מחול - עם איזלין קליסטר על החוף בקורסאו

עם טמפרמנט של ילדה קטנה וחכמת חיים של מאות שעות הופעות חתמה איזלין קליסטר את "ג`אז חם"

פצצת אנרגיה שחורה

התחרות המצפה כל שנה לסדרה הוותיקה אינה קלה. מופעי ג’אז עולים במשכן האופרה, ב"שבלול", ב"זאפה" תל-אביב ( המייבא אמני ג’אז מפורסמים), בסינמטק תל-אביב, באילת. כל אלה עלולים לכרסם במנויים הקבועים של הסדרה שהם הבסיס הכלכלי לקיומה. ובכל זאת הסדרה מצליחה למלא את האולם בשילוב של אמנים הפונים לצד הווקאלי החביב על הישראלים ( אמר לי מישהו בקונצרט-עבור מי שלא מתמצא-ג’אז הוא זמרת כושית), שילוב מקצבי פאנק וג’אז רוק, ומעקב אחרי אמנים הנמצאים באירופה, משם יותר קל לייבא אמנים.

איזִלין קליסטר היאזמרת, תמלילנית ומלחינה המתגוררת ויוצרת בהולנד, עונה על כל הקריטריונים ומהווה סיום נאות לסדרה שכללה את הזמרים קווין מהגוני ופאולה ווסט ואת הסקסופוניסט של "האחים בלוז", לו מריני. היא משלבת מעט ג’אז מסורתי עם הרבה מוזיקה אפרו- לטינית ממקום הולדתה באי קורסאו. בים הקריבי. קליסטר היא זמרת שמחה, אנרגטית, קומוניקטיבית, עם טמפרמנט של ילדה קטנה וחכמת חיים שנצברה במאות שעות של הופעות.

ההופעה עצמה מתוקתקת. פה לא יכלו המפיקים לצוות אותה עם המלווים הנצחיים הישראלים כי התזמורת היא קצת תזמורת של מלון טרופי, שרים יחד עם הקהל קול שני, מכירים בעל פה את החומר ומוכנים ל-90 דקות של עבודה קצבית ללא הפסקה ( אני אוהב קונצרטים ללא הפסקה, וללא הצורך לשהות 20 דקות בקפטריה העגומה של מוזיאון תל אביב). זה לא היה הקונצרט הטוב ביותר בסדרה-הכבוד שמור ללו מריני, אבל זה היה הקונצרט הכי שמח. לא סתם נקרא הליקר המשכר קורסאו על שם האי הטרופי: כל זמן בקונצרט ראיתי את עצמי על החוף בקורסאו, שותה קוקטיילים כחולים עם מטריות ומתענג על קצבי הקליפסו.

קליסטר בנתה את הקונצרט כסיפור חייו של האי, ששפתו המיוחדת היא תערובת של פורטוגזית בניב אפריקאי, הולנדית כשפתם על בעלי האי בעבר וקריאולית. האי שימש כתחנת מעבר לסוחרי העבדים והוא בליל של תרבויות. כל המלווים שלה הם הולנדים לא שזופים,לא רוקדים, מעין נגנים אלמונים שלכל אחד יש 5 דקות של תהילה שבהם הם מבריקים מאוד ואז חוזרים שוב לקונספט של תזמורת מועדון. מארק בישוף, הפסנתרן והמנהל המוזיקלי הוא נגן מצוין ( גם במלודיקה), סולן מבריק וממושמע, וכך גם השאר- יותר מדי ממושמעים, ונראה כי כובשי האי בעבר הפכו לנושאי הכלים של פצצת האנרגיה השחורה.

הקהל התעורר והחל למחוא כפיים ולשיר לקראת הסוף, שמח לשתף פעולה עם המארחת המקסימה. בדרך למדנו את המקצב האפריקאי טמבו שהיה אסור להשמעה כשהכמרים ההולנדים החסודים קבעו מה מותר ומה אסור. שמענו מקצבי קליפסו מהאי השכן הרחוק-טרינידד ולקינוח שני קטעי בוסה נובה מפורסמים, כולל הגשה סוערת מאוד של "מש-ק-נדה" הוותיק של סרג`יו מנדס.

קליסטר עושה לקורסאו מה שעשתה אחותה הרוחנית העמוקה והמסתורית- סזריה אבורה – למוזיקה של מולדתה- האי קאפו ורדה. קליסטר הרבה יותר מסחרית וכשאבורה שרה שירים עצובים על עוני ורעב- קליסטר ממציאה את הקריאה "יה לה לה", ש- "אותה אמורים להגיד במצבים קשים כדי שהקושי יעלם". אופטימית עד הסוף –קליסטר מנסה להפוך גם אותנו לקצת יותר אופטימיים ומצליחה, לפחות לשעה וחצי. מי שציפה למה שקוראים" ג’אז טהור " – יתכן שהתאכזב. מי שידע לקרוא את המפה ראה בדיוק מה שההפקה הבטיחה- הצצה לעולם המקסים של קורסאו, ושמירה על הקו הקליל שהנחה את העריכה האמנותית למשך כל השנה.

איזלין קליסטר במסגרת "ג’אז חם", יום חמישי,25, ביוני, 21:00 במוזיאון תל אביב. על הבמה: איזלין קליסטר - שירה, אד וורהוף - גיטרה, ירמן אפונטה - בס, מארק בישוף - פסנתר, מלודיקה, אנריקה פירפּי - תופים. הפקה- "שמיים".