כוריאוגרפיה כתנועה וכפוליטיקה

התערוכה "נעים בין מסכים" חוזרת בפעם השלישית למרכז סוזן דלל, במטרה ליצור מרחבים של מפגש בזמנים מורכבים אלו, במהלך 12-14 בספטמבר (ימים חמישי-שבת). על רקע המציאות המתמשכת של המלחמה, יוצגו ברחבת הפרדס של המרכז מקבץ עבודות וידאו ומדיה ארט של שבעה אמנים ואמניות ישראלים, הנעות בחיפוש אחר מקצבים - בין אם הרמוניים או מתנגשים.  
 
התערוכה נמתחת בין מחשבות על כוריאוגרפיה כתנועה וכפוליטיקה, לבין חקר הגוף והמרחב דרך תזוזות חברתיות והדים היסטוריים קרובים ורחוקים, וטווה יחדיו מארג של תנועות סולידריות וחתרניות בתווך שבין צעדים אישיים למהלכים קולקטיביים. בין העבודות המוצגות מתבהר הקשר בין קבוצה לקצב: התקבצות כמהלך תנועתי כוריאוגרפי, וקצב כמאפיין סוגי חזרה שונים במרווחי זמן קבועים או משתנים. כך נפגשות מילים אלה, בשיכול אותיות, בריקוד ובתנועה.
 
העבודות של האמנים המשתתפים: נועה אשכול - יעף ברבורים / חיבורים בכתב תנועה, מוחמד טוח'י - אפיפני, מרגלית עובד ואלגרה פולר סניידר (ישראל/ ארה"ב) - Gestures of Sand, רפאת חטאב - בידון ענוואן (ללא כותרת) , תאי רונה- טובה לתפוח, נירה פרג – שומרת החומות, נרדין סרוג'י – רקמה פרימה. אוצרים: בן לבנה ויצמן ותמיר אטינג. 



צילום מתוך העבודה "שומרת-החומות" של נירה פרג 



"פריזמה מגוונת של עבודות ואמנים" 
 
תמיר אטינג, עוזר ניהול אמנותי ומנהל פרויקטים של מרכז סוזן דלל, כוריאוגרף, רקדן בוגר להקת בת-שבע, מפיק ואוצר התערוכה יחד עם בן ליבנה ויצמן, אוצר, כותב ויזם אמנות, החי בפרנקפורט: "אוצרות משותפת זה מודל שמסקרן אותנו. שנינו מגיעים מתחומים שונים - אמנות פלסטית ומחול. המפגש בין העולמות שלנו מציף עבודות שמרחיבות את התפיסה לגבי תנועה בהקשר למדיה, לסאונד, למחול וגם למרחבים חברתיים ופוליטיים. אנחנו מתרגשים בכל שנה מחדש להציע פריזמה מגוונת של עבודות ואמנים ממרחבים שונים. השנה בצל המלחמה החלטנו לשים דגש על אמנים המבטאים יצירה מקומית, ומבקשים להפגיש את הקהל מחדש עם מושג התנועה והכוריאוגרפיה".

עוד במהלך סוף השבוע של "נעים בין מסכים" תתקיים במרכז סוזן דלל תערוכת שטיחי קיר של  נועה אשכול, ממציאת כתב התנועה אשכול-וכמן, ואמנית ישראלית מוערכת. השטיחים שהחלה ליצור במלחמת יום כיפור ועד יום מותה הוצגו במיטב הגלריות באירופה והיוו גשר בין עולמות פיגורטיביים ומופשטים. כמו כן, יוקרן ביום שבת ה-14 בספטמבר בשעה 12:30 הסרט: מפגש עם כתב התנועה אשכול – וכמן (1976), בהנחיית אורי זוהר.  
 
