זמר האופרה השוודי הַאקַן הַגֶגַארד, אורח סדנת האופרה בשיחה על שיטת ההוראה שלו ועל חשיבות החינוך לתרבות במולדתו וגם כאן בישראל אפרופו הרצון לסגור את שתי התזמורות הירושלמיות
"לשיר מהראש ומהבטן ומהחלציים"
"רצוי מאוד שלא תשעני על הכנף. הקהל שרואה את כף ידך המחזיקה בדופן הכלי הגדול, ואת המכסה הפתוח מעל ליד, יפסיק לחשוב על השירה שלך ויתחיל לחשוב מתי המכסה ייפול לך על היד. כן וגם המגרעת שיש בצד הפסנתר, לא נועדה לזמרים, היא עוצבה כך מפני שבאזור הזה נמצאים המיתרים היותר קצרים בפסנתר". כך מסביר הגגארד השוודי לזמרים בכיתות האמן הראשונה שקיים בסדנת האופרה ביפו. הוא קונה באחת את אמונם של הזמרים הצעירים וגם את אמון הקהל. אל הקהל הוא מגלה יחס מיוחד, מנסה לפתות, לגרות להשאיר אותו ערני בכל המשמעויות של המילה. לזמרת הילה בג`יו, שמפליאה לשיר אריה ומחול מתוך "מאנון" של מאסנה, מסביר הגגארד שכדאי להסתכל בזמן הופעה לכיוון מקור האור, "את לא מסוגלת לשער איך הַחזרת האור דרך העיניים שלך משפיעה על הקהל. את נראית בבת אחת זוהרת, מסנוורת".
את אדם מרגוליס, זמר בריטון אמריקני צעיר, ששר את תפקיד מַלָטֶסטָה, מתוך "דון פסקואלה" של דוניצטי (תפקיד שהגגארד הרבה לשיר בעצמו), שואל הגגארד "אם איזה חלק של הגוף שרתָ?" בעוד מרגוליס מנסה למצוא תשובה מצביע הגגארד על הראש והגרון ועל החזה. "כולנו צריכים לשיר בשני צירים: האינטלקטואלי, זה הראש והרגשי, זה אזור הבטן והחלציים", אומר ומצביע. במהלך השיעור הוא ייגע בלחיים ואזור הלסתות של הזמרים כדי שהם ישקיעו פחות אנרגיה ויפיקו יותר צליל. גם זה נושא שהוא שב ודן בו כל אימת שזמר מתאמץ יתר על המידה.
שלוש מהזמרות הצעירות שעולות על הבמה בערב, ז`ולי דאו מקנדה ונועה דנון וגל ג`יימס מישראל, בוחרות לעבוד עם הגגארד דווקא על שיר "ליד" ולא על אריה אופראית. גם לזה יש סיבה רבת משמעות - האקן הגגארד הקליט יותר מ-75 תקליטורים של שירים. למעשה הוא עתיד להקליט עוד מחזור שירים אחד.
את הקריירה הבימתית שלו הוא סיים לא מזמן, הוא מספר לי לפני שכיתת האמן החלה. הוא מתכנן להקליט עם הפסנתרנית ז`אן-מינט סיליֶה מחזור שירים של המלחין האמריקני דומיניק ארג`נטו, שנכתב בהשראת סיפור משלחת ס.א. אנדרה לקוטב הצפוני" (משלחת בכדור פורח שיצאה לקוטב הצפוני ב- 1896 ועקבותיה נעלמו. אחרי כשלושה עשורים נמצאו הגופות וסיפורה של המשלחת שימש כבסיס לכתיבת רומן – י. ש.) המלחין, שנודע בין היתר בזכות האופרה של "מסמכי אַספֶּרן" ו"מיומנה של וירג`יניה וולף", זוכת פרס פוליצר. "אני מתכנן עוד הקלטה של השירים המוקדמים של אלבן ברג" מוסיף הגגארד ובמהלך שהותו בסדנה הוא עובד גם על החומר הזה עם חלק מהזמרים הצעירים.
"את עיקר הזמן אני מקדיש כיום להוראה" הוא אומר ומרחיב "אני מלמד בשטוקהולם, ארבע שעות מזרחה מהבית, ובאוסלו שעתיים וחצי מערבה מהבית, וגם רחוק יותר באופרה סטודיו של המטרופוליטן אופרה בניו יורק". שם מלמד הגגארד לצד כוכבים כרנטה סקוטו, תום אלן וררי גריסט.
