מסלול עיצוב במה חדש נחנך בבית הספר לאמנויות הבמה של סופי מוסקוביץ`. ראש המסלול, פבל קרלין , אדריכל ומעצב בהכשרתו מספר על נחיצותו של מסלול כזה ("יש מחסור במעצבים") ועל הגישה הפרקטית, המנוגדת לגישה האקדמית, המנחה את המסלול.
תיאטרון קודם כל רואים
- ראשית אולי נבהיר מה הייחוד של בית ספר סופי מוסקוביץ` בין בתי הספר לתיאטרון?
"בית הספר שנוסד ב- 1999 הוא אחד המרכזים הבודדים בעולם שמלמדים תיאטרון על פי גישה שצמחה מתפיסת תיאטרון של מאירהולד, במאי אוונגרד שפעל של תחילת שנות העשרים ברוסיה. על בסיס המתודה שלו סופי מוסקוביץ` הוסיפה פיתוחים מקוריים ולקחה את זה לאופקים חדשים ועדכניים. זה תיאטרון שהוא מאוד מאוד פיזי. מאירהולד השפיע רבות על התיאטרון הגרמני, על פינה באוש, על תיאטרון תנועה ואפילו על התיאטרון של לקוק שצמחו כולם מאותה תפיסה שבמרכזה הרעיון שקודם כל רואים את ההצגה ופחות שומעים. אבל יחד עם זאת לא התכנים ולא הטקסט נמחקים, וזה לא תיאטרון שיוצא לרחוב אלא נשאר עדיין במרחב הקלאסי של התיאטרון על הבמה.
"בתהליך הקמת בית הספר הוקם קודם המסלול משחק ובהמשך מסלול לבימוי, שפועל זו השנה השנייה. הגישה התיאטרונית של בית הספר הוליכה באופן טבעי להקמה של מסלול לעיצוב במה. העיצוב, פי התפיסה של בית הספר, הוא הרבה פחות קישוטי והרבה יותר אורגני במרקם של ההצגה. המעצב לא בא רק לקשט את התפאורה ולעשות אותה יפה אלא הופך אותה לחלק מכלי עבודה של השחקן".
המטרה: מעצבים רחבי אופקים
פבל קרלין למד אדריכלות בבצלאל והתמחה בעיצוב תפאורה ותלבושות באוניברסיטת תל-אביב. כמעצב תפאורה עבד בין השאר הבימה, בבית ליסין ובתיאטרון גשר ויצר תפאורות לטלוויזיה החינוכית לערוץ הראשון, לערוץ 2 ועוד. הוא מעצב פעיל (חבר בקבוצת המעצבים והאדריכלים ARK group) וגם עיצב תערוכות מסחריות ומיצגים וגם שימש כמרצה לאדריכלות ועיצוב במכללה למנהל ובאוניברסיטת תל-אביב. לפני שמונה שנים הקים ביחד עם סופי מוסקוביץ` את בית הספר לאמנויות הבמה.
השילוב הלא שכיח בין האדריכלות והתיאטרון בקריירה של קרלין הוא כמסתבר תולדה של השפעה משפחתית. "אמי, ולנטינה קרלין, הייתה בזמנו שחקנית ואחר כך לימדה הרבה שנים תחום דיקציה ודיבור בימתי. היא לימדה דורות של אנשי תיאטרון בבית צבי, בסמינר הקיבוצים ובאוניברסיטה. התיאטרון קסם לי ולכן באופן טבעי המשכתי אחרי בצלאל ללימודי עיצוב במה. גם כשעסקתי בארכיטקטורה ובעיצוב פנים יצקתי פנימה לחשיבה העיצובית קצת מהדרמטיות של התיאטרון. השפה העיצובית שאני משתמש בה נוגעת מעבר לפונקציונליות, בתחום של מטאפורה ויזואלית".
לדבריו של קרלין, העיסוק שלו בתחומים כה רבים הביא לכך שהוא מכיר ויודע מה קורה בפועל במקצועות עיצוב הבמה. "אני יודע שקיים מחסור במעצבים בעלי התמחות ופרופיל שבהם המסלול החדש הולך לתת פתרון. עופר יעקובי שהולך לרכז את הנושא של תאורה לקולנוע וטלוויזיה אצלנו הוא התאורן הבכיר בתחום הטלוויזיה. הוא אומר שזו הצלה לתחום כי אין מעצבים. יש חשמלאים אבל הם לא יודעים ליצור תמונה אמנותית".
