פסטיבלים - לחולל שינוי

השילוב בין אמנות לאג`נדה הביא את להקת המחול ורטיגו להקים כפר אמנות אקולוגי ראשון מסוגו בעולם

הרחבת האג`נדה

כשאני מגיעה ל"ורטיגו בכפר", כפר האמנות האקולוגי הראשון מסוגו (בעולם) של להקת המחול הירושלמית ורטיגו בקיבוץ "נתיב הל"ה", הלהקה נמצאת בעיצומה של חזרה על "לידת הפניקס", מופע הדגל שלה. חלונות הסטודיו, המקיפים את חלל מה שהיה לול ועבר הסבה ייעודית ואקולוגית, קרועים לרווחה לעמק האלה שבו שוכן הקיבוץ. חם מאוד בחוץ, אבל בפנים נעים (כשאתה לא רוקד ונוטף זיעה) בזכות קירות האדמה של המבנה. זולות הישיבה הפזורות מסביב למבנה ואנשי התפעול של הלהקה מסבירים פנים למבקרת העירונית שחולצת נעליים בטבעיות ומתיישבת לצפות איך נולד לו הפניקס מחדש במקום הזה.

המשפט האחרון אינו מקרי. פרויקט "ורטיגו בכפר" נולד לפני כשנה, כשצמד העומדים בראש להקת ורטיגו הכוריאוגרפית נעה ורטהיים והמנכ"ל והשותף האמנותי עדי שעל, זוג בחייהם הפרטיים והורים לשלושה ילדים החליטו שהם צריכים שינוי. "כשהתחלנו את הלהקה לפני 16 שנה התעסקנו בעצמנו – בדואטים", אומר שעל בעצמו רקדן בעברו. "אחר כך, כשאדם מתחיל להסתכל מעבר לעצמו, התחלנו להבין שהתפקיד שלנו כאמנים להאיר נושאים שנראים לנו מהותיים. ב- 2004 נולד המופע `לידת הפניקס` והוא פתח אותנו למקום שבו אנחנו יושבים עכשיו. השינוי התודעתי היה כל כך גדול שבעקבותיו החלטנו להרחיב את האג`נדה של ורטיגו מעבר לאמנות -לאקולוגיה חברתית. בעולם קפיטליסטי אנחנו נזקקים לשאלה כמו מה מבדל אותנו כלהקה והמצאתי לנו מושג חדש -לחולל שינוי, לחולל – כמובן גם מלשון מחול".

"לידת בפניקס" עלה לראשונה בפסטיבל כרמיאל מתוך הרעיון ליצור מופע שנולד מהעפר ולא משאיר אחריו זכר. המופע מתרחש בתוך כיפה גיאודזית (כיפה חלולה בעלת פאות), שאינה מבודדת את הקהל הישוב בה אלא פתוחה למה שקורה מסביב. ההתרחשות הסביבתית הייחודית למקום שבו מועלה המופע הופכת לחלק מן המופע. לדברי שעל "הכיפה מוצאת את עצמה לפעמים במקומות יפים ושלמים ולפעמים במקומות שבורים. היא כמו קונטיינר, סוג של רחם שפתוח לרעשים מבחוץ בין אם זה המראת מטוסים ברמת דוד או צעקות של השכנים ב`ריבר סייד` בניו יורק   - הם הופכים לחלק מהמוזיקה של המופע. המבנה לא מבודד את המופע - פעם שקיעה, פעם זריחה, פעם לילה פעם יום".

"לידת הפניקס" הועלה למעלה מ- 300 פעם בארץ ובעולם (בינתיים יצרה הלהקה עוד שני מופעים "ורטיגו והיהלומים" ו"רעש לבן", גם האחרון מתקשר לאג`נדה האקולוגית – ה. א. ב) ולדברי שעל, בגלל הבשורה האקולוגית שלו הוא עקף את שאר המופעים של הלהקה. מנתוני דו"ח פילת שהתפרסם לאחרונה בשנת 2006 "לידת הפניקס" היה מופע המחול הנצפה ביותר בישראל – קרוב ל-16 אלף צופים בתשלום. נתון אחר מן הדו"ח, שיקר במיוחד ללבו של שעל, הוא פרישת המופעים ברחבי הארץ. רק 29% ממופעי הלהקה מועלים בתל אביב והיתר בשאר הארץ. לדבריו זה אינו מקרי מתקשר לסדר היום של הלהקה "לאמנות יש תפקיד בעולם גם בשעת מצור, לא רק בסוזן דלל", ומספר כיצד יצאו להופיע מול תושבי הצפון בימי מלחמת לבנון השנייה וכיצד העלו בערב ההתנתקות את "לידת הפניקס" בקיבוץ סער ו"נפרדנו מהאדמה דרך הגוף".

