את ההצגה החדשה של בית ליסין אפשר בקלות לפענח כבידור קל, אבל צבי גורן יצא ממנה דווקא עם מבט מסוקרן על אמנות הבמה.
מה מסתתר מתחת למסיכת הקומדיה?
"קיסריה – סופ"ש" מאת גורן אגמון היא קומדיה די פרועה, ובדרך כלל משעשעת. היא מספרת על מחזאית שמנסה להשלים גרסה משופרת של מחזה שכתבה, אבל נתקעת בפרשיית אהבים עם איש שב"כ, שתובע ממנה זמן ותשומת לב שאין לה.
לא בדיוק. "קיסריה – סופ"ש" היא קומדיה די מבולבלת על מחזאית די מבולבלת שיחד עם שתי חברותיה משלימה עשור חיים רביעי בלי אהבה רצינית, ונראה שהן עושות הכל כדי שזה לעולם לא יקרה.
והאפשרות השלישית, שבה אני בוחר היא, ש"קיסריה – סופ"ש" הוא מחזה שמתחת למסיכת הקומדיה הדי פרועה והדי מבולבלת שלו מסתיר התבוננות רצינית על תהליכים פנימיים של יצירה ושל אהבה.
גורן אגמון כתבה את המחזה ביד מיומנת מאוד. הדיאלוגים קולחים בקלילות, הבדיחות רודפות זו את זו בקצב נוח לקליטה, וחמשת התפקידים מאפשרים לבמאי, לארבע שחקניות ולשחקן אחד להפגין יפה את יכולותיהם לעצב הצגה שלמה ולגלם דמויות חיות.
אי שם במוחה הקודח של המחזאית
אבישי מילשטיין ביים את ההצגה בשילוב מעניין של ריאליזם וסגנון-מלאכותי, על רקע מוזיקה מדויקת מאוד של אורי ויסלבסקי, וב"תוך" התפאורה האוורירית היפה של דנה צרפתי, והתאורה המגוונת שעיצב יחיאל אורגל לבמה הפתוחה מאוד.
התפאורה והשימוש בה הם גם אחד המפתחות המעניינים להבנת הבימוי והמחזה גם יחד כמתרחש אי שם במוחה הקודח של המחזאית, תמי. כך גם התלבושות המצוינות שעיצבה דידי גולן, בעיקר לשתי ה"חברות" – דינה ומאיה - המלוות את תמי כל הזמן, בכל מקום ובכל מצב.
גם העיצוב המופרך במוצהר של שתי החברות, שאותן מגלמות נעמה שפירא ואורנה פיטוסי, בתנופה משעשעת, משמש מפתח חשוב להבנת העלילה כולה, לא כמהלך עניינים ריאליסטי אלא כתהליך פנימי העובר על תמי, שאותה מעצבת דפנה רכטר במשחק משוחרר וכובש כדמות המציאותית היחידה במחזה, להערכתי.
הבימוי של מילשטיין מאפשר אמנם להבין את המחזה כריאלי לחלוטין, במתכונת של פארסה. אלא שאז מתעוררת בעיה של אחדות-התפיסה. במרכז העלילה ניצבים תמי ועמה אהובה, יונתן, שאותו מגלם גולן אזולאי במשחק סטרייטי מוחלט, נקי ומשכנע בריאליזם שלו אף יותר ממה שכתוב במחזה.
על פניו יונתן הוא אכן המציאות בהתגלמותה. אבל כאשר מתבוננים בפרטים, החל מהפתיחה, וכלה בשמירת הסודות שלו, התמונה נראית קצת אחרת, ומחזקת את התחושה שגם הרומן הזה מתרחש בעולמה הפנימי של תמי, כחלק מהמחזה שהיא עמלה עליו.
להתמסר לפנטזיה
לצדו של יונתן מופיעה גם אמו, רינה, ומרים גבריאלי סוחטת את לשד החיים של התפקיד בהנאה גלויה, ומשובבת לב. הדמות הריאליסטית שלה מוקצנת מאוד, ויש בה כדי להטעות אך בסופו של דבר גם היא משתלבת יפה במרקם הפנטזיה היצירתית הרוחשת של תמי.
לכאורה זה סיפור על מחזאית, רווקה ותיקה ומתוסכלת שנקרעת בין חובתה ליישותה העצמאית לשאיפתה הכנה למצוא בעל, בית, משפחה. אם את זה אתם מחפשים אתם יכולים להיאחז חזק בסדרת המאמרים שבתכנייה.
אבל אם אתם מחפשים גם רעיון ולא רק אקשן, התעלמו כליל מהמאמרים, קבלו את המסופר כהתרחשות פנימית והתמסרו לפנטזיה. ככזאת, "קיסריה – סופ"ש" היא מחזה ישראלי חדש, מעניין, שזוכה להצגה מהנה ואיכותית.
למועדי הצגות
צבי גורן
25/09/2004
:תאריך יצירה
|