את מבחן הלחנים עובר האלבום החדש של בועז שרעבי בהצלחה מרובה. בעניין הטקסטים אמנם קיימות בעיות לא קטנות אבל כמבצע בועז שרעבי יכול גם להן.
צח את שרעבי
די הרבה שנים עברו מאז הוציא בועז שרעבי את אלבום האולפן האחרון שלו (כעשר ליתר דיוק), אם לא לוקחים בחשבון אוספים והקלטות מיוחדות, ולעומת זאת, אם כן לוקחים בחשבון את העובדה שהאלבום ההוא ספג לא מעט ביקורת עקב חוסר יכולת לעמוד בסטנדרטים של שרעבי בעצמו, אפשר להבין את הלחץ ואת הציפייה הגדולים שעמדו מולו, כשהחליט לחזור שוב אל אולפני ההקלטות.
עם צאת הסינגל הראשון מהאלבום, ביקשו ב"הד ארצי" להדגיש את גודל המאורע, וגם להזכיר לנו שאוסף הלהיטים של שרעבי ("את לי לילה" משנת 1993) הוא לא רק האלבום המצליח ביותר שלו לאורך השנים אלא גם אחד מהאלבומים הישראליים המצליחים ביותר מאז ומעולם (כ-200 אלף עותקים), ומיצבו את אירוע ההשקה של הסינגל כמסיבת עיתונאים מיוחצנת היטב.
אז אחרי כל הרעש והצילצולים, וסינגל אחד בלבד שנטחן היטב בתחנות הרדיו במשך כמה שבועות, נחת אצלי האלבום החדש של בועז שרעבי, ומיד מצא את דרכו אל מכשיר הקומפקט. בעודי מעיין כדרכי בחוברת המצורפת לדיסק כדי להבין אל מול מי אני עומד, מיד הבחנתי בשמו של עמית צח מככב בעמוד האחורי כמפיק המוזיקלי, כנגן בפסנתר ובכלי הקשה, ככותב הטקסטים, ואפילו כשותף שווה לשרעבי ביצירת הלחנים, תחום ששמר שרעבי עד היום בעיקר לעצמו (למעט מקרים נקודתיים), ושנחשב תמיד לאספקט מוצלח באלבומיו.
תשמחו בוודאי לשמוע שאת המבחן המוזיקלי עבר הצמד צח את שרעבי בהצלחה רבה. הלחנים יפים ועשירים ללא יוצא מן הכלל כמעט, יש בהם טווח רחב של צלילים ושל רגשות והם תואמים היטב את יכולותיו הקוליות של שרעבי ומניחים לו מצע רחב מספיק להחצין את העוצמות הגדולות שאצורות בו. אפשר לציין לשבח את הלחן הנהדר של "קבליני" שעומד בשורה אחת עם השירים הטובים ביותר של שרעבי מעולם, ודווקא הסינגל הראשון והלהיט הגדול מהאלבום מתהדר בלחן בנאלי באופן יחסי.
פלקטים של רגשות
ההפקה המוזיקלית של עמית צח גם היא טובה מאוד, כאילו יודעת בדיוק מה נדרש לשרעבי כדי להמריא, מתי הוא צריך חיזוקים ומתי יש להניח לו בשלווה לעשות את מלאכתו. היא דרמטית אבל שומרת על גבולות, עשירה בכלים אקוסטיים אבל נוגעת גם בקצב ובאלקטרוניקה מדי פעם, ובסופו של דבר מצטיירת כמלווה המושלמת לבועז שרעבי של שנת 2007. והוא שר את השירים האלה כאילו הם מתפרצים מתוכו ללא כל ברירה, ודווקא בקולו הבוגר וחסר השלמות, הסדוק לעיתים, שיש בו עומק ואמינות וכוח מנחם, הוא מצליח לכבוש את האלבום כולו ולהבהיר שעל אף האצלת הסמכויות הנרחבת, האלבום הזה שייך לבועז שרעבי, ואך ורק לו.
אם הייתי צריך למצוא חיסרון, הייתי מניח אותו דווקא בתחום הטקסטואלי. עשרת השירים שבאלבום, שנכתבו על ידי עמית צח הצעיר בהרבה מהאיש שעבורו הוא כותב, ומנסים להתאים את עצמם להלך הרוח הנוכחי של בועז שרעבי כאיש בוגר ושבע חוויות, בהרבה מקרים אינם מצליחים להיות יותר מאשר כפלקטים קלישאתיים של רגשות. ובכל זאת, כשלוקחים את החבילה הזו במלואה, ושומעים את בועז שרעבי שר את השירים הללו בכל הכוח כאילו נשמתו יוצאת, מתמלאים השירים בתוכן ובעוצמה גדולים מאוד, שיש בהם הרבה מעבר למילה הכתובה לבדה.
בועז שרעבי – לנשום, הד ארצי
13/03/2007
:תאריך יצירה
|