קלאסי - פותח קופה: פסטיבל ישראל יורד אל העם

השנה, אולי יותר מאי פעם בעבר, אפשר יהיה להתבשם מאווירת פסטיבל ישראל ומניחוחותיו, גם לבלות וליהנות בחלק ממופעיו, בתשלום מינימלי וגם ללא דמי כניסה כלל

תעריפים נוחים יחסית

האם פסטיבל ישראל ירושלים מאבד את דימויו הקר, היקר והמנוכר, לטובת תדמית חמימה, עממית וידידותית? עדיין לא לגמרי, אך מאמצים שנעשים בהיבטים העטיפתיים-שיווקיים (החירות האמנותית כפרמטר היא נושא לדון בו רק לאחר תום הפסטיבל) מובילים למסקנה שפסטיבל ישראל משתדל לרדת לאדמה, לקרקע המציאות והנגישות. והשנה דומה, אולי יותר מאי פעם בעבר, אפשר יהיה להתבשם מאווירת הפסטיבל ומניחוחותיו, גם לבלות וליהנות בחלק ממופעיו, בתשלום מינימלי וגם ללא דמי כניסה כלל.

אחד הגורמים המרכזיים בביצור שמו המתנשא של הפסטיבל היה מחירי הכרטיסים הגבוהים למופעיו, שהמריאו לסכומים מקוממים. המאבק וההתמודדות בהם הפך לאידיאולוגיה, והחל מהשנה שעברה, עם ניסוחה מחדש של השיטה למכירת חבילות כרטיסים (הנחה משמעותית לרכישה מראש של כרטיסים לשלושה ויותר מופעים), נדמה שנמצא דרך נאה להוזלתם.

בניגוד לעבר, אז הונהג סולם מחירים לפי טיב המקום באולם וקירבתו לבמה, הרעיון הוא שלכל הכרטיסים באולם מחיר אחיד, בתעריף ממוצע כש"`הנחה" כבר בתוכו (לא כולל אולמות שבהם יש יציע, ובו המחירים מוזלים עוד יותר; ולא כולל שורות אחרונות ששוריינו מראש לסטודנטים ולחסרי-אמצעים, שמסוגלים לראות ולשמוע מרחוק, וכרטיסיהם מסובסדים - בין היתר - באמצעות גיוס תרומות וסיוע מקרנות שונות).

כך שלא בעלי היכולת, שיכלו להרשות לעצמם רכישת המקומות הכי טובים בתעריפים הכי גבוהים, הם הנהנים הישירים, אלא דווקא הזריזים, בשיטת כל המקדים זוכה במקום טוב יותר. וכך יותר אנשים יכולים לרכוש יותר כרטיסים במחיר סביר וליהנות מיותר מופעים. לדוגמה, מחיר הכרטיס הגבוה ביותר שנגבה השנה הוא 170 ₪ (ל"אורפיאו מאת מונטוורדי" בביצוע ה"ניו לונדון קונסורט"), כשמתקרבים אליו הכרטיסים למופע ההצדעה ללאונרד כהן, ללהקת המחול הספרדית "לוס ויואנקוס" ולתיאטרון הבובות "ערפד" (160 ₪), לתיאטרון `שיריגאקי` (153 ₪ ) ולהצגות "מדיאה" (של ג`וזף קטונה ההונגרי), ו"חסידה לבנה, חסידה שחורה" (מאוזבקיסטן), למופע המחול "אדמה", לרביעיית בורודין וללהקת "מוזאיק"הישראלית (150 ₪ כ"א). אגב, שיטת החבילות עדיין עובדת, כשגם בה מחיר הבסיס הוזל בכ-20 אחוז.

אירועי החינם

אידיאולוגיית הוזלת המחירים ומדיניות הרחבת השערים הולידה השנה היצע מכובד של אירועי חינם, שמטרתו עיבוי הפעילות במרכז העיר, הגדלת נוכחות של הפסטיבל בחיי היום-יום של ירושלים המארחת והגברת תחושת השייכות. חלקם - בעיקר ה"ישראליים" שבהם- נעשה ם כדי להדגיש את הזיקה בין הפסטיבל לירושלים במסגרת חגיגות 40 השנה לאיחוד העיר (ספק אם האמנים הזרים יתלהבו להשתתף בחגיגות "פוליטיות"` אלה).