בנוסף, מרכז סוזן דלל מארח את הפסל הסביבתי "האיים" מאת צמד האמנים-אדריכלים אלון שיקאר ורינת יצחק. הפסל, פאזל של איים הניצבים כיחידים ויחדיו יוצרים מרחב משותף, מגיב למציאות העכשווית וצבוע בצהוב, כסמל לשמש המאירה את דרכם של החטופים, בתקווה להשבתם הביתה.הקהל הרחב מוזמן לחוות את הפסל, המוצב במדשאת מרכז סוזן דלל.



צילום מתוך העבודה "יעף ברבורים" באדיבות ארכיון נועה אשכול לכתב תננועה

פירוט העבודות המוצגות:
 
נועה אשכול | יעף ברבורים / חיבורים בכתב תנועה

כתב התנועה שפיתחו נועה אשכול ואברהם וכמן, שהוצג לראשונה בשנת 1958, הוא למעשה שיטה למיפוי תנועה, המאפשרת להגדיר באופן אובייקטיבי את תנועת הגוף האנושי במרחב באמצעות כלים גיאומטריים ומתמטיים. בשנות השבעים, בקיבוץ בית השיטה, לימדה דיתה פרח, תלמידתה וחברת ילדות של נועה אשכול,  את ילדי הקיבוץ שיעורים וחיבורים בתנועה לפי כתב התנועה אשכול-וכמן.
 
״עם תחילת הלימודים, דיתה בחרה בנו כאחת הכיתות הראשונות ללימודי כתב תנועה. אז היה כתב התנועה בשיא פריחתו. ברוסיה, פעלו אז להקת הבולשוי והבאלט המלכותי של מוסקבה לפי כתב לַאבֶּן המפורסם, ואנחנו עבדנו לפי כתב אשכול-וכמן, שפיתחו כתב תנועה יותר משוכלל. למדנו את העיקרון של החלוקה לגפיים ומִפרקים כמו כף הרגל, השוק, הירך ועד הראש. למדנו את תנועת הגוף במיפוי מסלולי תנועה במרחב בתנועות מעגליות כמו מחוגה. כל אֵבר ומִפרק נע בתנועה מעגלית במישורים, במקטעי מישורים וברוטציה – תנועת האֵבר סביב עצמו. עסקנו במגעים וניתוקים, עבודה בחלל – גופנית ומרחבית, יחס בין הציר לאֵבר, חלוקה אופקית ואנכית, והדגש המְרָבּי הוקדש לעקרון התנועה והזמן. המכשיר הבסיסי היה המטרונום. המטרונום קבע קצב אחיד ופעימותיו יצרו ערכי זמן במודוס שווה.״ ניר מן, יעף ברבורים.
 
יעף ברבורים / חיבורים בכתב תנועה שנות ה-70. משך: 7:42 דקות. תועד על ידי: דיתה פרח 
"סרטי 8 מ"מ – ילדי בית השיטה" – אוסף תוצרים – חיבורים בתנועה משיעורי תנועה וכתב תנועה אשכול וכמן, בהנחיית דיתה פרח. מקבץ זה של חומרי ארכיון נאסף על ידי אוצרי התערוכה. 
  


צילום מתוך העבודה אפיפני של מוחמד טוחי


מוחמד טוח׳י | אפּיפני

חג ההתגלות הנוצרי מנציח את ביקורם של המאגים, את הטבילה של ישו ואת חתונת קאנה. בפלסטין מתקיים מנהג ייחודי: השבת צלב שנזרק למים על ידי כומר. לפי האמונה, הראשון שמחזיר את הצלב זוכה לחסד. עבודת הוידיאו של מוחמד טוח׳י חוקרת את המנהג הזה בכנסיית פטרוס הקדוש ביפו העתיקה, הידועה בפנייה הייחודית שלה לכיוון מערב. התכוננות זו מעוררת הרהורים על הקשר העמוק של יפו לים ול״מערב״, והזהות הפלסטינית המובהקת במובלעת זו המוקפת בהתיישבות ישראלית והים; תזכורת מתמדת לזיקה בין הים והפחד מהגלות. נמל יפו טומן בחובו נוסטלגיה וטראומה המשתקפים בהיסטוריה עצמה של כנסיית פטרוס הקדוש ומסמלים בד בבד תקווה וקונפליקט.
 
