מחול - פרידה ממייקל ג'קסון

נחום מוכיח ברשמים אישיים מהאדם ומהתופעה החל מחמישיית ג`קסון ועד להופעה באמסטרדם 1997

תל-אביב, סוף שנות ה-60, ראשית ה-70. אל מצעדי הפזמונים חודר הרכב חדש, "חמישיית ג`קסון". התמונות ב"להיטון" מלמדות שהקול הבולט והצווחני אז של הקטן מבין האחים בעלי תספורות האפרו, ששר ורקד באנרגטיות סוחפת את ABC, I`ll Be There ולהיטים אחרים, הוא מייקל. כבר כשהיה בן חמש הוא הצטרף לאחיו ועד מהרה נעשה סולן הלהקה. החמישייה המשפחתית תופסת עד מהרה מקום של כבוד בין אמני חברת "מוטאון", הגאה והשחורה של אותה תקופה, לצד אלילי סול ואר.אנ.בי כמו "הטמפטיישנס", מרווין גיי, "סליי ומשפחת סטון", "הסופרימס" ועוד. לימים יתברר שהאחים, ובמיוחד מייקל, לא ממש חוו ילדות ונעורים רגילים. אבא שלהם, ג`ו, הנהיג משמעת עבודה נוקשה בבית באינדיאנה, כדי לקדם את הלהקה של ילדיו והם העבירו שעות על גבי שעות בחזרות, כדי שיוכלו להיכנס לשוק המוזיקה התחרותי, במקום לגדול באופן נורמלי.

ניו-יורק 1983-1982. התקופה שבה חייתי שם זכורה לי, בין היתר, בזכות כמה תופעות תרבות. עלייתם למסכים של "אי.טי" ושל "בלייד ראנר", התחלת פעילותו של ערוץ MTV אמריקה, הקרנה בלתי נשכחת באולם קולנוע "זיגפילד" הענק של "החומה", העיבוד של אלן פרקר לאלבום המופלא של "פינק פלויד". אבל יותר מכל הייתה זו יציאתו לשוק של "מותחן", של ג`קסון, שהשיקה לפתע ב-1983 קריירת סולו בלתי נתפשת. אמנם כבר ב-1979 הוא הוציא את אלבום הסולו הראשון, Off The Wall, אבל האטרף האמיתי בא ארבע שנים לאחר מכן. אני זוכר תורים ארוכים משתרכים ליד חנויות התקליטים כדי לשים יד על "מותחן" הנחשק.

ג`קסון, "הפלא החדש", היה אז תופעה מוזיקלית יוצאת דופן, שנישאה בפי כול לא רק בחנויות התקליטים שלא גם בשיחות סלון ברחבי העיר. הסאונד הגרובי שפיתח, בעזרת המפיק המוזיקלי המצוין קווינסי ג`ונס, הניח בעצם את היסודות לכל סוגי ומקצבי המוזיקה השחורה שאנו שומעים היום. במידה רבה הכוריאוגרפיות המיוחדות שפיתח והאופן הייחודי בו רקד, בכלל זה את ה-Moon Walk שהמציא, היוו את ההשראה להתפתחות תופעת ריקודי הברייקדאנס, שצצו אז בכל פינת רחוב מנהטנית שכיבדה את עצמה. הוא גם ניצל נכון את הפלטפורמה של MTV. הקליפים שלו היו מיני-סרטים, והייתה בהם חשיבה קולנועית מוקפדת, כמו כל דבר אחר בקריירה שלו. את "מותחן", סרטון בן כ-14 דקות, ביים ג`ון לנדיס, בהשראת סרטי אימה מבעיתים, ערפדים-זומביס-אנשי זאב. את הקליפ של BAD, מהאלבום הבא, שנשא את אותו שם, ביים מרטין סקורסזה, והוא נעשה בהשראת סרטי פשע אורבניים וחבורות נוער זועמות במנהרות הסאבוויי. גם "בילי ג`ין", "ביט איט" ו-Say, Say, Say, הדואט הנהדר עם פול מקרתני, ובעצם רוב רובם של השירים שצילם לקליפים, הפכו ליצירות קולנועיות קטנות ומקסימות.

תל-אביב 1993. ג`קסון מגיע לשתי הופעות היסטריות בישראל, ב-19.9 וב-21.9 במסגרת סיבוב ההופעות העולמי של אלבומו "Dangerous". שימשתי אז כעורך הבידור של עיתון הנוער "ראש 1", וכמובן שהצפנו את העיתון בשלל כתבות לקראת בואו של האמן, שהיה אז בשיאה המתמשך של הקריירה שלו. סיכמנו גם עם ההפקה שעשרה קוראים של העיתון, ללא ספק קהל היעד של האמן, יזכו להתארח בהופעה השנייה של ג`קסון באוהל האח"מים. לא היה מדובר בפגישה אישית עם האמן, אלא בזכייה בכל מיני צ`ופרים שהוענקו ליקירי ההפקה ולכאלה ששילמו מחיר יקר יותר עבור הכרטיס. נכחתי בשתי ההופעות האלה שהביאו כ-140 אלף איש לפארק הירקון. זו הייתה חוויה מאלפת.

