מגוון דיסציפלינות עיצוב
מוזיאון העיצוב חולון גאה להציג את התערוכה החדשה ״צבע״, שאצרו יובל סער וליאורה רוזין, שעוסקת בנושא הצבע וחוקרת אותו ממגוון היבטים. תערוכת קיץ אינטראקטיבית צבעונית, שמחה, אופטימית על טהרת העיצוב הישראלי, מלאה בגאווה ובפטריוטיות לכל המשפחה.
צבע הוא אחד האלמנטים העוזרים לנו להבין, לקטלג ולהסביר את המציאות שסביבנו: החל בצבעים שהם תולדה גנטית כצבע העור, צבע העיניים, וצבע השיער;עבור בסימנים מוסכמים כמו תמרורים, ופריטים המייצגים זהות, כמו דגל, תעודת זהות וסמלים לאומיים; דרך מיתוג של חברות, מוצרים, קבוצות ספורט, וכלה בייצוג רעיונות, תכונות וערכים. מאחורי הצבע עומד תהליך מורכב של בחירה המעיד על זהות, הגדרות, רגשות, השתייכות לקבוצה והזדהות עם ערכיה.
בתערוכה החדשה מציגים למעלה מ־35 מעצבים ומעצבות ישראלים בלבד, ממגוון דיסציפלינות עיצוב: עיצוב מוצר, עיצוב טקסטיל, תקשורת חזותית, אופנה ואיור. מרבית העבודות עוצבו ונוצרו במיוחד לתערוכה זו ויוצגו בה לראשונה. התערוכה חוקרת את נושא הצבע על מנעד גווניו: איך אנו מבינים, קולטים ומפרשים צבע, כיצד צבע משפיע על האובייקט, ואיך הופך צבע מסוים למזוהה עם ערך, עם מוצר או עם רעיון מופשט.
סטודיו Desginit, צילום: אלעד שריג
טכנולוגיות חדשניות, סביבה וטרנדים צבעוניים
התערוכה החדשה במוזיאון העיצוב חולון, "צבע", מתפרשת על פני כל גלריות המוזיאון, וכל גלריה מתמקדת בזווית אחרת: הגלריה ע״ש ד״ר שולמית כצמן (הגלריה התחתונה), עוסקת בקשר שבין צבע לחומר, ומוצגים בה פרויקטים העוסקים בצבע כחומר, ובוחנים כיצד הצבע מתהווה דרך טכנולוגיות עכשוויות וחדשניות לצד מסורתיות. הגלריה העליונה בוחנת את הקשר בין צבע לצבעוניות, ומוצגות בה עבודות ויצירות הממחישות כיצד סביבה וחוויה נוצרות באמצעות צבעים. המסדרון ההיקפי דן בקשר שבין צבע לתרבות, והמוצגים בו מתחקים אחר טרנדים צבעוניים והסיבות ההיסטוריות והתרבותיות לבחירה בצבע לייצוג רעיון. ובמעבדת העיצוב, המוקדשת לילדים, נבחנים הקשרים בין צבע לעולם החי והצומח בפרויקט איור, שבו הילדים והקהל מוזמנים לצייר ולהכניס את הצבע ליצירה.
מיה דבש, אוצרת ראשית של מוזיאון העיצוב חולון:
"צבע זו שפה. דרך לתקשר. וכמו כל שפה יש בה סמליות, מוסכמות ומורכבות: אנחנו מסמיקים ממבוכה ומחווירים מפחד. כשאני מתבוננת לאחור על התערוכות שהצגנו לאחרונה במוזיאון אני מגלה שברבות מהן עסקנו בעקיפין בצבע. בתערוכה "אוכל" עסקנו בצבעי מאכל ובתערוכה "שובר.ת שוויון" הצגנו את היכולת של הצבעים כחול וורוד להעמיק את ההסללה המגדרית. כך הבנו שהגיעה העת לעסוק בצבע באופן מלא, להניח לו להתפרש על פני כל המוזיאון ולאפשר למעצבים להציע נקודות מבט מגוונות על הנושא".
יובל סער וליאורה רוזין אוצרי התערוכה "צבע" אמרו לרגל השקתה: "צבע עוזר לנו להבין את המציאות היום־יומית שלנו ולקטלג אותה: מסממנים ביולוגיים כמו צבע עור, שיער ועיניים; דרך סמלים לאומיים כמו דגל, דרכון ותעודת זהות; ועד מיתוג של חברות מסחריות וקבוצות ספורט. לכולנו ברורה המשמעות שקיבל הצבע הצהוב בשנה האחרונה, כמו גם מה עלינו לעשות ב'צבע אדום'.
