סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קולנוע
לוח האירועים 2024 יוני 
א ב ג ד ה ו ש
      
101112131415
16171819202122
23242526272829
30
ביקורת
 
מאת: נחום מוכיח עולים השבוע: "מועדון הרוכבים" ועוד
 

 
 
"מועדון הרוכבים" סיפורה האמיתי של חבורת אופנוענים, "הילה" סרטה של מיכל בת אדם ועוד


"מועדון הרוכבים" (ארה"ב 2023) ****

סרטו של ג'ף ניקולס. סיפורה האמיתי של חבורת אופנוענים בשם "הוונדליסטים" במערה ארה"ב בסוף שנות ה-60.  את הקורות אותם מתעד דני (מייק פייסט), המצלם ומקליט את עלילותיהם. הם התאגדו יחדיו כקבוצה של אאוטסיידרים מנודים חברתית, המזוהים בכך שהם רוכבים על אופנועים, והעיסוק-תחביב הזה שלהם עומד במרכז חייהם. ב"מועדון הסגור" הזה שלהם הם מוצאים מקלט ומפלט מהחיים שבחוץ, להם היה להם קשה להסתגל. בראש החבורה עומד ג'וני (טום הארדי), חבר בולט אחר בה הוא בני (אוסטין באטלר), טראבל-מייקר מקצועי. מי שהופכת להיות בת זוגו למרות האזהרות שהיא מקבל מכל עבר זוהי קתי (ג'ודי קומר), בחורה צעירה דינמית ואנרגטית. גם לחברים האחרים בקבוצה יש נשים וכקבוצה הם הופכים להיות "גאנג", כנופייה של אנשי שוליים, קצת אלימים, קצת עבריינים, המנהלים שגרת חיים לא סטנדרטית. אם יש ביניהם מחלוקות, הם פותרים אותן בקרבות פנים אל פנים. כאשר פונה אליהם "הנער" (טובי וואלאס), משהו מתחיל להשתנות. עם מייקל שאנון, אמורי כהן, דמון הרימן. 116 דקות.   מועדון הרוכבים



מועדון הרוכבים, תמונה באדיבות Tulip Entertainment

ביקורת:

כשמדובר בשנות ה-60 וברוכבי אופנועים, האסוציאציה המיידית שעולה לתודעה היא "אדם בעקבות גורלו", סרט הביט ג'נריישן/ תרבות הנגד המכונן של דניס הופר בכיכובו, כשלצידו פיטר פונדה. אבל אף שמדובר באותה תקופה, האופנוענים של "איזי ריידר" היו מסוג אחר. הם היו פציפיסטים, סטלנים, אמנם סוחרי וצורכי סמי הזיה, אבל חובבי קומונות, טריפים פסיכדליים וכאלה שלא מתחברים לאלימות. ובאופן אירוני, אנשי הדרום השמרנים רצחו אותם. הסיקסטיז כאלגוריה, ועוד בסרט שנעשה על ידי גיבוריו בזמן אמת.  

ולמרות הזיקה לקלאסיקה הזו, "מועדון הרוכבים" מזכיר לי יותר במבנהו מערבון קלאסי, כאשר במקום בוקרים על סוסים יש לנו כאן חבורה של רנגיידס רכובים על אופנועים. גם סרטי כנופיות הנוער מהסבנטיז-אייטיז, נוסח "חבורת הלוחמים", של וולטר היל ו"נערי הכרך" ו"ראסטי ג'יימס", של פרנסיס פורד קופולה. עולים בתודעה. אלה אותם צעירים המחפשים את עצמם במציאות חייהם הכאוטית והופכים באופן בלתי נמנע אולי למורדים ולאוייבי הממסד.

הבמאי ג'ף ניקולס מוכר לנו משתי יצירות בולטות קודמות, "סערת רוחות" ו"הסיפור של מוד". גם כאן הוא יצר סרט מסוגנן, מצולם באופן מרשים (על ידי אדם סטון), עם תסריט מגובש וכוכבים נהדרים, כטום הארדי ואוסטין באטלר, שבן דמותו השרמנטי כאן מאוד מזכיר – ולא במקרה - את ג'יימס דין. אלא שהשחקנית הבריטית המוכשרת והמצודדת ג'ודי קומאר ("מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר"), גונבת לכולם את ההצגה בנוכחות הכובשת והמהפנטת שלה. עבודת קולנוע מיוחדת, מרגשת, מומלצת מאוד.



