בתקופה האחרונה קאמבקים של אמני עבר ואיחודים של להקות שהצליחו לרגע הפך לדבר שבשגרה. במיוחד בקיץ המיוזע, כאשר פסטיבלי השיווק של חברות הסלולר והשתייה הקלה משוועים לאטרקציות בשקל.
על רקע הזילות והבינוניות שנפוצים בסצינה הישראלית חוזר רמי פורטיס להופיע. אמן ותיק, יציב, שממשיך להופיע ולהקליט אלבומים כבר כמעט 30 שנה. לפעמים מכתירים אותו כמלך, רוב הזמן הוא רחוק מאור הזרקורים אבל תמיד הוא ממשיך בדרך שלו. פורטיס לא זקוק לקאמבק כי הוא תמיד היה כאן.
מצויד בסינגל חדש בשם "שיר של ז`ק ברל", מגיע פורטיס להופעה במועדון הפיוז`ן בתל-אביב. במפתיע מתגלים באולם (שאיננו מלא), די הרבה צעירים שהיו בגן כש"סיפורים מהקופסא" יצא לאור.
את הופעת החימום נתנה להקת ה"גירלז" של שרון קנטור. לא הצלחתי למצוא בהן דבר אחד מקורי או מעניין - לא בשם, לא במוזיקה ולא בתספורת של קנטור. מין חיקוי של ההייפ האחרון שהגיע מניו-יורק. חבל שלא נתנו את הבמה ללהקה צעירה ורעבה יותר, יש הרבה כאלה.
אבל השאלה האמיתית שלשמה התכנסנו בפיוז`ן היא האם כוחו של פורטיס עדיין במותניו..
חבר שלי ואני
אי אפשר להתווכח עם ההשפעה של פורטיס על המוזיקה ובעיקר על הרוק בארץ. עוד לפני שחבר לנסיך של הרוק הישראלי, ברי סחרוף, הוא כבר הביא ארצה את בשורת הגל החדש בשנות ה-80 והופיע על במות הפינגווין והקולוסיאום.
מאוחר יותר הוא שינה עם סחרוף את פניה של המוזיקה הישראלית ופתח דלת לדור של להקות צעירות שעשו רוק ישראלי בשנות התשעים. דווקא ההצלחה המסחררת של סחרוף כאמן סולו נטלה ממנו מעט מן הקרדיט המגיע לו. מעטים כיום יודעים שפורטיס הוא זה שכתב את המילים לרוב המוחלט של שירי האלבומים "סיפורים מהקופסא" ו-"1900?".
עוד מתחילת דרכו, פורטיס נודע כמבצע יוצא דופן המביא אנרגיות קיצוניות והרבה מאוד צבע לבמה. הכריזמה והקשר שלו עם הקהל הפכו אותו לסמל של הרוק בישראל. כאשר נפרד מסחרוף המוניטין החל לדעוך ואיתו גם ההצלחה המסחרית. פורטיס הוציא ארבעה אלבומי סולו לאחר הפרידה. את סחרוף הוא מקפיד לכנות
בהופעות "חבר שלי" ואף פעם לא בשמו המפורש.
הדרך שפורטיס עשה מאז הייתה עקלקלה ומעניינת. שיתוף פעולה עם מוזיקאים כמו ג`נגו, אורן קפלן, יובל שפריר, שלומי ברכה, אייל אבן צור, עידו אגמון ושלומי שבן. רשימה של שמות שיכולה לתאר את האבולוציה של הרוק בארץ בשלושים השנה האחרונות.
כמעט כל האלבומים שהוציא פורטיס היו מעניינים ובעיקר בועטים. לפני שנתיים הוא הפתיע במופע משותף עם שלומי שבן במסגרת פסטיבל הפסנתר. המופע הורכב מגרסאות פסנתר של שבן לשירים הגדולים מתקופת פורטיסחרוף בביצועים קברטיים במיוחד של פורטיס והיה להצלחה מסחררת. מעט לאחר סיום סיבוב ההופעות הוציא פורטיס את אלבומו האחרון "חצי אוטומטי" שזכה לביקורות אוהדות וכמעט כרגיל, גם להצלחה מסחרית מועטה ביותר.
