישראל, אפשר להבין כי היא אינה שונה במהותה ממה שחושבים ומרגישים גברברים צעירים רבים מאוד שמגיע לשלב מערכות היחסים הרציניות, ואילו ברמן מצליח דווקא להציג את כל הסיפור בדרך משעשעת, ומוגזמת רק במידה הנכונה כדי שלא נפספס את הפואנטה.
אותה גישה ישירה, שלא תמיד ברור אם היא נובעת מתוך בחירה מושכלת או מתוך בוסריות של מתחילים מאפיינת גם את שאר הרצועות שבאלבום. לפעמים זה מוציא אותו יהיר מדי, בבחינת אני ואפסי עוד כפי שקורה בשיר "בינונימי", אבל במקרים רבים אף יותר, כמו ב"ג`וני" המסקרן או "זה לא שאני אור" הנוגע, מצליחים לבצבץ רגישות וכישרון מרשימים, כשהוא מצליח לספר סיפורים שלמים עם טקסטים מורכבים וארוכים, באופן שעדיין יתפוס את תשומת הלב גם אחרי הרבה מאוד האזנות. זה אולי קשור גם להפקה היפה והעשירה שבנה עבורו משה לוי, עם הרבה כלי מיתר ואקוסטיקה ואווירה של קברט, אבל זה בהחלט קשור ליכולותיו המרשימות של ברמן, שלפי תחושות הבטן שלי, נחשפנו רק לקמצוץ מהן באלבום הבכורה שלו.
אריק ברמן – I, אן.אם.סי
22/01/2007
:תאריך יצירה
|