פסטיבלים - ביקורת דיסקים: קרן אן, אלטון ג'ון ועוד

האלבום החמישי של קרן אן אינו מאכזב את המעריץ הוותיק אורן בר-אל. לאלטון ג`ון יש אוסף חדש ובהליקון אספו כמה בלדות רומנטיות עכשוויות תחת קורת דיסק אחד

סוחטת את הלב בשקט שלה

את קרן אן ואת המוזיקה שלה שיבחתי כאן בעבר לא פעם, עוד כשהיא הייתה מעין סוד למביני הדבר המעטים, שהכירו את שמה של הישראלית-צרפתית הזו ששרה כל כך יפה. שני אלבומים הוציאה אן בצרפתית, שניים נוספים המשלבים גם אנגלית ומסמנים את הניסיון שלה לפתח קריירה משמעותית מחוץ לצרפת, ואני שמח לעדכן שגם באלבום הסולו החמישי שלה, כולו באנגלית, ממשיכה אן להיות מדויקת ונהדרת בדיוק כמו תמיד. וזאת לא בגלל שהיא ממשיכה לעשות את אותו הדבר, אלא להפך. לכל אחד מהאלבומים של קרן אן יש את האופי שלו, את טווח הרגשות שלו ואת ההשפעות המוזיקליות שעמן הוא מתכתב.

בריאיונות שמעניקה אן, היא תמיד מדברת על המוזיקה שלה כעל משהו אחיד, שאי אפשר להפריד ממנו את המילים מהמנגינה, מהשירה ומכלי הנגינה, ואכן, כשמקשיבים לאלבומים שלה אפשר להבחין בזאת מיד. מדובר בחוויה מוזיקלית שלמה ומלאת השראה, עשירה בכלי נגינה ובקולות רקע מיוחדים, שכל אחד מהאלמנטים שכרוכים בה מצליח להדגיש ולהעצים את השאר, ואת כל אלה מוביל קולה של אן, עדין ומלא ביטחון.

היא יכולה להוציא תחת ידה שיר מינורי ועדין עם ליווי מינימלי של פסנתר וכלי מיתר, לשיר הכי בשקט והכי בשלווה, ובכל זאת לקחת את הלב שלך ולסחוט אותו עד תום, מבלי שתהיה לך כל יכולת להתגונן. כך היא נשמעה כשעברה אצלנו בתקופת המלחמה האחרונה, וזמזמה ברכות האסרטיבית האופיינית לה את אותה המנגינה שוב ושוב, וכך היא נשמעת גם באלבום החדש שלה, כל כך חבויה ושקטה ומאופקת, ועם זאת כל כך נגישה ולחלוטין כובשת.

Keren Ann, EMI/Helicon

אלטון ג`ון למתחילים

יום הולדת שישים יכול להיות תירוץ מצוין לפרגן לעצמך קצת תשומת לב, ואם מדובר באלטון ג`ון אז זה צריך לקרות ממש בגדול, כלומר מינימום איזו הופעה מיוחדת, עתירת אורחים ויחסי ציבור במדיסון סקוור גארדן, ובוודאי גם אוסף להיטים חדש בחנויות המוזיקה, כדי לציין כמו שצריך את האירוע המשמעותי הזה בחייו.

את השירים של אלטון ג`ון תמיד נעים לשמוע, והאוסף החדש אכן סיפק לי תירוץ נעים להיזכר בלהיטים האלמותיים שלו משנות השבעים והשמונים, אבל ברקורד של ג`ון אפשר כבר למצוא לא מעט אוספי להיטים, ובראשם אוסף כפול משנת 1990, שהצליח לסכם היטב את הימים היפים שלו ככותב וגם נמכר אצלנו היטב.

אם ניקח בחשבון שמאז אותו האוסף ג`ון לא ממש הצליח להנפיק יצירה חדשה ומשמעותית (למעט אולי האלבום האחרון שלו מהשנה שעברה), אפשר להבין שהצורך באוסף החדש, שהיריעה שלו (דיסק אחד בלבד) קצרה מלהכיל את כל נקודות הציון בקריירה של הזמר המיוחד הזה, שמור בעיקר למי שנמנע ממנו עד היום מלהתוודע ליצירתו הוותיקה. אם אתם שייכים לקטגוריה הזו, האוסף הזה כנראה נוצר בשבילכם.

Elton John – Rocket Man, Mercury/Helicon

כבוד לעורך המוזיקלי

אוסף אחר נוצר אצלנו, תחת הקונספט הרופף משהו של בלדות רומנטיות מהתקופה האחרונה, אך דווקא הכותרת הבלתי מחייבת הזו אפשרה לעורך האוסף (חיים רייכנטל) לעשות שימוש נבון בקטלוג העכשווי של הליקון, תוך שיתוף פעולה מבורך עם חברות תקליטים נוספות, ולהוציא תחת ידיו רצף שירים מוצלח ושקט למדי, עם שירים של כריסטינה אגילרה, ריהנה, נלי פורטדו, קולדפליי, קין, קליס, השוגהבייבס ועוד רבים.

רייכנטל מצליח לשמור פה על איזון בין המתקתקות הנדרשת מאוספים שכאלה לבין איכות השירים, ובימים שבהם כל אחד מאיתנו הופך לעורך המוזיקלי של עצמו, יש פה סיבה טובה לתת לו קרדיט נאה עבור החזרת משהו מהכבוד למקצוע.

Pure Ballads, Helicon