פסטיבלים - בת'' אורטון למאוכזבי דיידו

על סיפור הסינדרלה של דיידו - האחות הקטנה של רולו מ-Faithless, שהצליחה להפתיע בתקליט בכורה חביב ואינטליגנטי, ולמכור ממנו כמויות בלתי נדלות, כבר דובר וסופר בלי סוף. את החשיפה הגדולה היא חייבת לאמינם, שעשה שימוש בקטע מתוך השיר "Thank You", וסייע מאוד לאלבום, שכבר יצא מספר חודשים לפני כן, להתרומם מתחתיות המצעדים.

אחרי פתיחה כל כך מוצלחת, אפשר רק לדמיין את הלחץ ואת ההתלבטויות שליוו את הבחורה המתוקה בבואה להקליט את אלבומה השני, אבל אלה הסתיימו כנראה בלא כלום. כבר מהשיר הראשון ששחררה לרדיו אפשר היה להבין את הכיוון הכללי, שלא זז אפילו במילימטר מהאלבום הראשון. אותו קול מתקתק, לחן יפה, הפקה אלקטרונית – אקוסטית עדינה וחביבה, כאילו רק כדי לא להטריד את האוזן יותר מדי. אבל מה? בכל זאת היה משהו ממכר בשיר הזה שהפך אותו ללהיט מיידי, ויצר ציפייה לאלבום שיהיה נעים לפחות כמו הראשון.

גם בציפיות הצנועות הללו האלבום המלא לא מצליח לעמוד. השירים אמנם מקבלים נפח בזכות ההפקה שמנסה להיות יותר מתוחכמת, עדכנית ומעניינת, אבל מאבדים את היתרון החשוב שכיכב בדיסק הראשון - הלחנים הסוחפים והמרתקים שהיו שם, מוחלפים כאן בכאלה שלא מצליחים לעורר הרבה עניין. יש כאן כמה קטעים מוצלחים יותר מהאחרים, אבל צריך לחפש אותם בתשומת לב. גם המלנכוליה העדינה שדיידו מנסה לשדר בעקביות בכל השירים משרה כבר תחושה של מיצוי.

אי אפשר לקחת מדיידו את הכתר שנקשר לראשה בעקבות האלבום הראשון והסופר מצליח, אבל אפשר בהחלט להתאכזב מהדרך שבה בחרה להמשיך. יותר מכל, זהו תקליט של אוירה, שיכול להיות מצוין כמוזיקת רקע, אבל לא בתור משהו שבאמת מעניין להקשיב לו. יכול להיות שלזה בדיוק היא כיוונה, אבל זה לא מה שיעניק לה את הזכות לכתר נוסף.
Dido – Life for Rent, Arista/Hed Arzi

בת` אורטון היא דוגמה טובה למה שדיידו יכולה להיות אם רק תשתדל מעט יותר. המוזיקה שלה משלבת פולק אקוסטי ואלקטרוניקה באדיבותם של תותחים כמו וויליאם אורביט וה- Chemical Brothers. גם היא בריטית כמו דיידו, וגם ההפקה המוזיקלית וגם קולה מזכירים מעט את הזמרת הנ"ל, אבל יש במוזיקה שלה איזשהוא ממד נוסף שמוסיף עניין ומורכבות לכל העסק.

למרות ארבעה אלבומים מוצלחים מאוד שעשו חיל בארץ מולדתה, שמה נודע בארץ רק אצל מעטים. את המצב הזה כדאי ואפשר לתקן באמצעות האוסף הכפול שיצא לה עכשיו. בחלק הראשון מופיעים מיטב השירים מכל אלבומיה, ובשני רמיקסים נבחרים וקטעים נדירים שהופיעו רק על גבי סינגלים. כל מאוכזבי דיידו, יימצאו נחמה אצל אורטון ששווה הרבה יותר את הזמן ואת ההשקעה הכספית.
Beth Orton – Pass the Time: The Definitive Collection, BMG/Hed Arzi

אורן בר-אל