סינרגיה אקוסטית יחד עם רמי קליינשטיין  - "הולך ונעלם"
 (הד ארצי)
 
מילים: רון הופמן, בנואה נחייסי. לחן:בנואה נחייסי, רון הופמן.

ראש השנה אוטוטו מגיע ומה יותר טוב מזיווגים חדשים לקראת השנה החדשה בעיקר כשהם כל כך מעשירים?

אז ככה: סירגיה מוציאה תקליט אקוסטי יחד עם רמי קליינשטיין ממש בקרוב. באלבום יכללו ביצועים חדשים לשירים ישנים של הלהקה ושל קליינשטיין, שהראשון שבהם הוא "הולך ונעלם".

האמת היא שהביצוע המשותף הוא כל כך נעים לאוזן, מדויק ומהודק שכאילו מעולם לא היה שיר מקורי. שילוב הקולות  של הופמן וקליינשטיין פשוט יפהפה, המוזיקה של הסינרגיות מתיישבת בול עם הטמפרמנט של קליינשטיין ויחד התוצאה פשוט מהנה.

ועל זה נאמר – תחל שנה וברכותיה...

קובי אוז  - "אלהי"
(עננה)
 
מילים ולחן: קובי אוז.

נכון, הרבה כבר עשו את זה לפניו, אבל בכל זאת, תמיד כשאני שומעת שירים שלוקחים את העבר ומביאים אותו להווה, אני מתרגשת. במה מדובר בעצם? קובי אוז לוקח פיוט שסבא שלו ז"ל שר ומשלב אותו בשיר חדש "אלהי", שבו הוא מדבר עם הסב על מה שהיה, מה קרה עם החלומות ואולי גם על מה שיהיה בעתיד. בין לבין משולב הפיוט של סבא ניסים מסיקה ז"ל שעל רקע המילים של אוז מקבל חיזוק ועוצמה גדולים מאוד. לטעמי, אוז כותב ושר טוב הרבה יותר כשהוא קצת רציני וכשיש לו באמת משהו להגיד.

עמיר בניון כבר הבטיח שהוא פורש ממוזיקה ופונה לדת. ואז הוא חזר בו ושוב חזר בו ושוב. כך או אחרת, בימים אלה צפוי להוציא בניון לאור אלבום אוסף שבו הוא מבצע מחדש את הטובים שבשיריו.  הביצוע המחודש לא מזכיר בכלום את המקור, שהיה קופצני וגלגל"צי הרבה יותר מהגרסה הנוכחית. הפעם בניון איטי יותר, מסלסל יותר, מערסל יותר את המילים ומתייחס אליהם בהדרה של קדושה. אם עד עכשיו הייתי מאוהבת ביצירה שלו, עכשיו אני לגמרי שבויה.

ירדנה ארזי - "בושם על עורי"
(פונוקול)
 
מילים: רחל שפירא. לחן והפקה מוזיקלית: יהודה פוליקר. 

ירדנה ארזי זו סוגיה רגישה אצלי. כן, כן, אני מאלו שאוהבים (עדיין) את עפרה חזה. אבל, אני יודעת, צריך להתעלות ולהשאיר את המשקעים מאחור. בחודשים הקרובים אמורה ירדנה ארזי להוציא את אלבומה ה-15 שמולחן ומופק מוזיקלית על ידי יהודה פוליקר. בסינגל הראשון מבצעת ארזי שיר פרי עטה של רחל שפירא והאמת היא שהמילים שלו פשוט קסומות. גם הקול של ירדנה ארזי שכאילו הזמן קפא בכל הנוגע אליו מלכת, עניו ורגוע ומדגיש כל מילה. כשמוסיפים לכל זה קצת צליל יווני ואת הטאצ` אפ של פוליקר מתקבל נוסחה שקשה מאוד לפספס בה.

 
ברק מלמד  - "בסוף הרקיע (הודו)"
(עצמאי)
 
מילים ולחן: ברק מלמד.

לפני קצת יותר מעשור הייתי בהודו, והאמת היא שמאז הארץ הזאת לא יוצאת לי מהראש. המראות, הריחות, האנשים ובעיקר הרוחניות שמשתלטת שם על הנפש הם תחושות שבעיני אי אפשר להשתחרר מהן. ברק מלמד שר על הודו ועל התחושות שהיא מעבירה, אבל בשונה מהרבה אחרים ששרים על המדינה ההיא, הוא עושה את זה עם כל כך הרבה רגש ובקול כל כך עדין ונעים שאי אפשר להתעלם ממנו. הפזמון של השיר "בסוף הרקיע אין שמש, יש מראה" הוא משפט ששווה לחשוב עליו. בקומוניקט מספר מלמד שזו תפיסת עולם לפיה בני האדם הם שזורחים, והשמש היא מראה גדולה שמחזירה אלינו את מה שאנחנו. ברק מלמד מביא אתו משהו אחר. הלוואי שהוא יצליח לשמר את "האחר" הזה ולא ייכנע לתכתיבי הפלייליסט.