כמה דיסקים ישראליים טריים עשו את זה לאורן בר-אל – לרונה קינן יש הרבה יותר מקול יפה, אצל גלעד שגב אין כמעט נפילות, האיכויות של שייגעצ מזכירות סטייק עסיסי ואילו יסמין לוי מציעה עולם מוזיקלי חדש לגמרי. .
לא סתם קול יפה
את אלבום הבכורה של רונה קינן קידמה ציפייה גדולה, הרבה לפני צאתו. כבר בגיחותיה הראשונות כאורחת בכל מיני פרויקטים (ערן צור, טל גורדון והפרויקט משירי לאה גולדברג), שהתפתחו והמשיכו למופע שלם משיריה, אפשר היה לשמוע את הלחשושים שהלכו וגברו בתעשיית המוזיקה, בתחנות הרדיו ולבסוף גם אצל סתם אנשים מן השורה. הייתה מן תחושה שיש פה משהו חדש ויפה שצומח לו לאטו, ולבסוף יצליח גם לפרוץ.
אם היה לה סתם קול יפה, זה לא היה מספיק. כאלה יש לנו הרבה. כוח המשיכה של קינן גדל בזכות ההגשה המדויקת והאינטליגנטית, שמביעה כל רגש בדיוק במינון וברגע שהם נחוצים. בזכות אלה, יש לה את היכולת לפרוט אצל המאזין על קשת רחבה של מיתרים.
במהלך ההופעות שלה, אספה קינן כמות מכובדת של שירים, שהתאגדו בסופו של דבר לאלבום שלם. יזהר אשדות, שהפיק את האלבום, עשה את מה שהיה הכי מתאים במקרה הזה, ופשוט לא הפריע. העיבודים המוזיקליים נקיים ומדויקים, ושומרים על מקומם כמלווים ראויים לשירתה של קינן.
בכמה מהשירים, הלחנים המצוינים ושיתוף הפעולה עם אשדות משמשים כמקפצה ליכולות הביצוע של קינן (כמו "מבול", "10 שניות" ו-"מי מפחד מהזריחה" הנפלאים, כולם), ומחזיקים את המאזין לאורך האלבום כולו. כמה רצועות מושלמות פחות, משאירות לה מספיק מרחב לשיפור עמדות בהמשך. (רונן קינן – לנשום בספירה לאחור, אן.אם.סי).
גרסה מרוככת של עברי לידר
לעומת רונה קינן, הפריצה של גלעד שגב הייתה כמעט מיידית. בסיועו של עברי לידר הוא יצר להיט מיינסטרים נעים ומרגש ("עכשיו טוב"), וכבש באמצעותו את רשימות השידור (השיר המושמע ביותר בגלגל"צ בחודשים האחרונים).
מי שאהב את להיט הבכורה של שגב, יתחבר היטב גם לאלבום הבכורה שלו. שגב הוא כותב רגיש, עם קול יפה וכושר הבעה לא רע. במהלך כל השירים שבאלבום אין כמעט נפילות, ולהיט הבכורה מצטרף ל-"מותק שלי" ול-"הבזק" כרצועות הטובות שבאלבום.
הבעיה העיקרית פה ניכרת בחוסר בשיאים. בהפקה המוזיקלית עושה עברי לידר מאמץ להישאר מאופק, ולא לתת למלוא יכולותיו לפרוץ. הגישה הזו ננקטה כנראה על מנת שלא לשבור את הרכות והרגש שמנסה שגב להביע, ובזה היא הצליחה. השפעתו של לידר ניכרת באלבום על כל רבדיו, ובכלל זה גם בכתיבת השירים ובסגנון הביצוע, שלפעמים נשמע גם הוא כגרסה מרוככת של לידר עצמו. (גלעד שגב – עכשיו טוב, הליקון).
חרמן, ביקורתי ומאוהב
לפני כמה שנים, הופיע בערוץ "ביפ" (כשעוד הייתה לו יומרה להיות ערוץ נישה מיוחד) בחור צעיר בשם יובל מנדלסון, שכינה את עצמו "שייגעצ". הוא שר שם (אם אני לא טועה) את השיר "עושה ביד", שנשמע אז כגימיק ילדותי שלא מוביל לשום מקום.
ובכן, אותו בחור התבגר די יפה (משוחרר טרי מהצבא), ובאלבום השני ניכר כי יש אצלו הרבה יותר מסתם גימיק. מנדלסון אינו זמר גדול, אבל גם אינו מתיימר להיות כזה. למרות נטייה להתחכמות יתר בכתיבת המילים, ההגשה שלו ישירה פשוטה ואינה נטולת כריזמה.
הוא חרמן ("רוצה לקיים יחסים, עם כל הילדות שבכל התיכונים"), ביקורתי ("אבא עורך דין"), מאוהב ("את יפה"), ומפנטז ("מרילין מונרו"), ממש כמו כל בחור ממוצע בגילו. על רקע ההפקה המוזיקלית הרוקיסטית של שחר אבן צור, כל העסק מקבל טעם של סטייק עסיסי למדי, שיש בו כמה חלקים שנחוצות להם עוד כמה דקות של השחמה על האש. (שייגעצ – משקאות חריפים, הד ארצי).
יפה עד כאב בין צלילות לחספוס
ובפינת המיוחדים שלנו, ממתינה בסבלנות יסמין לוי. לוי לקחה על עצמה את המשימה לשמר את מורשת המוזיקה הספרדית של אביה, והיא עושה את זה בצורה האותנטית ביותר. באלבום הראשון והיפהפה שלה ("רומנסה ויסמין"), היא שרה בחום וברגש רומנסות לאדינו שכובשות את הלב.
האלבום השני מסמן את המשך דרכה המוזיקלית, ובו היא ממשיכה לחקור תחומים נוספים מהמוזיקה האנדלוסית. הפעם היא נותנת לנו הצצה אל מוזיקת הפלמנקו, שמשלבת את מורשת החזנות הספרדית עם אלמנטים ערביים ומקצבים צועניים.
לוי אינה מנסה לרכך את השירים המורכבים אלא מגישה אותם כמו שהם, בקול מדהים שמחליף בין צלילות לבין חספוס, ומצליחה להעביר את התחושות של השירים גם למי שהשפה אינה מובנת לו. בעיבודים מסורתיים עם גיטרות ספרדיות, כלי נשיפה וכלי הקשה מיוחדים, פותחת לפנינו לוי עולם מוזיקלי חדש, שלפעמים הוא יפה עד כאב. (יסמין לוי – לה חודריה, אדמה).
אורן בר-אל
29/06/2004
:תאריך יצירה
|