אז מכאן ההיכרות שלך עם ג`ואן דורנמן, מנהלת סדנת האופרה?
"את ג`ואן אני מכיר כבר שלושים שנה. היה הייתה ה-coach שלי כשהופעתי לראשונה במטרופוליטן".
"השכלה מעניקה חירות מחשבה"
האקן הגגארד, קנה את המוניטין הבינלאומי בזכות הופעתו המרשימה בסרט קולנוע. כששר ושיחק כפפגנו, צייד הצפרים, ב"חליל הקסם" שביים אינגמר ברגמן בשנת 1975. הסרט שילב הפקת אולפן וצילום מתועד של הפקת האופרה של מוצרט בבית האופרה הקטן דרוטנינגהולם בפרברי שטוקהולם והיה לאחד מסרטי האופרה המרגשים והיפים שנעשו אי פעם. על אותה הפקה קולנועית ניצח השוודי, אריק אריקסון. "עם אריקסון קיימתי את הופעתי הבימתית האחרונה לפני מספר חודשים בשטוקהולם", הוא מציין. הוא מנהל קריירה בינלאומית עשירה כבר יותר משלושה עשורים, הוא גם הקים בשוודיה את "מרכז הגגארד למוזיקה", מרכז לאמנים לחשיבה, ללימוד וליצירה. המקום ערוך לארח אמנים לתקופות שונות וכולל אולפן הקלטות משוכלל ביותר ששימש את הגגארד עצמו ואמנים אחרים בהקלטות שונות. לישראל הגיע פעמים מספר. הוא היה אורח הפילהרמונית בכמה קונצרטים וכן הופיע כאן ברסיטלים במשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב.
אתה אוהב ללמד?
"לא בכל תנאי. אני לא אוהב להיות זה שאומר `עשה כך` ועשה כך`. אני אוהב ללמד כאשר הזמר או הזמרת הצעירים מגלים במהלך השיעור את היכולת האינדיבידואלית שלהם. את ארגז הכלים או סולם הצבעים המייחד אותם. הוראה מעניינת אותי כשאנחנו עוסקים בפילוסופיה שמניבה את האמנות, נושא שהצעירים בכלל לא מוטרדים ממנו".
למשל?
"לזכור ששירה היא מִנשָא לרעיון מילולי ויש לה כוח להעביר מסרים. הכלי האמנותי מאפשר הזדמנויות רבות להשפיע על החברה".
מכאן השיחה מתגלגלת לתפקיד התרבות בחברה, הגגארד מספר שבשוודיה שמסבסדת בצורה משמעותית את כל העשייה התרבותית החלו לקצץ ועד כמה הוא מתקנא בנורווגיה העשירה שהיום מקצה יותר כסף לתרבות. אני למד שבימים המעטים שהוא בישראל, הספיק להתעדכן על הרצון לסגור את התזמורות הירושלמיות ועל המאבק של מנהלי מוסדות התרבות במשרד החינוך: "מדינה שחותכת את תקציבי התרבות שלה, ובעיקר את תקציבי הוראת התרבות, הורסת במו ידיה את הדור הבא. אנשים שאינם מקבלים את ההשכלה האמנותית בגיל הנכון אינם קשובים לזולתם, אינם מאומנים בהבחנה בין טוב לרע נכון ולא נכון והם האנשים שיצטרכו להצביע בעתיד. השכלה מעניקה חירות מחשבה. אולי יש מי שגם בחברה המודרנית אינם מעוניינים להקנות לציבור חירות מחשבה?! אילו קני מידה יהיו למי שלא זכו בהשכלה ובאמנות, בבואם לקלפי ?" שואל רטורית האורח משוודיה.
