"שיקוי האהבה" של גאטנו דוניצטי, שפותח את העונה החדשה באופרה הישראלית, הוא אחד מלהיטי הנצח של האופרה האיטלקית. סיפור עלילה משעשע המתקיים בפרובינציה האיטלקית, ומתאר את התאהבותה של בעלת הממון בבחור פשוט.
 
הנוסח שיעלה באופרה הישראלית, בניצוחו של עידו ערד, הוא שחזור הפקתו של עמרי ניצן שהועלתה לראשונה לפני יותר מ-25 שנים. ניצן מיקם את העלילה בעמק חקלאי בישראל - אותה חברה פרובינציאלית, כשהדמויות מזכירות לנו את ימי הקיבוץ לרבות ביקורים של דוד עשיר מאמריקה. די בפתיח הזה כדי לרענן את זיכרונם של הקוראים או לגרום למי שעדיין אינו מכיר את האופרה לרוץ ולראות את ההפקה שהפכה למותג מיתולוגי. 
 
"אי אפשר להתעלם מהמצב הפוליטי"  
 
"לעשות דוניצטי במצב כזה", אומר עדו ערד במהלך השיחה, "זה מעין דיסוננס, מצד אחד אנשים שרים והכל בסדר ומצד שני אתה לא יכול להתעלם מן המצב הפוליטי. מוזר לעשות כאן כעת אופרה יפה יש תחושה של דיסוננס.

הזדמנות מיוחדת להופיע באופרה הישראלית?
 
"מה שקרה הוא שמנהל האופרה, צח גרניט, התקשר אלי לפני שלושה שבועות לאחר שהמנצח האיטלקי שהיה אמור להגיע ביטל, ושאל אם אני פנוי. הסתבר שאני פנוי והנה אני כאן. הזמן קצר ואת עבודת ההכנה המצוינת של ההפקה עשה מנצח המקהלה איתי ברקוביץ'. 



מקהלת האופרה הישראלית, תמונה באדיבות האופרה הישראלית


 
"התחלתי כנגן גיטרה" 
 
ספר קצת על עצמך
 
"גדלתי באבן יהודה, ולמדתי בתיכון אלון ברמת השרון. ניגנתי גיטרה קלאסית בהדרכתו של יוסי ירושלמי ובמקביל התחלתי ללמוד פסנתר. למעשה הייתי מעין אוטודידקט בפסנתר ובאקדמיה למדתי בעיקר קריאת פרטיטורות.
 
"אחרי הצבא נסעתי לדיסלדורף בגרמניה להמשיך את לימוד הגיטרה, והשקעתי שנתיים בלימוד. השלב הבא היה לימודים לניצוח ב-UDK, האוניברסיטה לאמנויות בברלין. התחנה הבאה הייתה לימודי ניצוח בפרייברג. התקבלתי כקוֺרֶפֶּטיטור (פסנתרן חזרות) בבית אופרה קטן ואחר כך קיבלתי עבודה בבית האופרה בברלין. הייתי קַפֶּלמַייסטר ראשון (מנצח משנה) ואז הנגנים ביקשו שאני אעשה את הניצוח. זה היה מזל, כי בדרך כלל בגרמניה אתה יכול להישאר שנים קפלמייסטר, אבל לא להגיע לניצוח של ממש.
 
"התחנה הבאה הייתה קפלמייסטר ראשון בברמרהאפן. היה לי מזל לפני כשמונה שנים - הייתה אודיציה לתפקיד קפלמייסטר ב"דויטשה אופר" בברלין. נבחנתי והתקבלתי. עבדתי שם שנתיים, החלטתי לעבוד כפרילאנס ואז פרצה הקורונה".
 
 
רומנטיקה איטלקית מוקדמת
 
מהו היחס האישי שלך ליצירה?
 
"מדובר ביצירה שהיא לא בדיוק קומדיה ולא בדיוק טרגדיה. למשל האריה המפורסמת של נמורינו - una furtiva lagrima ('דמעה נסתרת אחת'), יכולה להיות אריה מרכזית גם באופרה רצינית ולאו דווקא באופרה קומית. 
 
"אפשר לקרוא לאופרה הזו קומדיה, למרות שאין כאן הגזמות בשטותניקיות, כמו למשל אצל רוסיני. אם האופרה לא הייתה בז'אנר הזה,  בהלך הרוח של היצירה, יש סבירות שלא היו מבינים מה אריה כזו עושה באופרה". 
 
אבל יש רגעים שניתן היה לחשוב אחרת על האופרה
 
"כן, למשל האריה Adina credi mi (אדינה, האמיני לי), שלקוחה מתוך רומנטיקה איטלקית מוקדמת. בין מביני העניין, המאסטרפיס האמיתי של דוניצטי היא האופרה 'דון פסקואלה', כי שם יש אנסמבלים קוליים שהם יותר בוגרים מאשר ב'שיקוי האהבה'. מה שגאוני ביצירה הזאת היא התחושה שהכתיבה באה לדוניצטי בקלות". 
 