- מה מייחד את המסלול שלכם לעומת בתי ספר אחרים?
"למדתי עיצוב באוניברסיטת תל-אביב והייתה לי ביקורת על התפיסה במסגרת האוניברסיטה. הגישה האקדמית חנקה למעשה התפתחות של מקצועות מעשיים – הם לא נחשבו למספיק אקדמיים ואינטלקטואליים מבחינת הנהלת האוניברסיטה. בפועל המסלול קיים אבל הוא מורכב מארבע-חמש שעות שבועיות במקצועות מעשיים וכל היתר הם מקצועות עיוניים של התיאטרון.
"ניסינו ליצור מסלול שיאפשר לאנשים להיחשף בהיקף כמה שיותר רחב למקצוע, שיוליד מעצבים כמה שיותר רב גוניים ורחבי אופקים – לא רק מעצבי במה אלא גם מעצבים לטלוויזיה ולקולנוע עם ידע גם בעיצוב תערוכות. לתת לבוגרים אפשרות להתפרנס ולא רק לחיות מהפקת תיאטרון מפעם לפעם. בפועל – בודדים מצליחים להתקיים רק מתיאטרון ומעצבים רבים מגיעים לטלוויזיה, שם יש ביקוש, ואז הם מוצאים את עצמם חסרי ידע במדיה ובמקרים רבים הם לא יכולים לתת פתרון נכון ומקצועי למשימות שלפניהם".
"השנה הראשונה משותפת לתלמידי עיצוב ותאורה כי מעצבי תפאורה צריכים להבין גם בתאורה ותאורנים צריכים להבין בתלבושות ותפאורה. לכן המסלול יהיה משותף ובין התלמידים שיצאו להתמחות במגמות השונות תהיה תקשורת. ההתמחות בפועל מתחילה משנה שנייה אבל תלמידי עיצוב יתנו למעשה מענה לכל הפרויקטים שנעשים בתוך בית הספר".
"המורים ילמדו אצלנו בשיטת חונכות שתלווה אותם משנה לשנה ובשנה השלישית של ההתמחות הם ישמשו כאסיסטנטים. המסלול יאפשר לאנשים לא רק ללמוד את הגיוון של המקצועות האלה אלא גם לצלול פנימה ולהכיר את המקצוע בפנים, כולל יצירת קשרים והבנה איך הדברים מתורגמים. כמו סטאז`. שנה – ג` – פרויקט גמר וסטאז` בצמוד למעצבים שבהם בחרו להתמחות.
מעצבים הם לא סלבריטאים
צוות ההוראה של המסלול כולל מלבד קרלין עצמו (יסודות עיצוב פרויקטים מיוחדים של מיצגים) גם את המעצבים הבאים: עופר יעקבי, אבי שכווי – תפאורה ותלבושות, ג`ודי קופרמן – תאורה, עופר יעקובי – תאורה לטלוויזיה, פיני משה – תפאורה לטלוויזיה, סשה לישנסקי – תפאורה לתיאטרון. היקף הלימודים יעמוד על 34 שעות שבועיות, ארבע פעמים בשבוע ( 1000 שעות לימוד שנתיות).
- מה בעצם ההשכלה של מעצבי הבמה הפעילים בארץ?
"חלקם למדו כאן חלקם באו מחו"ל מארצות אחרים כמו סשה לישנסקי. כל מי שיצא מהאוניברסיטה והשתלב במקצוע הם אנשים בעלי יכולת אוטודידקטית שהשלימו המון הבנה ידע וניסיון בתחום אחרי השלמת הלימודים".
- כמה מעצבי תפאורה ותלבושות ומעצבי תאורה יש בארץ? הם פועלים תחת איגוד כלשהוא?
"קיימים כמה עשרות מעצבי תפאורה שחלקם עובדים וחלקם עובדים מעט. בתחום הטלוויזיה קיימים בודדים. קיים גם איגוד מעצבי במה בשם אמב"י. מעצבי במה הם זן של אנשים שעובדים קשה. עוד לא הפכו לסלבריטאים בתחום של התפאורה".
- ומה לגבי הכרה אקדמית?
"למען האמת אני חושש מהכרה אקדמית שתוביל להחלפה של שעות מקצועיות בשעות מלל אינפורמטיבי".