לפני כשנתיים עברה  הבמאית נועה קנולר עם בעלה השחקן אוהד קנולר וקבוצת שחקנים לדימונה במטרה לחפש אלטרנטיבה אמנותית. בתמיכת מפעל הפיס נוסד בדימונה אנסמבל "מעבדתרבות" בניהולה האמנותי של קנולר שיגיע החודש לתל-אביב עם שלוש הצגות שנוצרו מאז שהשתקעו בדרום.

דימונה אימצה בחום את קבוצת השחקנים שמצדם השתלבו גם בפעילות קהילתית ובימים אלה מקימה העירייה לקבוצה בית תיאטרון שיכלול גם גלריה לאמנות בהשקעה של 10 מיליון ₪. "מבחינתי השאיפה שזה יהיה מרכז תרבות ארצי, שאנשים יבואו לפה לראות מה שעושים פה" אומרת קנולר המתארחת במדור ההמלצות.
 
1. ספר
 
" החלטתי לדבר על 'שליחותו של הממונה על משאבי אנוש' של א. ב. יהושע. לא ראיתי את הסרט שיצא אבל זה ספר שקראתי בדיוק כשחזרתי מהלימודים שלי ברוסיה (למדתי בימוי במוסקבה). הספר כל כך ישראלי ויש בו כל כך הרבה תיאורים של נופים של רוסיה ומפגשים ואינטראקציות עם אנשים שם וזה מאוד הזכיר  לי את החוויות שלי, מין נוסטלגיה, הרגשתי שאני מכירה את זה. חוץ מזה הספר מעניין מאוד וחזק מאוד והשפיע עלי ברמה האישית. הוא מדבר על עובדת ניקיון שאף אחד לא ידע על קיומה שעבדה באיזו מאפייה ומסתבר שנהרגה בפיגוע ואז יוצאים למסע לרוסיה מתוך כוונות צבועות כדי למנוע פאדיחה גדולה לעסק ובסופו של דבר עושים את ההיפך ממה שצריך כי מתברר שהיא רצתה להיקבר בירושלים.
 
"זה חיבר אותי לצורך באחריות כנה - לפעמים כוונות שהן לא  כוונות אמת עושות נזק, וגם לצורך לפקוח עין, כי אנחנו לפעמים לא רואים את האנשים שמסביבנו. אף אחד לא הכיר את עובדת הניקיון הזו, לא ידע שהתפטרה, איפה היא גרה, מי היא מה היא ואם יש לה משפחה או לא  ופתאום נהייה הו-הא סביבה רק כדי למנוע פאדיחה ולא באמת כי היא מישהי בזכות עצמה, כי היא קודם כל בן אדם. אני אוהבת את א. ב. יהושע. רציתי לביים את הספר ולכתוב לו עיבוד, ממש דמיינתי את זה והתחלתי בגישושים אבל זה לא יצא לפועל. הייתי רוצה לראות עיבוד של הספר על הבמה".   


שליחותו של הממונה על משאבי אנוש (תמונת יח"צ)

2. סרט
 
"סרט ממש טוב בעיני הוא  'דוגוויל' של לארס פון טרייר. השילוב של הבמה והתפאורה המינימליסטית המשורטטת על הבמה בסרט הזה הוא חוויה אסתטית גדולה וגם עמוקה כי התכנים של הסרט ביקורתיים מאוד וזה נעשה בצורה מאוד פילוסופית ואמנותית. כמו בתיאטרון, הדגש אצלו הוא יותר על המשל ועל הבימוי ופחות על 'היה היה פעם'. זה מין משל כזה על החברה. אני אוהבת אצל לארס פון טרייר את הקוטביות שיש בין הטוב המוחלט והרע המוחלט. הרחמים, הניצול, הכל עז אצלו, והוא עושה את זה בצורה מדהימה,  גדול מהחיים. בשבילי זו חוויה פנטסטית ממש".

 
4. מופע במה
                                                                                                                                            
"חשבתי על  אירוע בימתי מכונן  בשבילי ובחרתי ב-'רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים' של תיאטרון גשר כשהוא רק הגיע לארץ. זו הצגה שנתנה לי תקווה שאני בכיוון הנכון. אני ממש זוכרת איך אמרתי עכשיו התיאטרון סוף סוף יקבל את המקום שבאמת ראוי לו.  תמיד האמנתי בפוטנציאל שיש לבמת התיאטרון להציע  לעומת מסך וטלוויזיה אבל היה לי קשה עם תיאטרון. אני לומדת מכיתה ז' בבית ספר לאמנויות בתלמה ילין ותמיד האמנתי בזה אבל הייתי מאוכזבת לא יצא לי לראות הרבה דברים שריגשו אותי וכשגשר הגיעו לארץ זה נתן לי תקווה וההצגה הזו היא בין הכי מדהימות שיש. מאז ראיתי לא מעט בארץ ובעולם ובאמת זו אחת ההצגות היפות ביותר, חוויה מכוננת באמת, מלאת דמיון, מחזה מדהים ובכלל. זה הציג באולם קטן ביפו, איפה שמיומנה מציגים היום, ועלו שם הצגות קטנות כמו כפר. באמת חוויתי שם חוויות מרגשות מהתקופה ההיא". 


"רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים'" (תמונת יח"צ)

5. אתר אינטרנט
 
"אני לא אינטרנטית יש לי דף פייסבוק ואני רק מאשרת שם חברים אני לא יודעת לתפעל את זה באמת שאין לי מושג בזה. נכון לעכשיו דף הבית שלי זה ווינט, שם אני מתעדכנת חדשותית ואני אוהבת להיות הרבה ביוטיוב שהוא קל לתפעול ועושה את העבודה ולא פעם הגעתי לדברים שלא הייתי מגיעה אליהם אחרת. ביום חמישי אנחנו חונכים את האתר שלנו של המעבדה אבל אני אפילו לא יודעת בדיוק את הכתובת".  
 
בכמה מילים על "מעבדתרבות" דימונה

"לפני שנתיים התחלנו חמישה שחקנים ואני, תל אביבים, לחפש אלטרנטיבה אמנותית אחרת מתל אביב שהיא בלתי אפשרית מבחינה תקציבית. מפעל הפיס סייע לממן את הפרויקט וזה אדיר כי גם הפריפריה זוכה לפרויקט איכותי ושונה וייחודי וגם אנחנו זוכים לעבוד כמו שאנחנו מאמינים ולהחזיר איזו עטרה אישית שלנו ליושנה. אני אומרת אישית כדי לא להגיד משהו רע על תיאטרון של אחרים, אבל מבחינתנו היה חוסר סיפוק.

"התאהבנו בדימונה, כולנו, ממש, ונהיה תהליך טבעי שאנחנו מאוד רוצים לפתח את התרבות בעיר הזו. אמנם אנחנו מסתגרים בסטודיו ועושים תיאטרון מעבדה ובוחרים את החומרים שלנו, את השפה שלנו ומתפתחים כל הזמן כאמנים אבל במקביל אנחנו גם בקשר עם הקהילה פה ושותפים לפרויקטים קהילתיים ומרגשים. ממש מצאנו את עצמנו דלוקים בטירוף על דימונה, על  המדבר, התושבים, ראש העיר. העירייה פה בנתה לנו בית תיאטרון שלא קיים בשום מקום בארץ, אחד המבנים הכי יפים שראיתי לתיאטרון, אולם בלק בוקס מודולרי שמאפשר לשנות את הבמה ותהיה בו  גם גלריה לאמנות עכשווית".

האומר כן, האומר לא (צילום: דני מכילס)

"אנחנו מעלים שלוש הצגות כל אחת שונה בטירוף אחת מהשנייה, פשוט עולמות מנוגדים. 'צירי דגים' היא דרמה ריאליסטית קומית מאוד נגישה, עם כל הייחוד שלנו. 'השלג בעיר' היא הצגה על פי  פואמה של אורי צבי גרינברג שני שחקנים שמדברים שירה סגנון אחר שמביא הבמאי מאור זגורי. ו'האומר כן!  האומר לא!' היא הצגה על פי ברכט עם בובות ושירים ותנועה. המחזה שהוא בסך הכל 7 עמודים והרחבנו אותו להצגה בכל הדרכים האפשריות וגם מצאנו ילד מדימונה שמשחק בתפקיד הראשי, קסם של ילד".

"האנשים שאספתי אתי הם אנשים עם אורך רוח הם פה בשביל להישאר ולא בשביל תוצאות מיידיות. כבר זכינו לתהודה תקשורתית אולי בגלל השמות ויש מודעות אלינו אבל אנחנו מחפשים באמת לקחת את הזמן לעשות את זה הכי אמיתי והכי מבוסס ויציב שיש. אני מרגישה שזה בדרך הכי נכונה".

"צירי דגים" תעלה ב- 18 בינואר 2011 "שלג ויער" תעלה ב-19 בינואר ו"האומר כן!  האומר לא!" תעלה ב-20 בינואר בהאנגר גשר ביפו. כל ההצגות ב-21:00.  לכרטיסים: 03-5157000.