"כמנצח אתה מתחיל עם לא מעט מרדנות"
 
אנחנו נפגשים יום לאחר הנחיתה של ערד  בישראל, כשהחזרה הראשונה שלו מיועדת להיערך יום למחרת. "יש לי כאן אסיסטנט, איתי ברקוביץ', שהכין את המקהלה ואת הזמרים, ועשה את ארבע החזרות הראשונות עם התזמורת".
 
דיברתם  קודם על הכיוונים או הכוונות שלך?
 
"דיברנו אבל הוא יודע את העבודה היטב. בכלל באופרות כאלה רוב המסורות המוקדמות הן מאוד הגיוניות. באופן כללי אני יכול לומר שכשאני מתחיל לנצח על אופרות ישנו איזה אינסטינקט מרדני כזה. אתה מוצא את עצמך שואל למשל, 'למה מה שעושים בהפקה של 'לה בוהם' על הבמה לא כתוב בפרטיטורה?' או 'למה הטמפו שכתוב ב'טנהויזר' של וגנר הוא לא הטמפו שמנצחים עושים?' 
 
"כמנצח אתה מתחיל עם לא מעט מרדנות עד שאתה לומד להבין את הזמרים, את תפקידם. אתה גם מבין שאחוז ניכר מן האופרות כתובות בדרך אחת ומבוצעות בדרך אחרת". 
 


תמונה באדיבות האופרה הישראלית

"השטויות' הופכות את היצירה לאורגנית" 
 
המלחינים לא ידעו את מגבלות היכולת של הזמרים?
 
"הם ידעו, ודווקא משום כך הם לא טרחו לכתוב את מה שהזמרים ישירו אלא את מה שהיה להם בראש. כך למשל מוצרט, שכתב את האריות המפורסמות שלו ללא אותם קישוטים קוליים, כי ידע מראש שהוא יכתוב בצורה אחת והזמרים ישירו כפי שנוח להם. 
 
"מנצחים נוטים לומר, אני אנצח על האופרה ולא אתייחס לכל ה'שטויות', ואז הם מגלים שאותן 'שטויות' הופכות את היצירה ליותר אורגנית. כמובן שאם תקשיב לביצועים שונים תשמע הבדלים, אבל הרוח הכללית די ברורה לכולם.
 
"את הדברים האלה אתה חווה בעיקר כשאתה עובד בבית אופרה גרמני שמעלה 40 אופרות בשנה. ואז למשל כשיש לך זמר מבוקש כמו רוברטו אלניה האופרה מוכנה, התפקידים מוכרים, הוא מגיע לבית האופרה ומספיקות לו שלוש שעות, חזרה אחת ואחריה האופרה מוצגת. אין לך אפילו חזרה מוזיקלית שלמה".
 
"אני ער לרגישויות של זמרים"
 
מה שנשאר לבמאי זה בעצם רק לעשות מהפכות?
 
"לא, אני חושב שכאן נמצא האתגר. אתה לא יודע שאנשים חווים את האופרה אחרת ממך אבל אתה צריך לעשות הפקה חדשה או רעננה. באופן כללי זה עובד ככה: אתה מורד בכל המוסכמות, בכל מה שהיה לפניך. אחר כך אתה מתבונן לעומק בנוסחים קודמים ומשתכנע שיש בהם הגיון. אתה רץ קדימה ואומר לעצמך, האינסטינקט שלי אמר לי לעשות את האופרה כך ולא כך, ואז אתה מגלה שאתה נשאר נאמן למסורות.
 
"לכן התשובה לשאלה אם אמרתי למנצח שהכין את התזמורת מה לעשות היא במצב המעשי. נחשוב על מצב שבו יש שני צוותי זמרים להפקה - חלקם שרו את האופרה כבר בעבר ואחרים לא. כך למשל הזמר שעושה כאן את נמורינו כבר שר את האופרה בארבע הפקות שונות. מה שקורה הוא שזמר יכול לשיר מעט שונה כאן או שם, אבל כולם יודעים את רוח הדברים. התפקיד שלך כמנצח הוא לעתים קרובות להילחם מול האינסטינקט של כולם".
 
עד כמה אתה ער לרגישויות של זמרים?
 
"גדלתי לתוך הנושא הזה, כי עבדתי כקורפטיטור הרבה שנים". 
 



שיקוי האהבה, צילום: יוסי צבקר

"היום אף זמר לא ישרוד את זה"
 
האם באמת רצוי שכל מנצח יהיה קודם כל קורפטיטור או לא?
 
"נראה לי שהכלל שכל המנצחים לומדים, מי בדרך הקלה ומי בדרך אחרת, הוא שהטמפו הנכון לניצוח הוא הטמפו של הזמר. פעם הלכתי לראות את אשר פיש עובד על המערכה השלישית של 'טריסטן' שהיא אולי, בנוסף לפיגארו של מוצרט, המוזיקה האופראית המושלמת שנכתבה אי פעם.
 