"לטובת התערוכה פנינו לכ־35 מעצבות ומעצבים ישראלים, ממגוון דיסציפלינות – עיצוב מוצר, טקסטיל, תקשורת חזותית, אופנה, דיגיטל, איור ועוד – בבקשה ליצור עבודות חדשות לתערוכה. דרכן ניסינו להאיר זרקור על הרגע שבו הם נדרשים להחליט על צבע, בין אם מדובר בפריט לבוש, קמפיין מיתוג או אובייקט תלת־ממדי, ועל האופן שבו אלו באים לידי ביטוי בחומר. אין לכך תשובה אחת; מעצבים מביאים בחשבון משמעויות שונות, כמו גם קודים תרבותיים נוספים וטכנולוגיות יצור. וככל שהמסר הופך מורכב יותר, הבחירה קשה יותר ומסתמכת לא רק על שיקולים רציונליים, הראש או דרישת הלקוח, אלא נעה גם למחוזות אינטואיטיביים – הבטן או מצב הרוח.״
טל אוליאל, תבנית בדיקה, צילום: אלעד שריג
המעצבים והמעצבות המציגים בתערוכת "צבע": (על פי סדר אלפביתי)
שים אדרי, שחר אבנט, טל אוליאל, ימבו (ים בן אדיבה), ענת גולן, דב גנשרוא, חנן דה לנגה, דנה חכים ברקוביץ׳, אורי טור, דניאל יורן ושיר כהן, נתלי יצחקוב, גלי כנעני, מיכל לוריא, נעה למדן-הקיני, גיא מגידס, טל מור סיני, נדב מצ׳טה, דניאל נחום, גור ענבר, פנומנה לאבס (רונן תנחום, אורי בן שבת), דורית פרוביזור, דן פרץ ואיליה מרכוס, אורו צרפתי, יעקב קאופמן, נורית קוניאק וטל בלטוך, אדוה קרמר, רה-לבנט, אורי שיפרין ענבי, OPEN, Designit TLV, Studio Cotta (אביב לה עוז כליף ואביה חיימי)
מיצב הוידאו של דן פרץ ואיליה מרכוס, התהוות, צילום: אלעד שריג
"בין צבע לחומר" – חלל הגלריה התחתונה בתערוכה "צבע":
את פני המבקרים בתערוכה החדשה ״צבע״ במוזיאון העיצוב חולון מקבלת עבודה שאף אחד לא יוכל לפספס. על מסך וידאו עצום בגודלו מוקרן הסרט ״צבע בהתהוות״ של דן פרץ ואיליה מרכוס. השניים ליוו את תהליך היצירה של העבודות המוצגות בגלריה ע״ש ד״ר שולמית כצמן (הגלריה התחתונה). פרץ ומרכוס עוסקים ברגע הקסם שבו אובייקט עוטה על עצמו שכבת זהות בדמות צבע, ומזמין את הצופים אל מאחורי הקלעים של היצירה, אל הרגע המקדים את לידתם של החפצים המוצגים בתערוכה. הסרט, שמציג את בעלי המלאכה והיוצרים בזמן העשייה, מלווה בסאונד שמעצים את החוויה. יצירתם של דן פרץ ואיליה מרכוס היא ״פתח דבר״ מרשים למבקר בתערוכה.
בגלריה ע״ש ד״ר שולמית כצמן (הגלריה התחתונה) הוזמנו המעצבים המציגים לחגוג את הייחודיות שבה חפצים שונים עוטים על עצמם צבעוניות. נקודת המוצא לתהליך העיצוב ולמתן הזהות הראשונית של החפץ הייתה 13 טכניקות למתן צבע: החל בטכניקות תעשייתיות וממוכנות כמו צביעה בריסוס ונול תעשייתי, וכלה בטכניקות ידניות ועמלניות כמו קעקוע וניפוח זכוכית. באחדות מהטכניקות שנבחרו הצבע מונח כשכבה חיצונית ועוטפת; באחרות הצבע חודר אל החפץ, פוצע אותו או משנה אותו מבפנים; ולעיתים הצבע, המבנה החומרי והאובייקט – אחד הם.
בחלל התערוכה מוצגים פרויקטים מקוריים שנוצרו בתמיכת מרכז אדמונד דה רוטשילד.
הרגע שבו אובייקט מקבל שכבת צבע דומה במובנים רבים לרגע שאנו, כבני אדם מתלבשים ומוסיפים לעצמנו שכבות של שייכות. אולם, בעוד אנו יכולים ללבוש או לפשוט צבעים וזהויות ככל שנחפוץ, חפצים מקבלים על עצמם את הצבע שבחרו עבורם מעצבים. זהו אחד הגורמים לכך שבחירת צבע היא עניין מהותי בתהליך לידתו של אובייקט. כמו לבישת מדים המזוהים עם ארגון, או הזדהות עם מילים של המנון, רגע קבלת הצבע יכול לסמן את האובייקט כשייך למקום ולזמן. מאפיינים גיאוגרפיים יכולים להכתיב את סוג המשאבים החומריים שנוכל להפיק מהם צבענים, או להעיד על התקופה שבה צבע מסוים היה מזוהה עם מעמד, עם לאום, עם הלך רוח או אפילו עם רעיון. צבעים, כמו זהב או כסף, יכולים לסייע לאמוד את ערכו של אובייקט – זול או יקר. צבעים כמו אדום או צהוב, יכולים להעיד על שעת חירום, לסייע להיטמע במרחב או דווקא לאפשר לבלוט ולהיות קלים לזיהוי. צבעים אפילו יכולים לסמן לנו היכן יש לאחוז באובייקט – כאן או שם.
מיכל לוריא, צבע מאכל, צילום: אלעד שריג
על העבודות בגלריה ע״ש ד״ר שולמית כצמן (הגלריה התחתונה):
ימבו (ים בן אדיבה) בעבודתו ״היזון חוזר״ מציג אובייקטים פיסוליים צבעוניים מקרמיקה, שיצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית AI. בתהליך העבודה שלו הוא מתרגם את האובייקטים לצורות חדשות וממשיות. התוצרים מצולמים ומוזנים שוב בתהליך פיתוח אין סופי של חקר ובדיקה.