פורטיס המוקדם ופורטיס המאוחר
את פורטיס מלווים חברי הלהקה המנוחה "נעליים" בראשות הגיטריסטים עידו אגמון ואייל בן צור. השילוב ביניהם לבין פורטיס לא חדש, אבל מרגיש מצוין. פורטיס הוותיק ניזון מהאנרגיות של הצעירים ומנהיג אותם על הבמה.
ההופעה מתחילה עם השיר החדש ושירים אחרים מאלבומי הסולו שלו. הקהל צועק לו משוגע, בדיוק כמו לפני עשרים שנה והדיסוננס בין החומר החדש יחסית, המבטא את פורטיס המאוחר לבין דרישת הקהל לקבל את פורטיס של פעם ממחיש את סיפורו של פורטיס בעשר השנים האחרונות.
הופעה של פורטיס היא ללא ספק חגיגה לכל חובב רוק ישראלי ובייחוד למי שגדל על הקלאסיקות שלו, ובכל זאת המופע זה קצת מאכזב. במקום פורטיס העצמאי, היוצר, המתחדש קיבלתי שחזור של ימי התהילה. שחזור מדויק ומלא עוצמה אבל כזה שמקפח את יצירתו העכשווית.
כמו פעם, ברוקסן
החצי הראשון של הערב הורכב משירים כמו "פריז בלהבות", "תלוי על הצלב", "משחק בקוביה" וביצוע פשוט מרטיט ל"חצי אוטומטי" הנפלא. פורטיס היה יכול להמשיך את ההופעה באותה הדרך. יש לו מספיק שירים טובים, בעיקר כאלו מהאלבומים "להתראות בחלומותי" ו"שוטר, פושע והענק הלוחש", אך הוא החליט לא לעשות זאת. ככל שההופעה התקדמה כך התמעטו שיריו של פורטיס מהשנים האחרונות.
החצי השני של ההופעה ושני ההדרנים שבאו אחריה ענו על דרישות הקהל והורכבו כמעט לחלוטין ממבחר הלהיטים הגדולים של פורטיסחרוף. "תחנה סופית", "חלום כחול", שקיעתה של הזריחה" ואפילו "אין קץ לילדות" ו"ניצוצות" החזירו את הקהל אחורה בזמן. פורטיס, חד ומרגש כמו תמיד, צועק על מעריצים סוררים, עטוף במגבת, מטפס על הכסאות ולבסוף אפילו מזמין מישהי מהקהל לשיר איתו את "אמריקה", ממש כמו פעם, ברוקסן.
ביצוע מצוין ל"Inner Station" וגרסה קולית ללא ליווי ל"חורשת האקליפטוס" הוכיחו שוב את גדולתו של אמן שבמקומות אחרים היה זוכה לכבוד גדול יותר מאשר אצלנו. בסופו של ההדרן השני הקהל המשיך לדרוש את "דבש" ואילו פורטיס נראה כאילו הוא מסוגל להתחיל את הערב מהתחלה. "המוות אינו מחוסר עבודה" מסיים את הערב בסגירת מעגל עם האלבום הראשון של פורטיס, "פלונטר".
פורטיס ממשיך לנוע בין יצירה עצמאית מרתקת למציאות כלכלית וציפיות של קהל. כנראה שהסצינה המוזיקלית בישראל כיום לא מותירה לו ברירה אחרת. ובכל מקרה – מגיע לו להופיע בפני אולמות מלאים.
רמי פורטיס בהופעה, מועדון הפיוז`ן, תל-אביב, 29 ביולי 2004.
מאת: עידן רינג
01/08/2004
:תאריך יצירה
|