היצע זה כולל אירועי חוצות ברחבת תיאטרון שרובר (תיאטרוני רחוב, הקרנת סרטי מוזיקה ויריד אומנות), סרטי פופ ומסיבות רחוב במרכז העיר, מופעי מוזיקה קלאסית קלה, הרצאות העשרה וסדנאות במוזיקה, תיאטרון ומחול במקביל ובמשולב עם מופעי הפסטיבל, מועדון מוזיקה בכיכר ספרא וכמובן מועדון הג`אז הוותיק של הפסטיבל באכסדרת תיאטרון ירושלים (הפרטים המלאים בתוכניית הפסטיבל).

ליוזמה זו, של עיבוי פסטיבלי לאנשים שלא יכולים או שאינם מוכנים לשלם, שנסמכת גם על הרגשת בטחון אישי גוברת (שבשנים קודמות, בצל אירועי האיניתיפאדה, צמצמה את היקף הפסטיבל וכרסמה במספר המבקרים בו), יש להוסיף גם שני אתרים חדשים במחירים מוזלים במיוחד: מועדון הפסטיבל ב"מעבדה" - שבו יועלו, בשעות הקטנות של הלילה, מופעי מוזיקה שונים ומגווני-ז`אנרים, שיארחו לשיתופי פעולה - מתוכננים ומאולתרים - את האמנים הזרים בתום הופעותיהם, ב-20 ₪ לכרטיס; וזירת הרוק של הפסטיבל שתארח, ברחבת קראון השכנה למשכן הנשיא, אמנים והרכבי רוק ישראלים (כמו אריאל הורוביץ, רונית רולנד, גבריאל בלחסן, האנשים ו"דבק") בחסות חברת התקליטים הירושלמית "התו השמיני". בהמשך תארח זירה זו בכורות של מופעי מחול משל ענת דניאלי, נועה דר, נמרוד פריד ואחרים. אלה במחיר 40 ₪ לכרטיס.

מחוץ לירושלים

באותו עניין אך מזווית אחרת לגמרי, יש להתייחס למגמת הביזור הגוברת של הפסטיבל. השנה בנוסף לפרטנרים הקבועים בתל-אביב (המשכן לאמנויות הבמה ובעיקר מרכז סוזן דלל שמשמש כאכסניה מועדפת למופעי מחול), ובחולון (שהפכה כבר לשלוחה רשמית של הפסטיבל במרכז, בעיקר בזכות היותה מרכז תיאטרון ארצי לצעירים), מצטרפת גם חיפה. במסגרת ההתגייסות הממלכתית לשיקומה החברתי-תרבותי-תדמיתי של עיר הכרמל בעקבות מלחמת לבנון השנייה, היא תארח מופעים נחשבים מאוד כרביעיית בורודין, אנסמבל פניקס, סקארלטי פוגש את באך, קבוצת פפ בו, תיאטרון פלוז ואת ההפקה הישראלית "גשם שחור".

זה לא דבר חדש שהפסטיבל יוצא מחוץ לירושלים, למרות שכ-60 אחוז מרוכשי הכרטיסים במכירה המוקדמת השנה באים מאזור השפלה וצפונה. היציאה הזאת אינה יוזמה של הפסטיבל, אלא של הערים והמקומות המעוניינים, כאלה שמסוגלים ונכונים להשקיע וגם לקחת אחריות כספית, אם חלילה משהו משתבש.

לפסטיבל עצמו לא נגרם "`נזק" בחריגה זו, כיוון שהמופעים בחוץ הם בנוסף למוצג בירושלים. ואין מניעה שערים נוספות כמו אמרגנים פרטיים יצטרפו בעתיד (כפי שאירע לא אחת בשנים עברו, באמפי הרומי בקיסריה, למשל). אולם, מקפידים להדגיש בפסטיבל, זאת לא מדיניות. הכל עניין של אטרקטיביות האירועים והמופעים ועמידה בתנאים הנדרשים להעלאתם.