שינוי מבורך

כבר עם הידיעות הראשונות על האלבום החדש של ריטה, אחרי הכשלון האמנותי והמסחרי של האלבום "חמצן" לפני כחמש שנים ואחרי כל כך הרבה דיבורים לא טובים סביבה, היה ברור שזה עומד להיות מהלך מכריע, ואולי החשוב ביותר בקריירה הארוכה שלה. אלבום כושל נוסף, יכול היה להביא את ריטה למקום שקשה מאוד יהיה להתאושש ממנו, ובפעם הראשונה אחרי הרבה שנות דריכה במקום היה נדמה שגם האנשים שלצדה מתחילים להבין את זה.
 
לכן, החשיבות הגדולה של האלבום החדש אינה מונחת רק ברמת השירים או בכמות הלהיטים שבו, אלא, ובעיקר, ביכולת של הזמרת לרגש מחדש את הקהל הנאמן שלה, שקצת הרגיש אבוד במשך לא מעט שנים, בין אוסף של מניירות מתוכנתות ופאתוס מתפרץ, שליוו את הדיווה בכל אשר תלך. האהדה הגדולה אל הזמרת שאהבנו וגידלנו לא פחתה, אבל בדיוק כמו בהרבה מערכות יחסים היה גם כעס לא קטן, שכדי להמשיך הלאה היינו חייבים למצוא את הדרך להתגבר עליו.
 
את הצעד הראשון והמהוסס עשתה ריטה עם הבלדה "גרה מול המים", שהייתה בעצם הסנונית הראשונה מתוך האלבום החדש, אך שוגרה לרדיו לכבוד יום השנה למותו של יוסי בנאי (כותב המילים), אולי כדי לבדוק את השטח ואת התגובות לחומר חדש מהצד שלה באופן לא מחייב. השיר המקסים הזה, עם מילים ומנגינה שעושים חור בלב כל פעם מחדש, מציג לדעתי את תמצית השינוי המבורך שחל ביכולת ההגשה של ריטה. היא שרה שם כל כך בעדינות, עם קול צלול ורגיש מאי פעם, ויחד עם זאת מצליחה לחדור אלי באופן שלא הצליחה הרבה שנים אחורה.
 
אחרי שני סינגלים נוספים, שבגדול לא זיעזעו את תחנות הרדיו, הגיעה הכתבה המדוברת בידיעות אחרונות, שניסתה באופן לא הכי הוגן לזרות בוץ ורפש על הפרויקט כולו, אך דווקא האקט השלילי הזה הצליח לעשות את מה שלא הצליחו במשך זמן רב אנשי יחסי הציבור של ריטה, וזאת להזכיר לנו עד כמה אנחנו אוהבים אותה.
 
לשמחתי הרבה, האלבום החדש של ריטה מזכיר במהותו את הסינגל האהוב הראשון, יותר מאשר את שני אלה שבאו אחריו ("אחרי שאהב", "הפעם"). יש בו חבורה של שירים שקטים ונחבאים אל הכלים, שאינם מגבירים את הקצב למעט פעם אחת, ושכבר בפעם הראשונה קל להאזין להם, אך יותר ויותר עם כל האזנה, הם מתקרבים בשקט וכובשים פיסה אחר פיסה את מקומם בלב. ההפקה המוזיקלית של עברי לידר משמשת כמלווה חבוייה ועדינה בהתאם, כדי לאפשר לקהל המאזינים לשמוע את כוכבת הערב ולהתרכז בה, ואת זה היא עושה מצוין.
 
איכשהו יוצא, שכמה מהלחנים היפים ביותר באלבום החדש נכתבו על ידי רמי קליינשטיין (חמישה לחנים באלבום), שכנראה ואין מה לעשות, יש סיבה לכך שהחיבור האמנותי שלהם הצליח לכבוש כל כך הרבה פסגות. אך גם שאר שירי האלבום, שנכתבו על ידי עברי לידר, עילי בוטנר, עידן רייכל ואחרים, הם כולם טובים ויפים ללא יוצא מן הכלל, ותואמים את הלך הרוח הנינוח הזה, ואת הפנים החדשות של הזמרת ריטה שכאילו הוסרו מהם שכבות רבות של מסכות ואיפור, והתגלו בהם רבדים חדשים של יופי.
 
ריטה – "רמזים", הד ארצי