"השירים הכתיבו את התהליך"
 
"ועוד לא אמרתי הכל/ ועוד יש לי מה לומר// לפני שיהיה מאוחר והקהל יתפזר/ וכל אחד יהיה זוכר// מה שכל אחד זוכר כשאחרים כילו/ לומר מה שאמרו ומה שלא אמרו.// ועוד לא אמרתי הכל" ("ועוד לא אמרתי הכל")
 
כשאתה קורא לעצמך שירה, גם אם בלי קול, תשמע אותה לרוב נאמרת בקולך. לעתים נדירות, בייחוד אם מדובר במשורר נערץ עליך, תנסה לדמיין אותו מקריא בקולו, כדי לגלות דרך הצלילים שיבחר רמזים לרגשות המדויקים שהכתיבו את המילים שכתב. מעריצי נתן זך יקבלו את מבוקשם באלבום "כמה נהדרת היית", 13 משיריו שמקריא המשורר בקולו המכובד, ולפרקים חמור הסבר, לצליליו של המלחין ונגן הקונטרבס שלומי פריג`. בין השירים שנבחרו תמצאו גם שלושה שטרם הופיעו בספריו של זך, ולצדם שירים מוכרים כמו "כי האדם עץ השדה", מנותקים מלחניהם המקוריים לטובת המצע המוזיקלי בעל הניחוח הקלאסי שמספק המלחין פריג`.
 
"המפגש עם זך היה מאוד מרגש ומעורר השראה מבחינתי", מספר פריג`. "הצגתי לזך שיר שלו שהלחנתי במקרה לפני הרבה מאוד זמן, שיר שאפילו לא נמצא בתקליט הזה. נפגשנו ושוחחנו וזה עלה איכשהו בשיחה ושאלתי אותו אם הוא יוכל לבוא לאולפן להקריא והוא אכן הגיע. למעט שני קטעים שלא נכנסו בסוף לאלבום, הקלטנו בכל פעם שירים בלי מוזיקה ואני בעיקר הקשבתי למה שהקלטנו. בכל פעם בחרתי כמה שירים ותמיד באולפן התווספו עוד כמה שירים שהוא רצה להקריא. בגלל שלא היה עדיין שום לחן הכל היה חופשי לגמרי, והקשבתי לזה כמו למוזיקה. הקול שלו גם מלא הבעה, ויש כל כך הרבה מידע באיך שהוא מגיש את השיר, וככה התחלתי לכתוב סביב זה. יש כמובן גם את המשמעות של השיר שנותנת לך עוד מידע, אבל אם להגיד בכנות, התחלתי את ההלחנה מהאוזניים. מלהקשיב לאיך שהוא קורא את השיר. אם בהתחלה עוד היו לי רצונות מסוימים לשיר כזה או אחר, ככל שהתקדמנו השירים יותר הכתיבו את התהליך".
 
למה בחרת דווקא בו? מה זה נתן זך בשבילך?
 
"ההגדרה של זך השתנתה מאז שהכרנו. אני חושב שלפני שהכרתי אותו, כמובן שהשירים שלו ריגשו אותי מאוד, אבל ממרחק. כשהתקרבנו יותר הרגישות והעוצמה בשירים שלו גדלה מבחינתי. גיליתי בנאדם מאוד כן, מאוד ישיר וגם מאוד רך. מאוד רגיש וערני לפרטים הקטנים, לכל ניואנס, לכל מילה".
 
למרות שמההקשבה לקולו המקריא זך לא נשמע אדם שקל במיוחד להתקרב אליו
 
"הוא יכול אולי להרתיע, גם אני נרתעתי לפני שהכרתי אותו כי הדברים שהוא כתב וקראתי הם מאוד רציניים, מאוד משפיעים, סוג של על אנושי. אני דווקא הרגשתי את התמיכה שלו בכל המסע הזה שעשינו והיא גרמה לי להעריך אותו מאוד. קשה לי לחשוב עליו כעל מישהו חמור סבר אלא יותר כעל מישהו שהיה מאוד פתוח לכל התהליך הזה".
 
יש שירים שזך כתב במיוחד לאלבום הזה?
 
"במיוחד לא, אבל יש בפרויקט שלושה שירים שלא הופיעו עדיין בשום ספר, שאחד מהם נכתב במהלך התקופה שבה עבדנו על האלבום".
 
"הסולו של האבוב קצת ארוך מדי לדעתי"
 
עמידה מול מיקרופון כרוכה בדרך כלל בתהליך שהוא לפעמים גם מלחיץ. ההתמודדות עם הקול בפרונט לא תמיד קלה, בטח לא במעבר מהמילה הכתובה. איך נראתה ההתמודדות הזאת אצל זך?
 
"זה היה לו מאוד טבעי והגיוני. הרגשתי שהטייקים שהוא הקליט היו פשוט מדהימים. לא היינו צריכים לחזור על דברים, רוב הדברים הוקלטו פעם אחת, למעט הקלטה אחת שחזרנו עליה בגלל איכות הקלטה לא טובה, לא בגללו. מה שכן, הוא תמיד הקליט לבד, בלי לראות אותנו יושבים מולו בקונטרול. היינו סוגרים את הדלת, שמים על הזכוכית שהפרידה בינינו משהו שהסתיר אותה כך שלא ראו כלום דרכה, והוא פשוט היה נכנס, קורא את השירים פעם אחת וזהו. אני יודע שלשמוע את עצמך, אפילו ברדיו, זה סיוט. בדרך כלל אתה לא מזהה את הקול של עצמך, אבל הרגשתי שמאוד נוח לו. הוא חש את המילים, היה מאוד מרוכז בהם ומאוד מפוקס. ההרגשה הייתה מאוד מקצועית, שזה די מדהים ומעניין".
 
