הרבה אנרגיה

כשהגיעה רובין מקל לישראל בינואר 2007 לארבע הופעות בתל אביב עם הרכב טריו היא הייתה עדיין אלמונית  יחסית, עם אלבום אחד שהחל את דרכו במעלה המצעד. היום, באוגוסט 2009 היא מופיעה באילת עם שישייה ונחשבת אחת מהאטרקציות המרכזיות של הפסטיבל, משלימה בניו יורק אלבום שלישי (עדיין ללא שם) אחרי ההצלחה הגדולה של האלבום השני שנקרא Modern Antique.
 
את הבוקר ביליתי בהאזנה לשני אלבומיה שבהם מנגן ביג בנד עם סאונד מסורתי של שנות הארבעים והחמישים. שני עיבודים בסגנון לטיני תפסו אותי מהרגע הראשון: השיר האידי אמריקני "ביי מיר ביס טו שיין" מהאלבום הראשון שהזכיר לי מאוד את התזמורות הקובניות הגדולות של שנות החמישים (בני מורה) והסטנדרט Comes Love  שגם הוא נשמע כסלסה. שאלתי הראשונה אליה הייתה אם כן מאיפה העיבוד הלטינו אמריקני?"אני מכירה את הסטנדרטים האלה מילדות" היא משיבה, "והיה לי מעבד נפלא לסגנון זה בשני האלבומים ( וילי מורילו - י.מ.ח) חשבתי לתת טוויסט קצבי ייחודי לשירים שבדרך כלל מושרים כסווינג.
 
 את מופיעה עם שישייה. האם את מצליחה לשמור את רוח האלבום המקורית?
 
"אני מופיעה עם שלושה נשפנים וחטיבת קצב. העברתי את תפקידי הנשיפה מהביג בנד לאנסמבל הנוכחי ואני מאמינה שרוח העיבוד המקורי נשמרת. אגב, בתקליט זה כבר היה לי חלק בעיבודים ושיר אחד, Remember,  הוא מקורי שלי( לחן וטקסט). לאלבום הבא חיברתי שני לחנים ואני מעבדת ומפיקה אותו מוזיקלית.
 
את מאמינה בנוכחות מרובה שלחומרים מהעבר
 
"באלבום החדש היחס הוא 35% חדש והיתר מוכר. אני מאמינה כי הדרך לקהל עוברת דרך החומר המוכר, כשיש נקודת מפגש הקהל שלי מתייחס למה שאני מחדשת בתוך  החומרים המוכרים וגם באילת הקהל יכיר חלק גדול מהחומר".
 
בתקופה זו בחיי התרבות מנסים לצמצם בכל הוצאה ואילו את הכפלת את ההרכב שלך
 
"זה קרה הודות לאבישי (מנהל הפסטיבל). הוא שמע אותי בפריז (גם עכשיו מופיעה רובין בפריז) בפורמט טריו והוא הציע , בהכירו את האלבומים שלי, את הפורמט הרחב.  זו התנהגות נדיבה ביותר, לדעתי, מצד מנהל פסטיבל".
 
מה הרקע המוזיקלי שלך?
 
"בגיל 5 התחלתי לנגן פסנתר. בהתחלה, קלאסי ואחר כך גם פופ, ג`אז ונשמה. למדתי באוניברסיטת מיאמי במגמת ג`אז ואחר כך הלכתי למכללת ברקלי בבוסטון לשלוש שנים. כסטודנטית כבר הופעתי במסגרת טריו כשאני שרה ומגנת בפסנתר".
     
מיהם האבות המוזיקליים שלך?
 
"אני מאוד מגוונת. כמובן אלה פיצג`רלד ושרה ווהן, אבל גם סטיבי וונדר ו`גלדיס נייט אנד דה פיפס`, ואחר כך גם נינה סימון. מהתחלה לא הגבלתי את עצמי לנישה אחת".
 
הביצוע שלך ל- Lullaby of Birdland  באמת מהווה מחווה לשרה ווהן. יש בו כבוד לביצוע המקורי הראשון 

"התגובה של מאזינים היא מאוד חמה, ומיד כשנשמעים האקורדים של הביצוע הזה יש מחיאות כפיים וזה תמיד מדבר אלי".
 
איך הגעת לבצע שיר כמו "אברקדברא" של סטיב מילר משנות השמונים?
 
"האמת, שמעתי אותו כשנסעתי להופעה, ברדיו של האוטו. הוא המשיך להזדמזם לי בראש. אחר כך חשבתי: למה לא? אני יכולה לעשות ממנו משהו אחר,יש לו בסיס טוב. וכך הוא נכנס לאלבום השני".
 
למה צריך הקהל האילתי לצפות?
 
"תהיה הופעה עם הרבה אנרגיה, שתיבנה על האלבומים הראשונים וקצת חומר חדש אני מאמינה שכל מה שקרה באולפן ההקלטות יקרה בגדול על הבמה".
 
אחרי השיחה מסתמנת לי רובין מקל , לא רק כמישהו שכייף לפגוש אלא גם כאחד העוגנים הבטוחים של הפסטיבל. ביומיים הראשונים של הפסטיבל תהיה זו הופעה מרכזית עבור אותו  חלק מהקהל, האוהב ואפילו מתעקש לשמוע חומר מוכר בלבוש חדש, בצד המופעים הישראלים (סנדרסון) שגם הם מסתמכים על חומר מוכר.
 
 
רובין מקל תופיע בימים ראשון, שני, 23, 24 באוגוסט 2009 ב-23:45 במסגרת פסטיבל ג`אז בים האדם באילת. על הבמה: אדם ראפה - חצוצרה , ג`ף גלינדו - טרומבון , זאוויר דייויס - קלידים , מייקל טאקר - סקסופונים , מרק מקלין - תופים , רג`י וושינגטון - בס.