אפיפני, 2023. 6:12 דק' 


צילום מתוך הסרט מפגש עם כתב התנועה אשכול וכמן (1976) בהנחיית אורי זוהר, באדיבות רשות השידור 



מרגלית עובד/ אלגרה פולר סניידר  | Gestures of Sand

'Gestures of Sand' (מחוות של חול) היא עבודה החוקרת את הווירטואוזיות הייחודית של מרגלית עובד – הרקדנית, המוזיקאית, השחקנית והכוריאוגרפית האגדית. הסרט מתעד את המוזיקה, התנועה, הטקס והמיתוס שהיו חלק בלתי נפרד מהתרבות של יהודי עדן, תימן. עדן היתה פעם הנמל המרכזי בנתיבי המסחר העתיקים בין הודו, אפריקה וספרד. בסרט זה, משחזרת מרגלית עובד את הדמויות, הריקודים והפזמונים מטקסי החתונה של יהודי תימן וכן מאפיינים של מלכת שבא, דבורה הנביאה ורחל אימנו. 'Gestures of Sand' בוימה על ידי אלגרה פוּלר סניידר, בתו של באקמינסטר פוּלר, והתאפשרה בתמיכת המחלקה למחול של UCLA וקרן פורד.
 
18 דק׳. שחור לבן; 16 מ"מ. כתוביות בעברית 
 
ראפת חטאב  |  בידון ענוואן (ללא כותרת)
   
למינוח בערבית "בידון ענוואן" יש שתי משמעויות: ללא מען וללא כותרת. עבודת הוידאו נוצרה מתוך תחושת חוסר השייכות שהאמן מרגיש כלפי הקיום שלו כאדם; כלפי המקום, העיר והארץ שבה הוא חי. עץ הזית בכיכר רבין עומד בודד, נטוע במקום שאינו שייך אליו. כותרת השיר המתנגן ברקע היא "חוב" (אהבה בערבית), והוא עוסק בגעגועים והקרבה. השיר מעצים את תחושת חוסר השייכות והזרות של העץ ושל האמן.
בידון ענוואן (ללא כותרת), 2009. 4:06 דק'



צילום מתוך העבודה בידון ענוואן (ללא כותרת) של ראפת חטאב
 

תאי רונה  | טובה לתפוח
מיצג סאונד 
 
טובה לתפוח, 2019 4:22 דק'
 
תאי רונה הוא דיג׳יי, מפיק ויוצר שחי בין עמוקה לתל אביב. בשנים האחרונות הוא מפתח את אירועי ״השתרעות״ שמתרחשים במקומות שונים ומשמשים כפסקול למצב הביניים שבין ערות, שינה וחלום. בין היתר, תאי מתקלט במועדוני לילה בארץ ובעולם ומלחין פסקולי סרטים וכוריאוגרפיה.
 
נירה פרג  |  שומרת החומות
 
 שמה של עבודת הוידאו "שומרת החומות" הוא היפוך מגדרי של שם מבצע "שומר החומות" בתעתיק: מערכת סיף אל-קודס, "קרב חרב ירושלים")—מבצע צבאי של צה"ל ברצועת עזה, שהחל ביום ירושלים, 10 במאי 2021, ונמשך עד להפסקת האש בתיווך מצרים, שנכנסה לתוקפה ב-21 במאי בשעה 02:00 בלילה.
 
העבודה צולמה בגלריה ברוורמן ב-18 במאי 2021, במהלך העימות בין ישראל לעזה במהלך מבצע שומר החומות. במסגרתה, אלתרה הרקדנית והכוריאוגרפית איריס ארז וריאציות של הרכבה ופירוק של הפסל אופטימוס.
 