ענת גולן, מציגה את העבודה ״דיכוטמיה״, ממלחה ומפלפלת שעברו תהליך ״השחרה״, כמחווה למלחייה האייקונית הישראלית. בבסיס היצירה נוסטלגיה ישראלית, שכן גולן חוזרת בעבודתה לכלי שיוצר במקור מפלסטיק (מלמין) באופן תעשייתי במפעל הדגל של קיבוץ העמק ״תמה״ - מלחייה המוכרת משימושה בכל מטבח, בית, חדר אוכל קיבוצי ובצבא בשנות ה־70 וה־80 של המאה העשרים. את המלחייה והפלפלייה
האייקונית עיצבה גולן בעבודת יד בכסף מולבן ומושחר.
שי ניפוסי, מציג בעבודתו ״סולם צבעים״ את הסולם כאובייקט צביעה, שכל שלב בו בצבע אחר לכאורה. למעשה, ניפוסי מדגים תהליך צביעה בשם "אנודייז", שכל גוון בו התקבל בעקבות משך הזמן השונה, שבו שהה הפריט באמבטיית כימיקלים לצביעה.
אדוה קרמר מציגה את העבודה ״קשרים מורכבים״ ואורגת חוטי כותנה ואקרילן בנול תעשייתי. בעבודתה לקחה צילום של רגע אופטימי מלא בהבטחה ואהבה, שלה ושל בן זוגה לשעבר, ופירקה את הצילום לפיקסלים ולחוטים היוצרים זיכרון ארוג. יצירה המשקפת את הניסיון המורכב לשמר זיכרון ולחקור התהוות ופירוק של זוגיות ואהבה. את כל אלה היא עושה דרך תפיסות הצבע והאשליה האופטית הנוצרת בחוטי השתי והערב.
בעבודתה "יוקרה בצבע" מציגה נעה למדן-הקיני עבודות זכוכית הבוחנות מה הופך אובייקט ליוקרתי, ואיזה צבעים מסמלים יוקרה? עבודות הזכוכית נוצרו באמצעות ניפוח זכוכית. למדן בוחרת וממזגת בין חפצים יומיומיים לצבעים היוקרתיים מימים עברו. העבודה בתמיכת מרכז אדמונד דה רוטשילד.
דב גנשרוא מבין היוצרים הוותיקים והמוערכים ביותר, שהציג את עבודותיו בתערוכות רבות בעולם ביניהם גם במרכז פומפידו בפריז, מציג את עבודתו ״פורג׳י 01, פורג׳י 02, פורג׳י 03״, שעוסקת בהדפסות תלת־ממד צבעוניות שבוחנות את הצבעוניות הנמתחת באמצעות הטכנולוגיה.
גיא מגידיס, "פרגמנטציה" – מציגה עבודה שעושה שימוש בטכנולוגיה של הדפסה דיגיטלית עם שכבות צבע על מסכי משי. עבודתה משלבת בין עקרונות מודל הצבע הממוחשב למלאכת האריגה בטקסטיל, בין טכניקה דיגיטלית לאנלוגית.
אורי שיפרין ענבי בעבודתו ״אלף פרחים״ מציג סדרת צלחות פורצלן שנוצרו בטכניקה המכונה מילפיורי. מילפיורי היא שיטה עתיקה ליצירת אלמנטים דקורטיביים בזכוכית. באמצעות השיטה ניתן לייצר אובייקטים עם דוגמאות ועם עיצובים מורכבים אך אחידים. על ידי ייצור פרופיל ארוך דמוי נקניק ובפריסתו נוצרים ״חתכים״ עם דוגמה נבחרת שניתנת לשכפול. העבודה בתמיכת מרכז אדמונד דה רוטשילד.
Studio Cotta (אביב לה עוז כליף ואביה חיימי) בעבודתן FeSO4מציגותאובייקטים קרמיים מפורצלן בדוגמאות ובגדלים שונים, שנצבעו בברזל סולפט על ידי השרייה בתמיסה. בניגוד לתהליך צביעה רגיל, החומר הקרמי כמו ״שותה״ את הסולפט ונצבע לא רק על פני השטח, אלא גם בתוכו. קבוצת הכלים שיצרו בעלת מראה מונוכרומטי בגווני חום מצד אחד, ומראה ייחודי לכל אובייקט מצד אחר. העבודה בתמיכת מרכז אדמונד דה רוטשילד.
בעבודתו של טל מור סיני, ״שבשבות״, טכנולוגיית התזת הצבע היא לב הפרויקט. טל מור סיני מציג שבשבת שעוצבה כמצע לצבע, כדי לחגוג את ההתרחשות בחדר הצביעה. השבשבת שנעה בעזרת כוחה של הרוח, מופעלת הפעם על ידי משב הריסוס בזמן הצביעה. ה״משב״ משלב בין אוויר דחוס לצבע. תנועת האוויר מושכת איתה את הצבע מהמיכל והלחץ הגבוה גורם לשבירת הצבע לרסיסים זעירים המותזים לעבר המשטח, ומאפשרים פיזור אחיד. כתמי הצבע על האובייקט מרמזים על מה שהתרחש.