"באתי לחזרה וראיתי שכל הטמפו שווגנר רצה, ושאתה אמור לנצח עליהם, לא באים בחשבון כי אין זמר שיכול לשיר את זה ולשרוד את המערכה השלישית כולה - לכן הכל מבוצע מהר מדי. אז מה, וגנר לא ידע שזה לא ניתן לביצוע? התשובה המקובלת היא שבתקופתו של וגנר זמרים שרו הרבה פחות פעמים. טנורים לא היו צריכים לשיר 80 הופעות בשנה אלא רק 20 ולכן הם התמודדו עם התפקידים יותר בקלות.
 
"אתה כמנצח היום, ולא בימיו של וגנר, צריך לראות מה הזמר שמולך מסוגל לעשות ואז להגיד לו מראש שזה הטמפו הנכון? גם בביצוע התזמורתי ליצירה נעשו שינויים".   
 

"בגרמניה יש המון אופציות"
 
התחלת כנגן גיטרה. איך בעצם הגעת לאופרה?
 
"כשחשבתי ללכת לניצוח לא חשבתי על אופרה. המוזיקה היא חלק ממני מאז שהייתי בן 15 והקשבתי ל'דון ג'ובני', ל'פיגארו' ול'פיטר גריימס', אופרה שמאוד אהבתי. אני זוכר שראיתי את האופרה כאן כשהייתי חייל ועבדתי ב'טאואר רקורדס'. הזמרת עדנה פרוחניק באה לחנות, דיברנו ואז היא הזמינה אותי לראות את האופרה.
 
"כשהגעתי לאקדמיה בברלין היה לי רפרטואר תזמורתי מובהק. במשך כל הסמסטר הראשון עשינו אופרות, ואנחנו תלמידי הניצוח היינו צריכים ללמוד לשיר את כל האופרה. היינו מתחלפים בתפקידים - אחד מנצח, שניים מנגנים והאחרים שרים את כל התפקידים, לרבות הסופרן והבס. בסוף השנה היו גם זמרות בכיתה והן שרו תפקידי נשים אבל עד אז היצירה הראשונה שעשיתי הייתה 'בטרפליי' ולא הבנתי מה רוצים ממני.
 
"האופרה הראשונה, שבעצם פתחה לי את העולם, הייתה 'לוהנגרין' של וגנר. ידעתי כמובן על הצדדים הפחות סימפטיים של המלחין אבל דווקא כששמעתי את המוזיקה שלו הבנתי שאופרה תהיה הכיוון שלי. מדהים אותי שיש אנשים שהחלו את דרכם הבינלאומית דווקא כאן בבית האופרה הזה. בגרמניה יש לך 70 אופציות ולכן כל העולם בא לשם. כל מי שהולך ללמד ניצוח בגרמניה, האופציות נפתחות בפניו. אופרה זה עניין שם". 
 

עידו ערד, צילום:  Simon Pauly



"מי שרוצה להצליח, חייב להקדיש את הנשמה" 
 
"בישראל, כשאתה לומד באקדמיה, זה לא מובן מאליו שתמצא עבודה באופרה. ובכל זאת יצאו מכאן אנשים מאוד רציניים: אשר פיש, דן אטינגר, עומר ולבר, דניאל כהן - שלושה מהם למדו אצל ברנבוים".
 
אז ברנבוים הוא זה שפתח להם את הדרך
 
"כשסיימתי את לימודי בברלין, מישהו הציג אותי לפני ברנבוים. הוא שמע והזמין אותי לבוא. ניצחתי אז על הרבה בלטים ועל 'הספר מסוויליה'. הוא היה מאוד נדיב אלי, בא לראות אותי מנצח על בלט ואמר: 'עכשיו תנצח גם על אופרה'. 
 
"גם הוא וגם אשר פיש מגלים נדיבות שאינה מן התכונות הנפוצות בברנז'ה שלנו. מזמן חשבתי שמגיע לו פרס על מספר המוזיקאים, ישראלים ואחרים, שהוא גידל. אנשים לא הרגישו מאוימים בחברתו, למרות שמדובר במקצוע מאוד תחרותי וצריך אופי חזק כדי להתמודד. מי שרוצה להצליח בתחום הזה, חייב להקדיש את כל הנשמה".  

7 בנובמבר 2024|שעה 19:30| 8 בנובמבר שעה 13:00 , 19 בנובמבר|שעה 20:00 ,11 בנובמבר|שעה 20:00|13 בנובמבר|שעה 18:00, 14 בנובמבר|שעה 20:00 , 15 בנובמבר|שעה 13:00 , 16 בנובמבר|שעה 20:00, 18 בנובמבר|שעה 18:00. מחירי כרטיסים: 195-455 ש"ח. לרכישת כרטיסים . לאתר האופרה הישראלית