מחול - מחולוהט – בטמפרטורה נמוכה

צבי גורן צפה ביצירות המורכבות של שלומי פריג` וסאלי אן פרידלנד

שלומי פריג` – כניסה חדשה

מבחינות רבות אפשר לראות הפתעה מבטיחה בערב המחול "פורטרט של כלב מספר 6 ", שבו הוצגו שתי עבודות של המוזיקאי המחונן שלומי פריג`, ויצירה אורחת של הכוריאוגרפית הצעירה מאי זרחי. את ההפתעה סיפק פריג` שהמושג "קונספט" מאפיין את עבודותיו בתחום המחול עד כה, מעבר לתרומתו הברוכה כמלחין עבור יוצרים אחרים כולל הופעתו ביצירותיהם לצד הרקדנים.

פריג` הוא יוצר קונספטואלי, כלומר התמונה הבימתית שהוא יצר עד כה העניקה ממד ייחודי לתנועה ולכוריאוגרפיה. את זה ניתן לראות גם בערב הזה באמצעות "דואט לצ`לן ורקדנית בתיבה". הצ`לן שישב במרכז הבמה, דן ויינשטיין, ניגן היטב פרקים מהסוויטות לצ`לו סולו מאת יוהן סבסטיאן באך. לצדו, מימין, ניצבה תיבת קרטון גדולה, עם פתח צר בחזית. האם הייתה בתוכה רקדנית? האם המצב הדומם של התיבה ואי ציון שם של רקדנית בתכנייה היו אות וסימן לכך שמדובר בנוכחות נעדרת? האם זה הוא ה"מחול" במקרה הזה? אפשר לומר כי התשובה על שתי השאלות האלה חיובית ככל שמדובר בקונספט חתרני.

זו הייתה בכל מקרה הקדמה מצוינת ליצירה העיקרית שנתנה את הכותרת לערב כולו. ביצירה הזאת, אם אינני טועה, פלש שלומי פריג` אל המתחם הכוריאוגרפי המוכר, שבו כבר אין מדובר בקונספט אלא במחול גלוי לעין, המורכב מרעיונות כוריאוגרפיים בביצוע קבוצה של חמש רקדניות ורקדן אחד. יצירה זו, אם כי עדיין לא הבשילה במלואה, מורכבת מהתמודדות של היוצר עצמו במתחם המוכר לו מבחוץ.

החדירה לתוך המתחם הזה יצרה תמונות מחוליות שנעו בין שגרה לשבירה. את השגרה ייצגו הרקדניות, את השבירה ייצג הרקדן הנפלא סטפן פרי, מוותיקי להקת בת שבע, שמביא עמו לא רק ניסיון רב אלא גם אישיות בימתית קורנת. פריג` ניצל היטב את יכולותיו, וגם אם לא התכוון לכך הוא הציב אותו במרכז היצירה, מעין "גיבור" בעלילה שפרשו סביבו הרקדניות. זה היה מעניין אם כי כלוא בכבלי המוזיקה של באך, סיבליוס ו-fenneszs. את היצירה סיים קטע סולו קצר מרתק בביצועה המרשים של שמרית גולן.

בתחילת הערב הוצגה יצירתה של מאי זרחי "ab-sense” בביצועם של חמישה רקדני המסלול להכשרת רקדנים בביכורי העתים תל-אביב. מעבר לכך שמדובר במחווה יפה של פריג` שאירח את היצירה בתכניתו, מדובר ביצירה בוסרית למדי מבחינת רעיונותיה הכוריאוגרפיים. זרחי אמנם יצרה כמה תנועות קבוצתיות או סולניות מעניינות אך לא הצליחה ליצור מהן "סיפור כוריאוגרפי".

סאלי אן פרידלנד – מתוך הזיכרון

אחד הנושאים הקשים ביותר לכוריאוגרפיה הוא בלי ספק ה"אני" של היוצר, ובעיקר כשהוא עצמו אינו ניצב על הבמה ואינו יכול למלא באישיותו ובעצם נוכחותו את התנועה, המייצגת את הסיפור שלו. סאלי אן פרידלנד, שאני זוכר היטב הן את הופעותיה הראשונות כרקדנית והן את יצירותיה הכוריאוגרפיות הראשונות, החליטה לבחון ולהזכיר את ניסיונה הצבור ביצירתה החדשה, המורכבת, ששמה "אוסף פרטי" מעיד על שאיפתה ועל המרקם המיועד לה.

שלושת חלקי היצירה – אתמול, היום, מחר – מביאים קטעי רעיונות שהיו ביצירות קודמות של פרידלנד לצד רעיונות חדשים שעתידים להתפתח בהמשך דרכה. עם זאת, ולמרות שברור לי כי מדובר באוצרות אישיים מאוד, היצירה נותרה קרה למרות התאורה החמה של שי יהודאי. אולי זו אשמת הבחירה במסכים שקופים שבהם השתמשה מעצבת הבמה פולה מיודובניק, ואולי אף התלבושות היפות, הגזורות היטב, של ששון קדם. ובעיקר דומה כי יש פער בין מה שפרידלנד בחרה לבטא, לבין מה שהרקדניות האיכותיות שלה יכלו לבטא. כי כן מדובר באוסף "שלה" המולבש עליהן ואינו נובע מתוכן.

את הביטוי הנוסף, הרגשי הביאה לבמה שני קצמן המצוינת, כדמות מרכזית ביצירה – אולי כמייצגת הנאמנה ביותר לתנופת התנועה של פרידלנד במשך השנים שעברו. גם לירון עוזרי כרקדן היחיד בקבוצה הביא משהו חם מאוד, סוחף, בקטעים שלו. שניהם גם הפגינו יכולת קומית בדואט- אגרוף מקסים כשלעצמו.

בין פרקי המחול שולבו סרטי וידיאו ארט של ליאת פרידלנד שהתייחסו אל היצירה בדרכים שונות. שאשו ערך היטב את פס הקול, שכלל יצירות מגוונות משוברט ופיליפ גלאס ועד נעימת הנושא של "להרוג את ביל".