  



"סוג של חסד" (ארה"ב 2024) ***

דרמה. סרטו של יורגוס לנתימוס. אנתולוגיה קולנועית בת שלושה חלקים. בראשון רוברט (ג'סי פלמונס) הוא עובד שזה עשר שנים ממלא אחר הוראות הבוס העשיר שלו ריימונד (ווילם דפו). זה מורה לו מה לאכול, מה לקרוא, עם מי להתחתן ומתי לעשות סקס. בתמורה הוא סיפק לו בית מפואר, משכורת נאה ואוסף מתנות: מזכרות שבורות ומדממות מתחרויות ספורט שונות. באחד הימים ריימונד נותן לרוברט הנחיה שהוא אינו מסוגל לעמוד בה. רוברט מוצא עצמו לבד בעולם, מבלי לדעת איך לפעול ללא חסותו של ריימונד. בסרט השני קצין משטרה מוטרד כשאשתו, ביולוגית ימית, שבה ממסע מחקר בן מספר חודשים, והוא חושד שזו אינה היא אלא שכפילה תפסה את מקומה. במרכז הסיפור השלישי כת קיצונית ששניים מחבריה מחפשים אחר אישה שניחנה בכוחות המאפשרים לה להחזיר מתים לחיים. סוג של חסד


סוג של חסד, תמונה באדיבות פורום פילם

ביקורת:


הקולנוע של הבמאי היווני יורגוס לנתימוס בדרך כלל מטלטל, טורד שלווה ומאתגר. ראינו זאת ב"שיני כלב", "לובסטר", "להרוג אייל קדוש", "היורשת" ולאחרונה ב"מסכנים שכאלה". אני אוהב רת הקולנוע הזה. אבל דומה שכאן הוא הלך צעד אחד קדימה ויצר עבודת קולנוע עוד יותר ביזארית ממה שהכרנו אצלו. עוד יותר אבסורדית, אכזרית, בעלת הומור שחור קיצוני וסצנות מדממות שחותכות לפעמים בבשר החי. הוא משתמש בקאסט השחקנים של "מסכנים שכאלה", כשכל אחד מגלם מספר דמויות. אמה סטון, ג'סי פלמונס, ווילם דפו, מרגרט קוואלי, הונג צ'ו וג'ו אלווין.


האמת היא שהתקשיתי לעקוב אחר עלילת האנתולוגיה הזאת ולזהות את קווי המתאר שלה. לרגעים כל אחד מהסיפורים נראה כל כך מופרך, קיצוני, בעל הומור שחור ותלוש מהמציאות. אבל ייאמר לזכותו של לנתימוס שסגנונית הוא שומר על הקו שלו, שאפיין אותו בסרטיו הקודמים, וכאמור אף מקצין אותו. זה לנתימוס למתקדמים. מי שלא מכיר את עבודותיו הקודמות לא יתחבר גם לסרט הזה.    


  


      
 
"הילה" (ישראל 2023) ***

דרמה. סרטה של מיכל בת אדם. הילה (ג'ייד דייכס ויקס), אמה החד הורית של נעמי (איילה פלג) בת ה-7, מגלה ששאול (יעקב זדה דניאל), אבי בתה, חזר לארץ עם משפחתו. שאול לא יודע שהוא אבא של נעמי ואפילו לא מודע לקיומה. הילה, שעדיין מאוהבת בשאול עד כדי אובססיה, מנסה לתקשר איתו אבל הוא מתחמק ממנה. נעמי מבקשת לדעת מדוע רק לה אין אבא, אבל אמה מסתירה ממנה את המידע. הילדה מתחברת למיכאל (פיני טבגר), שומר בית הספר שדואג לה כאשר אמה, שמצבה הנפשי הולך ומתדרדר, מזניחה אותה. מיכאל מחזר אחר הילה וכאשר ליבה נפתח סוף סוף לגבר אחר שיכול לתת לה אהבה, היא נתקפת חרדה שמא תאבד את שאול לתמיד. 105 דקות. הילה