ג`קסון, בדרכו הפרקפקציוניסטית, בנה כל שיר כאילו היה קליפ, ועל הבמה ראית לצידו עשרות ניצבים, רקדנים, זמרי ליווי ותפאורות ססגוניות מתחלפות. זה היה היתרון של ההופעה וגם הבעייתיות הגדולה הנעוצה בה. מצד אחד ראית לנגד עיניך סדרה של קליפים מעוצבים מרהיבים מבוצעים על הבמה בלייב, מצד שני, בגלל המורכבות הזו הייתה הפסקה ארוכה, של כמה דקות, בין שיר לשיר, כדי להכשיר את הבמה לשיר-קליפ הבא, מה שלא אפשר לקהל להיכנס לרצף של אקסטזה והנאה, מה שהיה קורה אילו השירים היו מבוצעים בזה אחר זה, באקשן בלתי נגמר. יחד עם זאת, היינו עדים לשתי הופעות בלתי נשכחות של כוכב שהרים בפארק הירקון במה כמותה לא ראינו עד אז בארץ, עם פירוטכניקה משוכללת ואפקטים ייחודיים. ג`קסון ניצל את ההופעות כאן לחופשה בארץ ולביקור במקומות רבים. צלמי הפפראצי ששלחתי בעקבותיו חזרו אליי, בין היתר, עם תמונות בהן הוא מצולם עם חיילות בבה"ד 12 (נשמע קצת הזוי, לא?), חלק מצילומים שהוא ערך כאן אז, שבסופו של דבר לא נכנסו לאף קליפ.

אמסטרדם 1997. המפיק חיים סלוצקי, שותפו של מרסל אברהם, המפיק שהביא את ג`קסון לארץ, הזמין אותי להופעה באמסטרדם ארינה, במסגרת סיבוב ההופעות הגדול והמצליח ביותר של האמן בכל הקריירה, "HIStory". זה היה כבר אחרי ההאשמה הראשונה שהופנתה נגדו בדבר ניצול מיני של ילד, על ידי ג`ורדי צ`נדלר, וג`קסון הוציא אלבום כפול, שחלקו הראשון אוסף מכל אלבומיו עד אז, והשני חדש לגמרי, שכלל מסרים זועמים, כמו Scream (הדואט עם אחותו, ג`אנט), You Are Not Alone, They Don`t Care About Us ועוד.

"היסטורי" היה קופירייטינג גאוני כשחלוקת האותיות הבהירה שמדובר גם ב- His Story, כלומר הסיפור שלו, הגרסה שלו למה שמעלילים עליו כביכול. אלבום נפלא והמופע הנלווה לו הטוב ביותר שראיתי אי-פעם בכל הקשור לאקסטרווגנזה מפוארת ואקסהיביציוניזם נוצץ וחסר גבולות. ג`קסון הביא כבר בסרטון הפרומו של האלבום את פולחן ההערצה העצמי האישי והנרקיסיסטי שלו לשיאים חדשים, כשהציג פסל ענק בדמותו, דמוי לוחם עשוי ללא חת, שכולם סוגדים לו ומעריצים אותו. אולי בנקודת הזמן הזו הוא באמת הפך לאחד האייקונים הבינלאומיים הגדולים ביותר בכל הזמנים, כפי שהתברר מייד לאחר מותו - שאין אולי מקום בעולם שבו לא מתגודדים אלפי מעריצים אבלים, בוכיים ומקוננים עליו. איצטדיון הענק באמסטרדם נראה, על יציעיו הנישאים לגבהים לא ברורים, כמו זירת גלדיאטורים ענקית. אותנו, קבוצת העיתונאים ומוזמני התקשורת, מיקמו ליד קונסולת סאונד, מול הבמה המרכזית, ככל הנראה הנקודה הטובה ביותר לצפייה במופע.

ג`קסון הסיק את כל המסקנות מהבעייתיות של המופע הקודם. קודם כל זה היה שואו בלתי נשכח. בראשית ירדה מלמעלה חללית מתוכה יצא ג`קסון עטוף קסדת ובגדי חלל. בהמשך עלו לבמה, בין היתר, טנק וחיילים, וכמובן זמרי ורקדני ליווי ועשרות ילדים בקטע "Earth Song". ובניגוד למה שהיה בפארק הירקון, ההופעה הזו זרמה ללא הפסק, בקצב מסחרר ועוצר נשימה, משיר לשיר, משיא אחד למשנהו, מפעלול פירוטכניקה למשחק תאורה משכר, כשג`קסון רוקד, זועק, לוחש, מחליף אינסוף סטים של בגדים ומפיק מעצמו את כל האיכויות המוזיקליות והכוריאוגרפיות שהפכו אותו למלך הבלתי מעורער של הפופ. מעניין עד כמה ההישגים האלה היו חוזרים על עצמם או משתדרגים לרמות עוד יותר גבוהות, בסדרת הופעות הקאמבק של האמן שתוכננו להתקיים הקיץ הזה בלונדון. שאלה שלרוע המזל והגורל תישאר תלויה באוויר.