דניאל נחום בעבודה ״מניפסט״ עוסק באופן שבו פעולת הקעקוע הופכת את העור האנושי למצע ניטרלי לכאורה, המאפשר לדימוי ולדיו שממנו הוא נוצר להיות מניפסט – ייצוג ויזואלי של הרצונות, הזיכרונות והכוונות של אדם. ריבוי הסגנונות והגופנים מעיד על הסיפורים השונים שנושאים על עצמם אנשים, ועל התרבויות הוויזואליות המגוונות שמהוות להם השראה. העבודה בתמיכת מרכז אדמונד דה רוטשילד.
בעבודת האנימציה של אורו צרפתי, ״אישה סוסה״, מופיעה דמות שהיא ספק אישה ספק סוסה – דמות שהיא גם בהמה וגם אצילית, גם חופשיה וגם נתונה למבט משעבד. העבודה מבוסס על פריימים רבים, שהודפסו במדפסת ריזו ונארגו לסרטון מעגלי חסר התחלה אמצע או סוף. טכניקה המשקפת נאמנה את אופייה של המדפסת התעשייתית ואת אופייה של הדמות המרובדת המופיעה בסרטון. העבודה בתמיכת מרכז אדמונד דה רוטשילד.
"בין צבע לצבעוניות" חלל הגלריה העליונה בתערוכה "צבע":
כחול דגל. כחול לבן חניה. אדום לבן חניה. צבע אדום. אדום הפועל. צהוב כחול מכבי. צהוב בית״ר. צהוב חטופים. ירוק צה״לי. התו הירוק. ירושלים של זהב. צבע הוא לא רק גל אור בעל תדר מסוים, ולצבעים שונים משמעויות שונות בתרבויות שונות.
כשמעצבים נדרשים לבחור צבע בתהליך העיצוב, הם מביאים בחשבון את המשמעויות השונות שלו, וקודים תרבותיים, לדוגמה: הצבע הירוק מזוהה עם נושאים אקולוגיים, הצבע האדום עם סכנה, וכן הלאה. אולם, ככל שהמסר הופך מורכב יותר ושהצבעוניות נשענת על סקלת צבעים רחבה יותר, בהתאמה הבחירה קשה יותר, ומסתמכת לא רק על שיקולים רציונליים, הראש או דרישת הלקוח, אלא נעה גם למחוזות אינטואיטיביים – הבטן או מצב הרוח.
הסביבות הצבעוניות בגלריה העליונה מפעילות את כל החושים, ונעות בין צבע בודד לצבעוניות, בין פרויקטים שדנים בזהות אישית לזהות מקומית, ישראלית ולאומית. החל בעבודת הווידאו של נורית קוניאק וטל בלטוך שמפרקת את הקוד הצבעוני הישראלי והמקומי, וכלה ב־13 מרחבים של יוצרות ויוצרים במגוון דיסציפלינות. כולם ככולם משתמשים בצבע כחומר: לעתים מתוך רציונל ולעיתים מתוך אינטואיציה, מאתגרים תפיסות של צבע – גם כשמדובר בלקוחות ממסדיים כמו הפילהרמונית הישראלית או הספרייה הלאומית.
נורית קוניאק וטל בלטוך, חמש כמוסות, צילום: אלעד שריג
על העבודות בחלל הגלריה העליונה:
סטודיו רה-לבנט (אמנון אילוז, דר לאור) מציג את "דגל הדגלים" – כמי שמעורב בתהליך המיתוג של גופים רבים בישראל ביניהם עיריית חולון, כנסת ישראל, בצלאל, מוזיאון העיר תל אביב, להקת בת שבע ועוד, יציג הסטודיו את "דגל הדגלים" – דגל אחד המורכב מאוסף צורות, סמלים וצבעים שמקורם בצבעי דגלי העולם. אלה פורקו וחוברו מחדש. העבודה עוסקת בבחירת צבעים ליצירת זהות וסמלי לאום, סביב ערכים משותפים. הדגל החדש מציג דגל אוניברסלי, חיובי, אופטימי, עם מסר של אחדות.
סוכנות המיתוג OPEN בשיתוף הפילהרמונית יציגו את העבודה "תמונות בתערוכה" המשלבת בין מוזיקה לצבע. כשהמנצח הצעיר להב שני החליף בשנת 2018 את זובין מהטה בתפקיד המנצח הראשי של הפילהרמונית הישראלית, החלה התזמורת בתהליך מיתוג מחדש על ידי הסוכנות. במסגרת התהליך פותחה מערכת צבע חדשנית המבוססת על ההקבלה בין מנעד העשיר שקיים בין הטונים הגבוהים לנמוכים במוזיקה הקלאסית, למנעד הרחב שקיים בין הגוונים החמים לקרים בעולם הצבע. "תמונות בתערוכה", היא סוויטה משנת 1874 מאת המלחין הרוסי מוֹדֵסט מוּסוֹרגְסְקִי. עבודת הווידאו של סער פרידמן ומיכל לוי, שמלווה את היצירה ונוצרה במיוחד עבור התערוכה, קושרת בין יצירה שמנוגנת על ידי התזמורת הפילהרמונית הישראלית לבין מערכת צבעים שמגיבה לה. לוי היא אמנית רב־תחומית, מוזיקאית, מעצבת ואשת קריאייטיב. בזכות הסינסתזיה שלה (עירוב בין חושים) היא מביאה בעבודותיה בשורה, איך מוזיקה נראית לעין.