שומרת החומות, 2021. 7 דק' 
 
נרדין סרוג'י  |  רקמה פרימה
  
בווידאו הזה, לקחתי שיטת אמנות פלסטינית מסורתית בעלת משמעויות היסטוריות והפכתי אותה לכלי המפרש את ההווה מזווית אחרת. השתמשתי ברקמה פלסטינית אדומה שבאופן מסורתי, קיימת בצורת דפוסים המבוססים על סמליות ויכולה להעניק מידע רב על האדם הלבוש בה. בעבודה זו, הפשטתי את הסמלים הללו ליחידת הבניין שלהם – ה-X – ואותו שילבתי בשורות שנראות כמו כתיבה או חשבונאות. בוידאו, משני צדי המסך, נראות שתי ידיי:  האחת רוקמת את האיקס האדום (Stitch) והשניה עושה את ההיפך ופורמת אותו (Unstitch). בשלב מסוים בסרטון, הידיים מתהפכות או מחליפות תפקידים, וכך, יוצרות לולאה מושלמת. כתוצאה מכך, הפער ביניהן לעולם אינו נסגר, והופך לאלמנט הנע משמאל לימין. יצירת אמנות זו אינה מיועדת לצפייה מתחילתה ועד סופה; זוהי פעולה מדיטטיבית המבוססת על שילוב של תנועה וטרנספורמציה, המאלצת את הצופה להתמקד ולהבין את שתי הפעולות המנוגדות בו זמנית. Stitch and Unstitch היא יצירה שמנסה לקרוא תיגר על העמדה הנוחה של המתבונן ולמתוח את גבולות הסטטוס קוו שבו היא מתקיימת.
 
רקמה פרימה, 2022. 13 דק' 

אירועים נוספים במהלך סוף השבוע "נעים בין מסכים":
 
נועה אשכול  | לוחם וחולם - תערוכת שטיחי קיר

"כשעושים כלים – מזהב, מכסף, מנחושת, ברזל, מחמר, מהצומח – לוקחים מהמכרה או מהשדה ומנפים, מזקקים, מכינים חומר גלם עושים כלי, בגד, תכשיט, פסל. מה שנועה עושה – בצד עשיית הדברים עצמם – השטיחים – היא יוצרת מחדש מכרה. ככל שהיא לוקחת יותר – יותר היא מחזירה. פי כמה. לוקחת אתונות ומחזירה את המלוכה. היא לקחה סמרטוטים, חומר המגיע מכמה מכרות: מצמחים, מצבעים, מבתי-חרושת, ממשתמשים מתרבויות של דורות – ויצרה מכרה מסוג חדש: מכרה מרבדים של בדים, של צורות, של דימויים. אנחנו עוסקים כאן בתופעה. כאשר יצירת אמן הופכת לתופעה – היא כבר לא שלו, מאד לא שלו. היא נחלת כולם, לא רק בדרך ההסתכלות הפסיבית, אלא גם ביכולת לעשות הלאה והלאה והלאה באותו האופן. במקום "האני" כמטרה – 'האני' כאן הוא אמצעי – הייצור. זו פרשת מים משמעותית ביותר בתרבות כיום, כאשר האמנות נמצאת בתקופה שבה, יותר ויותר, מנצחת "הפורנוגרפיה של האני" ובמקום לפתוח אופקים ליצירה, האמנות הולכת 'ומופרטת', מידלדלת ומצטמקת לגודל ולעומק של הקורקבן האישי, עם קידום-מכירות אגרסיבי….. זו דוגמה לתרבות האדם במובן העמוק וגם הרחב של המושג. זאת אמנות במיטבה". וכמן, 1996, "נועה אשכול – שטיחים" .
  