"צריך לאתגר את הקהל"
בשלב זה של השיחה אני משיב אותו להיבט תרבותי אחד בתחום שבו הוא מבין. עדיין תחת הרושם של זמרה אופראית במיקרופונים כפי שהיא נשמעה בהפקת "באטרפליי" בחיפה וגם כפי שהיא נשמעת בבית האופרה בתל-אביב. "ראשית כל, שירה באמצעות מיקרופון, מבקשת טכניקה שונה לחלוטין של הפקת קול. אתה כבר לא צריך לשתף את כל הגוף, היכולת שלך שונה. אני רואה בזה גם תסמין של החברה הצרכנית שמכתיבה דרישות שונות ומשונות. בארצות הברית בזמן האחרון הקהל מבקש קונצרטים מורכבים מחצי קלאסי. תזמורות ובתי אופרה עוסקים בריצוי הקהל. האמנות אינה צריכה לרצות את הקהל, היא צריכה לאתגר אותו. הקהל צריך להיות מאושר או נרגז, אבל לא קהל שריצו אותו. קהל כזה לעולם אינו חלק מן ההפקה האמנותית, ואין חוויה אמנותית שלמה שהקהל לא מהווה בה חלק. קהל שמאותגר הוא קהל שילך אתך בהמשך למופעים ברמה גבוהה יותר מורכבת יותר וחדשנים יותר. הקהל שעבר תהליכי ריצוי, דורך במקום".
במה אתה מתמקד בכיתות האמן שלך?
"דברים שונים, אחד הדברים שאני מטיף להם הוא הגיית עיצורים. אני מראה (זה גם קרה אחר כך הלכה למעשה בכיתת האמן) שיש לזמר די זמן להגות עיצור כדי שיהיה ברור למאזינים ולא לדחוס עיצורים ותנועות".
מה אתה עושה בשפות כמו עברית, אנגלית וגרמנית שיש בהם עיצורים בסופי המלים?
"גם כאן בעזרת חלוקה נכונה של המשפט המושר יש לזמר זמן להגות את המלים כהלכה ולא לגרום לקהל בעיות תפיסה".
"אני לא רוצה להיות זקן מדי כמורה
"
מה מייחד כיתת אמן לעומת הוראה מסודרת באקדמיה למשל?
"מניסיוני אני יודע שדווקא האורח לרגע, רואה ושומע דברים אחרת. אחת הדוגמאות הבולטות היא כפילות או שניות. למשל, האם ישנה זהות בין הזמר לבין התפקיד שהוא שר. אין לזה קשר לאיכות הקול. יש מי ששר את רודולפו (באופרה של פוצ`יני) ובעצם הוא זיגפריד (באופרה של וגנר). זמר צריך לשיר את מה שהוא. צריכה להיות הרמוניה בינו לבין התפקיד. בתוך חמש-עשרה דקות ניתן להבחין. אני מנסה לנחש את האישיות של הזמר שלפני. ברגע שנוצרת הזהות בין האישיות לבין הדמות, התוצאה היא דמות אמינה".
מה עוד ניתן ללמד בכיתות אמן?
"זה נושא כל כך מורכב ועשיר שלמעשה אין לו סוף. ישנו עניין עבודת הצוות. זמרים שאינם לבדם על הבמה, הם מייצרים את מעשה האמנות יחד עם אחרים. אני מלמד גם נגנים בכלים, זה יכול להיות נגן טרומבון ששומע מה אני מבקש מזמר ומנסה לעשות דברים דומים בעזרת הכלי ומשפר את נגינתו. יש עניין של כושר גופני, לא מזמן ניהלתי סדנה עם האקרובטים של `קרקס השמש` מקנדה וראיתי איך הם עובדים".
יש חששות במקצוע ההוראה הזה?
"כן בעיקר אני חושש מהרגע שבו אני ארגיש אני מלמד את הצעירים דברים ישנים כי ניסיוני, וזה תמיד יהיה כך, הוא ניסיון העבר ואני מקנה להם דברים שרווחו פעם. אני לא רוצה להיות זקן מדי כמורה".
אתה עצמך עוד נזקק לcoach?
"אני למעשה כבר לא מופיע על במות ולכן אני לא זקוק למאמן. אבל אני חושב שצריך לייסד מסגרת חדשה של coach , מאמן למורים או למי שהם מאמנים בעצמם. במה שלא קיימת, שבה הרענון, המחשבות והניסיון של כל אחד מן המשתתפים יפרה את מחשבת זולתו".
הגגארד, לאוהבי הסיפורים שמאחורי הקלעים, היה לתקופה קצרה בעלה של זמרת הסופרן הנודעת ברברה בּוֹני (בעלה השני). אבל מאז חלף זמן רב והוא עצמו אב לשניים שלטענתו "יש להם יותר שכל ממני הם לא הלכו לכיוון המוזיקה- אחד מנהל בחברה שמפיקה כנסים והאחר בתקשורת שיווקית".
כיתת אמן עם הקאן הגגארד תיערך היום, 16 ביולי ב- 19:30 בהיכל המוזיקה ביפו.