סטודיו Open והפילהרמונית, צילום: אלעד שריג
גור ענבר בוגר המחלקה לעיצוב קרמיקה וזכוכית בבצלאל שיצירותיו מוכרות בעולם ומוצגות גם במסעדות מישלן היוקרתיות בעולם, מציג את המיצב "ללא כותרת", עבודת קיר דו־ממדית, שיצר באופן מיוחד לתערוכה, המבטאת את האופן בו הוא יוצר ומתכנן את יצירותיו בצבעוניות רוויה וחיה הנחשבת לחריגה בנוף הקרמי המקומי.
המאייר אורי טור יציג בתערוכה איור דיגיטלי שהוא יוצר במיוחד לתערוכה. עבודתו מאופיינת בריבוי פרטים ובסקאלות צבעוניות עשירות ומפתיעות. טור, שעבר בין עבודות כשכיר וכעצמאי, יצר קליפים לצד איורים, והחל לגבש את שפת האיור הייחודית שלו ותהליך עבודה יוצא דופן, שבו בניגוד לנהוג בשוק המסחרי, הוא לא שולח סקיצות ללקוח, אלא מאלתר ומצייר בצורה אינטואיטיבית. מאז הספיק טור לעבוד עם לקוחות בינלאומיים כמו ה״ניו יורק טיימס״, ״אפל״, ״קרטון נטוורק״, ״הניו יורקר״, ״אדובי״, ״נייקי״, ״סמסונג״, ״סוני״ ועוד.
גלי כנעני, "הר בצידי הדרך" מתוך "קיר הכריות" (הספרייה הלאומית ירושלים) – יצירה העשויה מפוליאסטר חסין אש שנוצר בחלקו מבקבוקי פלסטיק ממוחזרים, באריגה תעשייתית.כנעני מציגה יצירה אקספרימנטלית וקונספטואלית מתוך הפרויקט המונומנטלי האחרון שלה, ״קיר הכריות״ הממוקם במשכנה החדש של הספרייה הלאומית בירושלים. הקיר עשוי מכריות תלת־ממדיות בהשראת האבן הירושלמית, ומורכב מכמה וריאציות צבעוניות בעלות מטענים תרבותיים ורגשיים של צבע. ההשראה לעבודה היא אמנם דפדוף בספר, אך שינוי קנה המידה יצר דוגמת טקסטיל המדמה נוף ושכבות של אבן החול המדברית המקומית – דימוי מופשט שפתוח לפרשנויות אישיות.
מיכל לוריא, עבודת הטקסטיל "צבע מאכל" שיצרה במיוחד לתערוכה, בוחנת את שולחן האוכל המקומי והמוקפד על ידי שימוש במפת שולחן, מפיות ופלייסמטים מודפסים. לוריא מתייחסת לשולחן האוכל כמקום מלא תשוקה, סביבו חוגגים, מתחברים, רוקמים קשרים, אך גם חושפים סודות.
לוריא, בוגרת המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר, המתמחה בעיצוב הדפסים דיגיטליים, עבדה בעבר כמעצבת עבור חברת ״האפי סוקס״ בשטוקהולם והקימה את מותג הטקסטיל Better in Person שמקדש את המפגש האישי והאינטימי, פנים מול פנים, ומתאפיין בפלטת צבעים עזה, בחוש הומור ובשילובים לא קונבנציונליים.
מיכל לוריא, צבע מאכל, צילום: אלעד שריג
שים אדרי במיצב "מפורק לשלם" עבודה שיצר במיוחד לתערוכה. אדרייצר מיצב הנותן לצופה מעין הצצה מיקרוסקופית מוגדלת לתוך הבד צבעוני שעיצב. במיצב פינת ישיבה לצידה אביזרים נוספים המאפשרים לראות את דוגמת בד הריפוד שיצר באפקט ייחודי. שים אדרי למד עיצוב מוצר, עיצוב אופנה ועיצוב גרפי, מה שהוביל אותו לעשייה מולטי דיסציפלינרית המשלבת בין עיצוב, אדריכלות, אופנה ומוזיקה. כמעצב ראשי של בית העיצוב ״שכטר״, הוא מעצב מדי שנה קולקציה שמתאפיינת בהדפסים מקוריים ובצבעוניות מובחנת ויוצאת דופן.
רונן תנחום ואורי בן שבת לסטודיו "פנומנה לאבס" יציגו את העבודה "גאות נצחית –מתחת להיקף הצבע" –יצירה המחברת ביןאמנות לטכנולוגיה. באמצעות תכנות והנדסת תוכנה, רונן תנחום ואורי בן שבת יצרו סביבות אימרסיביות ועבודות שחוקרות את היחסים בין אנשים לסביבתם. העבודה מזמינה את הצופים למסע אמנותי המגלם דיאלוג בין הטבעי למלאכותי, ובין הדיגיטלי לממשי. העבודה ״גאות נצחית״ מבוססת על אלגוריתם ג'נרטיבי המושפע מתנועתם המחזורית של גלים לעבר החוף ועל קוד לשינוי גוונים, המעניק עומק וממד חדש לתנועת המים. הגלים מתמלאים בחיים באמצעות צבעים, שמדמים את האור וצלליו על פני המים. היצירה, שמשקפת את מצבי הרוח של הים דרך צבע, מושפעת ממסע אישי למציאת שלווה, אך הגוונים המשתנים מייצגים נוף מטאפורי של שלווה ובה בעת סערה.