 
הקרנת הסרט: מפגש עם כתב התנועה אשכול - וכמן (1976)
בהנחיית אורי זוהר
יום שבת, 14 בספטמבר בשעה 12:30, אולם ירון ירושלמי במרכז סוזן דלל

הסרט: "……כתב תנועה – יצירה ישראלית מקורית, לפי עניות דעתי – אחד הדברים המעניינים, לפי דעת רבים וגדולים – אולי אחד הדברים הגדולים והמענינים ביותר שנוצרו בארץ... בשטח האמנות והתקשורת... יש לזה השלכה גם על מדע..." אורי זוהר (מתוך דברי פתיחה לתוכנית)
 
בסדרת פרקים קצרים, מציגה בפנינו תוכנית הטלווזיה משנת 1976 את שיטת כתב התנועה אשכול-וכמן ואת ישומיה השונים. היא מראה כיצד השיטה מתייחסת לשיטות כתיבת תווים ותנועה אחרות, וכיצד ניתן לקרוא אותה ולהשתמש בה. בין כל פרק שמציג שיחות עם ג'ון ג' הריז, אילן גולני , עמוס חץ ואחרים, יבוצעו הדגמות קצרות של רקדני הקבוצה לריקוד קאמרי מיסודה של נועה אשכול: רותי סלע, שמואל זיידל ורחלי נול כהנא. ההקרנה מדגישה אלמנטים חדשניים בשפה המשלימה פורצת הדרך הזו. היא שופכת אור על כמה דמויות ראויות לציון עמם עבדה נועה אשכול, שסייעו בחקירת גבולות השיטה ובהפצתה ברבים או כאלה שעשו בה שימוש בעצמם. 
  
  
 
עדי בוטרוס - כניעה
במסגרת "שישי באורה"  - סדרת מופעים אינטימיים בסטודיו אורה 
יום חמישי, 12 בספטמבר בשעה 20:30, סטודיו אורה במרכז סוזן דלל
    
כניעה הוצגה לראשונה בקיץ 2018 במרכז סוזן דלל, ומיד לאחר מכן ב- Theatre de la Ville – Paris. נקודת הפתיחה טמונה בעבודה "תמיד זה כאן", דואט גברים משנת 2016, שלמעשה, 'כניעה' הרחיבה את העיסוק המגדרי כאשר הציבה דואט נשים שישלים את מהלך שהתחילו הגברים. העבודה מעוררת היבטים של זהות מגדרית בתנועה ובפעולה הפרפורמטיבית; התמודדות עם אינטנסיביות, שימוש בקול והשתקתו, ביטויים של שליטה וכוח. מבני היטמעות של גוף בגוף, יחסי התמיכה, ההישענות והתלות, ההישרדות המשותפת – מטעינים את המבט בתוקף חדש. כניעה היא יצירה תובענית לביצוע, ומתוך התובענות היא אוחזת באופטימיות, בשאיפה הבלתי פוסקת לסנכרון וחמלה כלפי האחר, שבימינו משמעותם זועקת. עדי בוטרוס - כניעה



כניעה, עדי בוטרוס, צילום: אריאל תגר

 
אלון שיקאר ורינת יצחק | האיים - פסל סביבתי-חברתי
האיים - פסל סביבתי-חברתי
אמנים-אדריכלים: אלון שיקאר ורינת יצחק
מרכז סוזן דלל מארח את הפסל הסביבתי 'האיים' מאת צמד האמנים-אדריכלים אלון שיקאר ורינת יצחק. הפסל, פאזל של איים הניצבים כיחידים ויחדיו יוצרים מרחב משותף, מגיב למציאות העכשווית וצבוע בצהוב, כסמל לשמש המאירה את דרכם של החטופים, בתקווה להשבתם הביתה.
הפסל מוצב במדשאת מרכז סוזן דלל ופתוח לקהל הרחב.

נעים בין מסכים במסגרת אירועי "אוהבים אמנות. עושים אמנות" של עיריית תל אביב יפו

14-12 בספטמבר 2024, מרכז סוזן דלל תל אביב. להזמנות כרטיסים