הייתה לו איזו שהיא מעורבות במוזיקה שיצרת?
 
"כן. כשהיינו נפגשים הייתי משמיע לו סקיצות מפעם לפעם. נתן הוא בנאדם מאוד מוזיקלי, יש לו אוזן של מוזיקאי, הוא בעצמו גם היה נגן פסנתר, וגם בשירה שלו מרגישים מאוד את המוזיקה, והיו לו הערות מאוד ענייניות. הוא יכול היה להגיד למשל משהו כמו, `הסולו של האבוב קצת ארוך מדי לדעתי`, והיו לו אבחנות שהיו בדרך כלל מאוד מדויקות, והוא גם מאוד עזר לי לעבוד איתו ולהגיב לדברים האלה".
 
בין הקטעים באלבום נמצא גם קטע אינסטרומנטלי, ביצוע לוולס מתוך סוויטה שכתב סבו של זך, המלחין האיטלקי קאמילו קוואלצ`י, שהוקלט כמחווה לסב. "כשכבר התחלנו להרגיש קצת יותר בנוח אחד עם השני", מספר פריג`, "זך סיפר לי שסבא שלו היה מלחין, ושיש לו איפה שהוא בבית תווים שלו מתחילת המאה העשרים, סוף המאה התשע עשרה, והסקרנות שלי התעוררה. באחת ההזדמנויות שהייתי אצלו הוא הראה לי את התווים, וביקשתי רשות לקחת אותם. התווים היו מאוד מבולגנים. היו שם כל מיני יצירות מעורבבות שסבו הלחין, עשיתי בזה קצת סדר, ומצאתי כל מיני חתיכות מאוד מאוד יפות. היינו נפגשים עם הנגנים ומנגנים פה ושם מהדברים האלה, והיו דברים מאוד יפים, וביקשתי ממנו רשות, כמחווה, להקליט קטע אחד מתוך הסוויטה `מהלך החיים` שנכתבה לרגל הכתרתה של מלכת הולנד, וילהלמינה".
 
מוזיקה קאמרית אקוסטית
 
את המילים של זך עטף פריג` בצלילים שמזכירים, כאמור, את העולם הקלאסי, למרות שארבעת האלבומים הקודמים שהוציא פריג` (34), לא בהכרח שייכים דווקא לתחום הזה.
 
"זה נכון שהשתמשתי בכלים שמאפיינים מוזיקה קאמרית קלאסית. יש שם פסנתר ואבוב ואני מנגן על קונטרבס, יש כינור, ואפשר להגדיר את זה כמוזיקה קאמרית, אקוסטית. אבל פשוט הלכתי עם מה שיצא. באלבום הקודם שלי, למשל, יש דווקא המון גיטרות, וכל מיני סימפולים והקלטות של דברים מהרחוב, מוזיקה די תיאטרלית, וגם שם אגב יש שיר שזך קורא. זה אחד השירים שלא נכנסו לאלבום הזה אלא לאלבום הקודם שלי, שכשסיימתי את העבודה עליו התחלתי לעבוד על הפרויקט הזה. הלכתי עם מה שהרגיש לי נכון לעבודה הזאת, אבל זו לא בהכרח המוזיקה שאני עושה.
 
"זה נראה שאני יותר קלאסי, אבל אני בעצם נמצא הרבה באזור של הגיטרות, והמון חברים שלי מהמוזיקה הישראלית נמצאים היום ברוק. אני כבר לא יודע מה המקור שלי. נהייתי קלאסיקן, למדתי בגרמניה, אבל זה קשה העניין הזה של ההגדרות. את התקליטים שהוצאתי הגדירו תמיד בתור משהו אלטרנטיבי ניסיוני, הלחנתי כל מיני דברים לתיאטרון ולמחול, דברים שעלו גם בגרמניה וביפן, אבל איכשהו באמת ההגדרה היא כנראה מה שאתה עושה באותו רגע".
 
יש על הפרק מחשבה להעביר את האלבום הזה לבמה?
 
"אנחנו חושבים על איזו שהיא דרך לעשות את זה. אני חושב שבזמן הקרוב זך עובד על הוצאת כל כתביו, אז זה לא יקרה מיד, אבל אנחנו חושבים לנסות משהו כזה, ואני מקווה שאולי נצליח לעשות את זה לפחות לכבוד ההשקה של האלבום".
 
אחרי שלושה אלבומים אינסטרומנטליים, באלבום האחרון שלך התחלת גם אתה לכתוב מילים. אתה מרגיש איזו השפעה על הכתיבה שלך אחרי העבודה האינטנסיבית עם משורר כל כך גדול?
 
"אני יודע שהעבודה איתו השפיעה עלי מאוד. רק להיות במחיצתו, להרגיש את הנוכחות שלו, את ההתייחסות שלו לאמנות ולעבודה שלו, את המשמעת שיש לו והמסירות הזאת, כל זה מאוד מאוד משפיע עלי, רק שאני עוד לא יודע איך".

"כמה נהדרת היית", נתן זך, שלומי פריג`.