שחר אבנט מעצבת האופנה במיצב "יש את זה בצבעוני?" –אבנט בולטת בנוף מעצבי האופנה הישראליים בעיצוביה הצבעוניים, והספיקה להלביש את ביונסה, זנדאיה, נטע ברזילי (בצילום הרשמי לאירוויזיון), כריסטינה אגילרה, קמילה קביו, אליזבת' מוס, קלי רולנד ועוד. במיצב שיצרה במיוחד עבור התערוכה, בוחנת אבנט את היחסים שלנו עם צבע, ותוהה על המשיכה הגדולה שלנו לצבעים אל מול הצבעוניות השמרנית המאפיינת את הבגדים שאנו בוחרים לבסוף. האם מסתתר פחד מצבע בתוך היחסים האלו? לשם כך הקימה אבנט מעין חדר הלבשה שבמרכזו שמלות בסגנונה האופייני. היא מזמינה אתכן/ם לעמוד מאחוריהן, להתבונן במראה הגדולה ולמתוח – ולו לרגע – את הגבולות האישיים שלכן/ם בכל הקשור לצבעוניות הבגדים בארון הפרטי.
דוד וקסלר מעצב האופנה בעבודה בחלום, הייתי רק ערימת בגדים –וקסלר עוסק בקשר שבין אופנה לסוגיות אקטואליות, חברתיות ופוליטיות, ויצירותיו עושות שימוש בחומרי טקסטיל מקומיים, שהוא ממחזר ומשמיש מחדש, כמו מעיל שעשוי מהכלאה של חולצה ומכנסי מדי ב׳. הוא עובד עם החומרים שהמציאות מספקת לו, ויוצר פריטים לבישים אך גם אמנותיים. וקסלר מציג פסלי טקסטיל אנושיים העשויים מהררי בגדים – מחווה לדמות המדומיינת שמתחת. הבגדים שלא נלבשים כמו שצריך, הופכים לצללית חריגה ובעיקר כתמיות וצבע. המקור של כל פריט מיצרן אחר, מזמן אחר, והם בלויים במידה שונה, אך את כולם מאחד אלמנט אחד – הצבע. הגוון אולי לא ״אחיד״ אבל הוא עשיר, עמוק ומורכב, ויחד הגוונים יוצרים מטען גנטי של זמן ומקום.
.jpg)
דוד וקסלר, עידן האדם אנדרופוקן, צילום: אלעד שריג
Designit TLV היא חברת עיצוב, ייעוץ ואסטרטגיה בינלאומית, בית למעלה מ־600 חוקרות, יוצרים ומעצבות, הפועלים במגוון תרבויות, שווקים ועולמות תוכן. הסטודיו בתל־אביב בונה ומעצב מוצרים, מותגים, שירותים, מערכות וארגונים, ומפצח אתגרים מורכבים באמצעות אסטרטגיה, עיצוב, טכנולוגיה ושיווק.
פרויקט FFFFFF# בוחן את הקשר בין טקסט לצבע ובין צבע לתרבות, באמצעות תרגום של טקסטים נבחרים מהמרחב הישראלי לפלטת צבעים. תהליך העבודה החל באימון של מנוע בינה מלאכותית לתרגם מילה לקוד צבע ספציפי ולנמק את הבחירה הצבעונית לפי הקשר ויזואלי, תרבותי או אסוציאטיבי. התוצר הסופי מציג את פריסת הצבעים שהתקבלה עבור טקסטים שונים, ומציע קריאה גרפית וצבעונית חדשה לכל טקסט בפני עצמו, וכמכלול.
דנה חכים ברקוביץ׳, בוגרת התואר הראשון בצורפות בבצלאל (2006) והתואר השני בקונסטפאק, סטוקהולם (2010), היא צורפת ואמנית עצמאית. עבודותיה, שמאופיינות בקומפוזיציה של צבעים ושקיפויות, מורכבות מרשתות תעשייתיות ומחוטי פוליאסטר, ויוצרות אפקט אופטי של שינוי מתמיד של תצורות הגריד (moir?).
העבודה ״צרה צורה״ שיצרה לתערוכה מאופיינת בדיאלוג בין חומרים קשים לרכים ובין צורות גיאומטריות לצבעים מנוגדים בסקאלות של אדומים ולבנים. השילובים יוצרים דינמיקה ותנודתיות שמעמיקות את החוויה הוויזואלית. חפיפות, שקיפויות וסטיות מהגריד מוסיפות עומק וממד חדש ליצירה.
נורית קוניאק וטל בלטוך מציגים את העבודה ״אנחנו בצבע״. מאז הקימה ב־2005 את סטודיו קוניאק, מחלקת את זמנה נורית קוניאק בין עבודת עיצוב, אסטרטגיה ומיתוג. בשנים האחרונות היא מתמחה ביצירת עבודות בתחום הווידאו על קו התפר בין המסחרי לאמנותי. לטובת מיצב הווידאו שיתפה קוניאק פעולה עם טל בלטוך, בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר (2014), במאי ויוצר וידאו מוביל בתחומו.
המיצב בנוי מחמישה מסכים המכילים זיכרונות, רגעים ומצבים בתודעה הישראלית דרך הפריזמה הייחודית של חמישה צבעים: כחול, ירוק, צהוב, אדום וזהב. התוצאה היא מעין חלום בהקיץ על ציר הזמן של ישראל, דרך מפתח של צבעים וסימנים בתרבות; רגעים מהזיכרון הקולקטיבי הנרקמים יחד לכדי מסע חזותי של צבע מקומי.
שים אדרי, מפורק לשלם, צילום: אלעד שריג
"בין צבע לתרבות" המסדרון ההיקפי בתערוכת "צבע":
אנחנו עוברים בירוק, עוצרים באדום ולא חוצים את הקו הצהוב; מזהים בהרף עין כומתה אדומה, חומה או סגולה; ונדרכים תוך שנייה בזמן ״צבע אדום״. מצד אחר, אנחנו מייחסים לצבעים טמפרטורה (חמים או קרים), מעמד (דם כחול וצווארון לבן) ומגדר (ורוד לבנות וכחול לבנים) – כל זאת בשעה שחלקנו בכלל לוקים בעיוורון צבעים.
צבע הוא חלק ממאפייני הזהות שלנו והלאום שלנו. הוא מייצג נושאים, זיכרונות, רעיונות, אידיאולוגיה וערכים שאנחנו מזדהים איתם; והוא מזוהה גם עם אומה, מעמד או ארגון מקצועי שאליהם אנחנו רוצים להשתייך. לצבע מסוים תהיה משמעות שונה בתרבויות שונות. אחת הדוגמאות המוכרות לפער מעין זה היא המשמעות המיוחסת לצבע ״לבן״: במערב – טוהר, תמימות וניקיון, ואילו בתרבויות שונות במזרח הרחוק הוא מזוהה עם מוות ואבלות.
השאלות בהן עוסק המסדרון ההיקפי, והפריטים המוצגים בו: המסדרון ההיקפי עונה על השאלות: מהו טרנד צבעוני; כיצד הוא נולד; מהן הסיבות ההיסטוריות והתרבותיות לבחירה בצבע מסוים לייצוג רעיון; מה הקשר בין ורוד לאקטיביזם; מה משותף לצבעי המושבים בתחבורה הציבורית ברחבי העולם; מה הם צבעי דגל ישראל; למה הצבע הצהוב מייצג את המאבק לשחרור החטופים; אלו מקצועות מזוהים עם כל צבע? ועוד.
על הפריטים המוצגים במסדרון ההיקפי:
סדרה ג' של השקל החדש שעוצבה על ידי אסנת אשל
חנן דה לנגה מציג את ״מעולם מצבנו לא היה ורוד יותר״, משקפיים הניצבים על עמוד במרחב הציבורי ומאפשרים לאזרחים להביט דרכם ולחוות את המבט הוורוד. ההשראה לעבודה נבעה מהמילים לשיר סיום של נתן אלתרמן שנכתב ב־1936 להצגת תיאטרון המטאטא: ״חלום ליל כנען". פזמון: ״...אל תרכיבו משקפיים / לא קודרות ולא שמחות / הסתכלו נא בעיניים / בעיניים פקוחות״. העבודה הוצגה לראשונה בתערוכה ״מבט על – משקפיים מאוסף קלוד סמואל״ (אוצרות: מיה דבש והדר גורליק, 2017) אוסף מוזיאון העיצוב חולון
דניאל יורן ושיר כהן מציגים את העבודה ״אחד פעמי״ - סדרת כלים המפנה את תשומת הלב לתרבות הצריכה המערבית ויחסיה עם הייצור ההמוני במזרח.
בדי ריפוד של מושבים ברכבת ישראל - באדיבות רכבת ישראל
מדים של חברת ״דן״, וחולצה של תנועת נוער, תוצרת אתא.
באדיבות מוזיאון הנוסטלגיה של גיל פנטו
כובע טמבל בעיצוב יעל שנברגר, סינר עבודה וסרבל תוצרת אתא
באדיבות שנקר הנדסה. עיצוב. אמנות. (חל״צ), ארכיון הטקסטיל והאופנה ע״ש רוז
כובע פסינטור עם הינומה
הפריט הוצג לראשונה בתערוכה ״ז׳ה טם, רונית אלקבץ״ (אוצרות: יערה קידר, 2017)
אוסף מוזיאון העיצוב חולון
יעקב קאופמן, חתולים שחורים, 2010
העבודה הוצגה לראשונה בתערוכה ״שונרא – טיפולוגיה של חתול״, (אוצרות: חנה ברגמן, 2010)
אוסף המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס
מקבץ אותות מלחמה, צל"שים ותעודות
אותות שירות ומלחמה שניתנו לחיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון שהשתתפו במלחמות ישראל, כמו גם לחברי מחתרות שהשתתפו בפעילויות למען הקמת מדינת ישראל והגנתה. האוסף כולל כמה אותות שקיבל לוי שכטר, סבו של האספן זיו אלישיב, במהלך שירותו בצה"ל.
באדיבות זיו אלישיב
דורית פרוביזור, מֵהַמַּכְתֵּשׁ, 2022
זיכרון ילדות שבו היא אוספת חולות צבעוניים בתוך בקבוק זכוכית, שכבה על גבי שכבה, הוביל את דורית פרוביזור למכתש רמון. אחד ממאפייניו הבולטים של המכתש הוא שפע גווני האדמה הטבעיים שלו – החל בכתום חזק ועד סגול עמוק. כחוקרת ויוצרת של אין ספור גוונים ממבחר מצומצם של צבעי החימר הטבעי, עניין את פרוביזור להרחיב את מניפת הצבעים שלה בעזרת אדמת המכתש. לכן, היא החליטה לצאת למחקר צבע עצמאי שאספה בו דגימות קרקע מהמכתש. מהדגימות הכינה פיגמנטים טבעיים, אותם הניחה על גבי חימר לבן ואף ערבבה בתוכו. הצבעים עברו שריפה בטמפרטורה גבוהה ועדיין הצבעוניות של המכתש נותרה איתנה. המחקר הצבעוני מהמכתש לא הסתיים, והיא ממשיכה לפתח אותו, כיוון שלדגימות האדמה יש עוד פוטנציאל רב ליצירת גוונים נוספים.