הילה, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג

ביקורת:


זהו סרטה הארוך ה-14 כבמאית של מיכל בת אדם, וכדרכה היא מרכיבה פאזל של מערכות יחסים מסובכות, שלא קל לפרום אותן. הילה נתונה במשבר אישי קשה, הנובע מהקשר הלא פתור שלה עם המאהב שלה לשעבר שאול, שיש לה עדיין רגשות חזקים כלפיו. מה גם שהוא אבי בתה נעמי, מבלי שבכלל הוא יודע על קיומה. הילה שומרת על הסוד ולא חושפת אותו בפני בתה, ובמקביל מנסה לחדש את הקשר עם שאול, בין היתר גם על מנת לנסות ולהכיר לו את בתו. בסתר לבה היא מקווה שהוא אולי יעזוב את משפחתו החדשה, עבורה ועבור בתם. אלא ששאול מתחמק ממנה.
וכדי להוסיף למערבולת הרגשית המסחררת את הילה, שמתחילה להתערער נפשית, נמצא הגבר הצעיר המעוניין בה, מיכאל, והוא גם כבר בקשר טוב עם הבת שלה. אבל איכשהו הילה מתקשה לעבור הלאה ולהניח לקשר הקודם להתאדות למצולות השכחה.

אף שהוא עמוס כוונות טובות, הנראטיב של "הילה" נאיבי למדי ולא מספיק אניגמטי. ולכן הוא לא מצליח ליצור סקרנות לברר מה יעלה בגורלן של הנפשות הפועלות. יחד עם זאת, מיכל בת אדם יודעת היטב את מלאכת הדרכת  והפעלת השחקנים, ויש לה גם דינמיקה חזקה עם הצלם הקבוע שלה, יואב קוש. בת אדם הימרה על שחקנית, ג'ייד דייכס ויקס, שזהו סרט הקולנוע הארוך הראשון שלה (עד עתה הופיעה בסדרות), והצליחה. גם יעקב זאדה דניאל ופיני טבגר טובים מאוד. בת אדם מביימת ב"טעם של פעם", ברגש, ברוגע, וזה יפה. היא היחידה אולי שמשמרת עדיין את אופיו, סגנונו ואיכויותיו של הקולנוע הישראלי של שנות ה-70 וה-80. אלא שכאמור התסריט לא מספיק הדוק ואין בו טריגרים ותובנות נוספים שהיו עשויים להרים אותו. ולכן החוויה של הצפייה ב"הילה" לא שלמה בעיניי.




  



"מזל חתולה" (ישראל 2024)


קומדיה. סרטם של חנן סביון וגיא עמיר. בני וראובן, חברי ילדות, הם גיסים המתפרנסים יחד מעבודתם כצמד טכנאי טלוויזיה. השניים מגיעים לבצע תיקון פשוט בדירה ומגלים להפתעתם שדלתה פתוחה. הם מוצאים בדירה גופה, אבל אינם יודעים שזירת הרצח אליה נקלעו היא של עבריין ידוע. השניים יעשו כל טעות אפשריות, מה שהופך אותם לחשודים עיקריים ברצח. מרגע זה ואילך ייאלצו השניים לנסות ולחמוק הן ממשפחת הפשע והן מהמשטרה. 108 דקות.  מזל חתולה


  



"דיבוק על הסט" (ארה"ב 2024)


אימה. סרטו של ג'ושוע ג'ון מילר. אנתוני מילר (ראסל קרואו) הוא שחקן הסובל מבעיות נפשיות, שבמהלך צילומים לסרט אימה על טבעי הוא מתחיל להתפרק. בתו לי, איתה אין לו קשר קרוב, תוהה אם הוא חוזר להתמכרויות העבר או שאולי משהו הרבה יותר מרושע מתרחש. 93 דקות.  דיבוק על הסט



  



21/06/2024   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע