לא עוד כיפות אדומות וארנבונים
 
מריה גורביץ היא המלכה הבלתי מעורערת בתחום הבובות לטלוויזיה בארץ. דודידו, הקונצונים, הכלב מהרצועה, פיני הגדול  וכל הבובות שאתם או הילדים שלכם מכירים מערוץ הופ הם רק חלק קטן מהבובות שעיצבה במהלך 19 השנה שהיא בתחום, מאז עלתה לארץ מרוסיה בגיל 25. 
 
בפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון בובות בחולון שנפתח השבוע עיצבה גורביץ` את התפאורה והבובות להפקה חדשה "הצייר והציפור". עבודות לתיאטרון היא בוררת בקפידה בשנים האחרונות ועם זאת בפסטיבל תעלה עוד הצגה שלה עיצבה את הבובות והתפאורה "איתמר מטייל על הקירות" על פי דוד גרוסמן. "אני לא מסוגלת לעשות עוד כיפות אדומות וארנבונים ודובונים  ולכן הפסקתי כמעט לעשות הצגות," היא אומרת. "עשיתי כבר 30 ילדים, 30 ארנבים, אני כבר לא מסוגלת יותר פשוט".
 
ובכל זאת נעתרה להפקה של תיאטרון רחוק "הצייר והציפור" (בימוי ועיבוד: מזל מרציאנו ושירה פילוסוף, משחק והפעלה: שירה פילוסוף)- סיפור מסעה של ציפור צבעונית מצוירת שנמכרה לאיש עשיר ברחה מן התמונה עד שמצאה את דרכה חזרה אל הצייר יוצרה. מה כבש אותה בהפקה?  "אהבתי את הסיפור כי הוא נתן לי אפשרות לעשות משהו קצת שונה. בהצגה מדובר על אמנות וכל הבובות שעשיתי נראות קצת כמו ציור, מאוד ציוריות. הן עשויות עיסת נייר ויש להן סוג של מוגבלות שהיא גם חסרון וגם יתרון  - כל בובה זזה בצורה מעניינת. למשל יש איש עשיר שמן והוא נראה כמו מין קומקום או בבושקה והראש שלו מסתובב על ציר כמו בבושקה  והרגליים שלו בקושי יכולות ללכת אז הוא כמעט מתגלגל כמו כדור - מוגבלות שמוסיפה אופי לבובה.  או ציפור שההפעלה של הגוף שלה מתלבשת על כף היד והרגליים מופעלות על ידי אצבעות ואז היא יכולה לקפוץ ולרקוד. גם התפאורה מצוירת בכוונה. הרקעים נפתחים ונסגרים ואפשר מהר להחליף את הסצנה  וזה מצויר כמו איור בכוונה". 
  
מפעל של בן אדם אחד

גורביץ (44) מספרת שהרומן שלה עם הבובות החל כבר בגיל צעיר "גדלתי במשפחה של מהנדסים, סוג של מוטציה, במשפחה שלי אף אחד לא התעסק עם אמנות ולי היה דחף מאוד ברור מגיל נורא קטן כל הזמן עשיתי משהו. בובות אני עושה לעצמי מגיל 9-8 , מצאתי חומרים לבד, הכל לבד" ברוסיה סיימה קולג` לאמנות ואז הגיעה ארצה בגיל 25. "באתי להבימה ושלחו אותי משם. אמרו שעם הרמה המקצועית שלי אני לא צריכה לעבוד בתיאטרון. אחר כך ביקשו ממני לתקן בובה. תיקנתי ואמרתי להם שזה עשוי מזעזע והם שאלו אותי אם אני יכולה לעשות משהו יותר טוב. עשיתי  וככה זה התגלגל. עשיתי המון הצגות ואחרי שלוש שנים בובה ראשונה לטלוויזיה ואז החיים שלי נעשו הרבה יותר שמחים ומאושרים  כי הטלוויזיה מהפנטת את כל האנשים בארץ זה עוזר. התחלתי לעבוד, כל הלקוחות חזרו אלי ואז התחלתי עוד תוכניות".
 
כיום גורביץ` מתמקדת בעיקר בעשייה לטלוויזיה ובימים אלה היא נמצאת בצילומים לעונה החדשה של "רחוב סומסום". מלבד העבודה לטלוויזיה  היא גם עושה בובות לפרסומות.  במשך כמה שנים היא  לימדה את המקצוע במסגרות שונות אבל התעייפה מזה. "רוב האנשים לא רוצים לעבוד, רוצים אינסטנט".  ובהקשר אחר מוסיפה "אם אין את הלהט הזה בן אדם לא צריך להתעסק עם זה ולכן אני לא מעודדת או לוחצת  יותר מדי גם על הילדים שלי, גם אם הבן שלי מוכשר מאוד בעבודות יד ובציור". 
  
ספרי על  תהליך העבודה על בובה
 
"תהליך עבודה, לא רק אצלי, אלא בכלל בתיאטרון בובות הוא מאוד מורכב. מנתחים את הסיפור וצריך לבדוק מבחינת מה בובה יכולה לעשות ומה לא לעשות.  זו ההתחלה ואחר כך מחליטים עם אלו בובות לעבוד כי יש המון סוגים של הפעלה יש בובות שפותחות את הפה, בובות כפפה, בובות שעובדות עם הגוף, בובות מוט,  בובות שולחן וצריך להחליט מה מתאים לסיפור ומה מתאים לשחקן המפעיל - במה הוא הכי טוב. אז עושים בובות דמה  מקרטון או נייר, לא מוצר מוגמר אלא בדיקה של צורת ההפעלה המתוכננת, בלי פנים ופרטים עדיין. אז מתחילים להעמיד את הסצנות ועושים הרבה חזרות עד שמבינים שמה שבחרנו אכן הכי  מתאים או שעושים שינויים ורק אחרי זה אני מתחילה לעבוד על בובה עצמה.  תמיד יש דברים שלא חשבנו עליהם, צריך לשנות להוסיף תהליך מאוד חי. הקושי שיש בזה הוא גם העניין שיש בזה. אי אפשר להחליט הכל מהתחלה ולא לשנות זה פשוט לא קיים במקצוע. זה מוביל לכל מיני כיוונים שלא יכולים לזהות מההתחלה".
 
"מה שמעניין במקצוע זה שכל פעם אפילו שזה נראה מוכר כל פעם מוטלת עליך משימה שבחיים לא עשית ואת צריכה לפתור בעיה חדשה. לרוב אני עובדת בטלוויזיה  ושם לא תמיד העבודה מעניינת מבחינה אמנותית. פונים אלי הרבה פעמים  מערוצים שונים לבובות שהן כמו אחים תאומים. בגלל שזה אותו קהל יעד אז מגיעים מתכניות שונות עם הרעיון לדמות `שלהם` ותמיד הדמות הזו קצת שובבה, קצת חוצפנית, קצת סקרנית- כל התכונות שכולם רוצים. הקושי הוא להמציא מיליון דמויות שכולן אותו דבר".   
 
אילן סביר, המנהל האמנותי של פסטיבל תיאטרון הבובות בחולון ושל המרכז לתיאטרון בובות החולון, בובונאי בעל  ותק רב בתחום, פגש לראשונה את גורביץ` בהפקת הטלוויזיה הראשונה של שניהם: "המחסן של כאילו". "היא הפכה להיות מפעל של בן אדם אחד שמייצר הרבה מאוד בובות איכות, המלכה הבלתי מעורערת כמעט של הבובות לטלוויזיה בארץ" הוא מעיד. "יש לה את הקו שלה. היתרון שלה כבונת בובות שהיא מבינה לא רק את הצד הוויזואלי אלא גם את הצד של עיצוב המוצר - הבובה היא לא דבר שעומד בפני עצמו אלא צריך לשרת את מפעילי הבובה  ברמה של משקל, קלות, נוחות. ההחלטות העיצוביות משפיעות על המשתמש וזה מאוד מאוד קריטי בתיאטרון בובות". גם דמות המרכז לתיאטרון בובות שמופיעה בפוסטר של הפסטיבל, עוצבה על ידי גורביץ`. 
 
"כל התחום הזה בארץ רק נולד"
 
לדברי גורביץ`, למרות מה שאולי ניתן לחשוב, תחום הבובות בארץ, ובמיוחד בתחום הבובות למבוגרים יש לנו עוד הרבה מה ללמוד. " בארץ אפשר להגיד שכל התחום הזה רק נולד, יחסית לאירופה שם יש מסורת מאוד ארוכה של מאות שנים. במוסקבה יש תיאטרון מסובסד כמו הבימה עם הרבה שחקנים ארבע או חמש הצגות כל שנה כמו תיאטרון רפרטוארי נורמלי ואנשים באים ויש הצגות לילדים ולמבוגרים".
 
"תכל`ס אפשר לעשות כמעט כל דבר עם בובות", היא אומרת, "אחרי `החרצופים` (שגם בה נטלה חלק) הבינו שבסאטירה לבובה יש כוח לגמרי שונה מבן אדם  - לבובה מותר להגיד דבר הרבה יותר חריף משחקן ובן אדם והבובה יכולה להיות הרבה יותר קיצונית וזה הכוח שלה. הכוח של בובה למבוגרים לא מנוצל מספיק אבל לאט לאט".
 
היא מספרת למשל על עבודתה עם דניאלה הדסי, מדברת מהבטן שעושה עבודת קודש בבתי חולים עם ילדים קטנים במחלקות אונקולוגיות, "את תתפלאי אבל היא הצליחה לדובב באמצעות בובות גם בנות אנורקטיות בגיל 15 שזה כאילו די פאדיחה בשבילן, בגילן, להתייחס לבובה".
 
פינה חמה לקשקשתא
 
נדמה שאין  ילד שגדל על ברכי קשקשתא, הבובות של "רחוב סומסום", סמי וסוסו, "המחסן של כאילו"  או דו די דו  שישכח את הבובות האלה בבגרותו.
 
"תמיד תהיה להן פינה חמה בלב של כל אחד" אומרת גורביץ`, " לא סתם כל אחד זוכר את התכניות שלו מהילדות.  אני זוכרת תכניות מרוסיה עם בובות מזעזעות ואני זוכרת את ההרגשה הנעימה מאז. זה משהו מחמם, משהו חם. גם ילדים וגם מבוגרים צריכים אותו דבר. לכולם יש צורך בחום. הרבה פעמים כשאני עושה בובות לפרסומות קהל היעד הקשה הוא של אנשים מחברות פרסום ולקוחות. כשאני מראה להם את הבובות והם מתחילים להתלהב ברמות גבוהות, הרבה יותר ממה שתיארתי לעצמי. זה מדיום מאוד מאוד נעים צריך להודות בזה גם למבוגרים וגם לילדים".
 
ועוד היא מספרת על צילומי העונה החדשה של "רחוב סומסום": "שאלו אתי אם זה בסדר שרואים מוטות של הבובה. אמרתי - ברור שזה בסדר כי לעין של מבוגר זה נראה צורם אבל ילדים ממש לא שמים לב לזה. אחר כך נכנסו  ילדות לאולפן והתחילו לדבר עם הבובה הן לגמרי לא התייחסו למפעיל מתחת אלא הסתכלו בעיניים של הבובה והאמינו שזה חי.  ילדים מפרידים לגמרי בין בובה למפעיל" .  
 
מצד שני היא מעידה בחיוך שלילדים הפרטיים שלה "בובות זה כמו ספה או כסא בבית". "זה כל כך רגיל בשבילם זו סביבה משעממת שלא עושה להם כלום. חוץ מזה שבזמנו כשהם היו קטנים לקחתי אותם לצילומים ולהצגות הם לא מתלהבים מכלום הם מבינים את כל העסק יודעים מה זה עשוי.  אם הייתי מגיעה לכיתה שלהם עם בובה הייתי סוג של סלב אבל ככה זה לא מעניין אותם בכלל".
 
יש בובה שאת אוהבת במיוחד?
 
"זה כמו לשאול איזה ילד את יותר אוהבת, וגם - לימדתי את עצמי להיות אם פונדקאית. אני יודעת שאני נפרדת מכל הילדים. שלי. מה שהכי חשוב לי זה הבובות האמנותיות  שאני עושה. זה יקר לי כי אני עושה אותן לגמרי לבד בלי מפיקים, במאים, תסריטאים בלי שאף אחד יתערב לי בנושא או  בדמות. אני יכולה לחתום על העבודות האלה - בובות שנוצר ומרעיון שלי מהתחלה ועד הסוף.  גם את זה לא כל כך מבינים את זה בארץ - זה תחום של אמנות שלא מיועד לילדים".
 
חשבת פעם להפעיל בעצמך בובה מול קהל?
 
"כשאני מראה לשחקנים איך לעבוד עם הבובה אומרים לי `מריה את יודעת להפעיל`. אני מבינה איך היא צריכה לזוז, להגיב, מה היכולות של בובה לפעמים יותר טוב מהמפעילים שהם פחות מנוסים. אני כל כך רגילה לקשר ביני לבין הבובה שכל תגובה פיזית של בן אדם אני יכולה להעביר חופשי לבובה. לא אצל כל השחקנים זה עובד בהתחלה – כשהבובה צריכה להגיד כן הם עושים כן עם הראש שלהם, או כדי להתפעל הם מרימים את הגבות ושוכחים שצריך לתפעל את הבובה. אצלי  הקשר הוא הרבה יותר קצר מהמוח לפעולה. הקהל לא מעניין אותי. אולי פעם אני אעשה משהו אבל לא עכשיו. אני יודעת כמה שזה מורכב כל העסק הזה ואני אסתפק במשהו שאני יודעת לעשות הכי טוב".    

הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון בובות בחולון ייערך בין התאריכים 25-22 ביולי 2009 במרכז לתיאטרון בובות בחולון. ההצגה "הצייר והציפור" תעלה בשבת, 25 ביולי ב-17:00 וב-19:00. "איתמר מטייל על הקירות" תעלה ביום שישי, 24 ביולי ב-11:00.