העלאת המופע היא גם חלק מן הפעילויות המתקיימות בקיבוץ "נתיב הל"ה" לילדים ולבני נוער. "מגיעים אלינו ילדים מכל מיני מקומות בארץ, לפעמים יהודים וערבים, או ילדים משדרות ואנחנו בונים ביחד אתם את הכיפה. חלק מהם מקבלים שיעור בבנייה באדמה, אחרים עוברים שיעור ריקוד עם תנועות מתוך המחול ואחר כך הקבוצות מתחלפות. כשהם רואים בערב את המופע הם לא צופים בו כמו קהל רגיל אלא כחלק מתוך הדבר עצמו. הם מכירים מקרוב את האדמה שעליה רוקדים הרקדנים, כי הם עבדו אתה. ילד בכיתה ט` בשדרות מבין שהבית הוא גר בו הוא לא צורה יחידה של בנייה, שמחול ותנועה הם לא מילים גסות שגם בנים רוקדים וגם מתוודע לאופציה האקולוגית לחיים".

הביט של המכוש והביט של המוזיקה

הנהלת הלהקה, הסטודיו ובית הספר למחול והכשרת רקדנים כולם נמצאים בבסיס האם של הלהקה בירושלים. כשפנו לראשונה לעמותת הלהקה עם הרעיון של "ורטיגו בכפר" מספר שעל כי "הם לא הבינו מה אנחנו רוצים, שאלו אותנו מה נהייתם שאנטי פתאום, מה פתאום אקולוגיה". ובכל זאת הם השיגו מימון לשנת פיילוט ובינתיים נושאים כמו המחסור במים ומשבר האנרגיה התחילו לתפוס את מרכז החדשות.

"אנחנו מאמינים בשילוב בין להקה-קהילה-קהל . זו להקה עם גרעין משפחתי - נעה ואני, שתי אחיות של נעה והבעלים שלהן ומזה זה מתחיל להקרין החוצה . זה עובד במעגלים אתה רוצה להיות עם אנשים שואלים שאלות על מנת להגיע להפרייה ולשגשוג רוחני מקצועי וכלכלי". לגרעין המייסד חברה קהילה קטנה של אמנים ביניהם אמנים פלסטיים, מתמחים בבנייה באדמה וגם דני פישוף (אחיו של אהד) בעל חברת הגברה וציוד. "אל מול הקיבוץ שהולך בכיוון הפוך נוצרת כאן קהילה שמורכבת ממעגלים שהולכים ומתרחבים" שאימצה עקרונות אקולוגיים כגון מזון אורגני, מחויבות למחזור, צמצום צריכת האנרגיה וכיוצ"ב.

"הילדים שמגיעים לכאן משתמשים בפעם הראשונה בשירותי קומפוסט ואפילו נהנים מזה. כשהם מתקלחים בחוץ הם יודעים שדוד אחד של מים צריך להספיק לכולם ולא יותר, והאוכל אורגני, ורק מעצם הדבר הזה נוצרות שיחות ועולה מודעות, שהיא דבר חדש גם לנו", אומר שעל.

לפעילות החברתית של הלהקה ניתן להוסיף גם את הפרויקט המתמשך "כוח האיזון" בירושלים שבו רקדנים נכים ושאינם נכים רוקדים יחד מחול מודרני. אבל לשעל ולורטהיים חשוב להדגיש "להקת ורטיגו היא מוסד אמנותי לכל דבר. אנחנו לא מגדירים את עצמנו כאקטיביסטים או כאמנים אקולוגיים. אנחנו קודם כל עושים אמנות. לכן בחרנו בשם מרכז אמנות אקולוגי" .

כשאני שואלת את שעל מה הניע אותם לעזוב הכל הוא מספר לי כיצד באחת ההופעות של הלהקה במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב ביקשו מנעה, שהניקה את בנם עד גיל 3 לצאת מהאולם. "את מבינה, הכוריאוגרפית של המופע".

"בהתחלה אמרו לנו לכו לנגב או לגליל. אבל התחלנו לחפש במעגלים סביב ירושלים למצוא את הכפר הכי קרוב לעיר. דיאלוג בין אורבני לאורגני, עכבר העיר ועכבר הכפר". הקיבוץ הנמצא על נתיב חוצה ישראל הפך לנקודת מעבר למוצ`ילורס שנשארים לישון לילה ובתמורה עובדים במטבח, או תורמים בדרך אחרת למקום. מדיניות הדלת הפתוחה מאפיינת את המקום וגם את החזרות בסטודיו הלהקה שבהן פתחנו וגם כאן מורגשת רוחו של "לידת הפניקס".

"כשבאה לכאן קבוצה של בני נוער וחצי קבוצה רוקדת וחצי קבוצה מעבדת את האדמה והביט של המכוש והביט של המוזיקה מתחילים להסתנכרן ואחר כך מתחלפים, מתחיל לקרות משהו במקום הזה. ואם הם נשארים כאן בלילה ויוצאים לטיול בעמק האלה וקוראים אתם את שמואל א` על סיפור דוד וגוליית שהתרחש כאן אז דברים מתחילים להתחבר. זה כפר אמנות אקולוגי. בעיני אהבת כדור הארץ ואהבת האמנות מגיעות מאותו מקום".

המופע "לידת הפניקס" יעלה ביום רביעי, 17 בספטמבר 2008 ב- 21:00 במרכז סוזן דלל בתל-אביב.