מדי הקבוצות מכבי תל אביב, הפועל תל אביב ומכבי חיפה
באדיבות המועדונים מכבי תל אביב, הפועל תל אביב ומכבי חיפה
בגלריה "מרגלית" שבמסדרון ההיקפי מוצגת עבודה בולטת של הטרנדולוגית נתלי יצחקוב, שיצרה במיוחד עבור התערוכה מיצב הממחיש כיצד נוצרים טרנדים, איך נבחרים צבעי קולקציות עיצוב עתידיות ומציג את ההשפעה של צבע על עולם העיצוב.
במעלה המדרגות לגלריה העליונה מוצגת עבודת וידאו של המעצב טל אוליאל בוגר בצלאל. ״תבנית בדיקה״ היא עבודת וידאו שנוצרה עבור התערוכה, המתבססת על וידאו־מושיין (VIDEO MOTION) של שקופית הפסקת השידורים האייקונית המקורית, שנוצרה לפני 90 שנה. זו תהיה מלווה בתנועה שמתחברת לתנועת המבקרים העולים בגרם המדרגות.
משמאל: עבודה של אורי טור, צילום: אלעד שריג
"בין צבע לטבע" – חלל מעבדת העיצוב בקומת הכניסה מוקדש לפעילות מיוחדת לילדים ולמשפחה:
מהם צבעי דג תוכי; למה גוף הסלמנדרה צבוע בשחור וצהוב ואיך קיבל הנמר את חברבורותיו? הטבע מספק לנו מגוון צבעים כמעט אין סופי, שמקורם במהלך אבולוציוני מתוחכם ליצירת מערכת ״תקשורת המונים״ בין המינים השונים בעולם החי והצומח. בין אם מדובר בהסוואה, משיכה וחיזור או אזהרה והטעיה, לכל צבע ישנה משמעות וסיבה. ומה לגבי צבעי הקשת, צבע השמיים או צבעה של האדמה מתחת לרגלינו?
המופעים של הצבע בטבע הם למעשה פרשנות של מערכת הראייה והמוח שלנו לאורכים שונים של גלי אור. צבעים אלה עשויים להעיד על הרכבם הכימי של החומרים המקיפים אותנו ואפילו על תנאי הראייה שהסביבה מאפשרת.
המאייר נדב מצ'טה מכין יצירה אינטראקטיבית למבקרי התערוכה, העוסקת בחיבור בין צבע לטבע ועולם החי. הילדים והילדים ברוחם מוזמנים להתנסות ולהשתתף בצביעה, פירוק והרכבה של הצבע בעולם החי, על גבי קירות הזכוכית של המעבדה.
חלל, צילום: אלעד שריג
על אוצרי התערוכה:
יובל סער:
מעצב, אוצר, יזם, מרצה ועיתונאי. העורך הראשי והמייסד של מגזין העיצוב והאמנות המקוון ״פורטפוליו״. בשנת 2014 יזם את שבוע האיור של עיריית תל־אביב-יפו, ושימש כאוצר הראשי וכמנהל האמנותי שלו. אצר תערוכות במוסדות שונים כמו מוזיאון העיצוב חולון, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, מוזיאון ארץ ישראל ועוד. במשך עשור הרצה בתוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל ובשנים 2018-2015 כיהן כראש מכון שנקר לתיעוד וחקר העיצוב בישראל.
ליאורה רוזין:
מעצבת, חוקרת עיצוב, אוצרת ומרצה בכירה במחלקה לעיצוב תעשייתי (תואר ראשון ותואר שני) בבצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים. ליאורה מתמחה בשדה עיצוב המזון ולצד עבודת עיצוב עצמאיות לקחה חלק בתהליכי חדשנות ופיתוח עבור חברות מזון. היא אצרה וייזמה מספר פרויקטים בעלי אופי ניסיוני ומחקרי בארץ וברחבי העולם (בייג'ין, טוקיו ומילאנו) ושמשה כאוצרת בגלריות ומוזיאונים בארץ.
פתיחה: 18 ביולי - 31 בדצמבר 2024, דמי כניסה לתערוכה: מבוגרים 45 ₪, נוער (17-11) – 35 ₪, ילדים (10-5) – 25 ₪, חיילים בשירות חובה/נכי צה"ל/שירות לאומי – 30 ₪, סטודנטים/נכים – 30 ₪, אזרחים ותיקים תושבי ישראל – 50%, תושבי חולון – 32₪, ידידי מוזיאון העיצוב חולון – חינם וחברי אקו"ם – חינם. ילדים עד גיל 5 - חינם. רכישת כרטיסים דרך אתר מוזיאון העיצוב חולון
שעות פתיחת התערוכה:
שני: 10:00–16:00
שלישי: 10:00–20:00
רביעי: 10:00–18:00
חמישי: 10:00–18:00
שישי: 10:00–14:00
שבת: 10:00–18:00