הפקה עצמאית של בוגרי סמינר הקיבוצים מיטיבה להתמודד עם מחזהו המוקדם של פינטר
מערכת יחסים בין שני רוצחים
“מעלית שרות" (The Dumb Waiter) הוא המחזה השלישי שהרולד פינטר כתב ב-1957, אחרי "החדר" ו"מסיבת יום הולדת", אך הוא הוצג לראשונה רק ב-1960, שנתיים אחרי הבכורה של “מסיבת יום הולדת". בין שני המחזות יש קשר עלילתי חלקי.
"מעלית שרות" הוא מחזה במערכה אחת, 50 דקות אורכו, המתאר שני רוצחים שכירים, בן וגאס, במטבח עזוב השוכן בקומת המרתף של מסעדה, או של בית מגורים. השניים ממתינים להוראות של הבוס מי יהיה הקורבן הבא, ובאיזה תרגיל ילכדו אותו ויחסלו אותו. המצב הקיומי ודרך עיצובו הם פינטריים אופייניים לתקופת המחזאות הראשונה שלו, ניכרים בו גם סימנים להשפעה של "מחכים לגודו" של בקט מ-1953, וברגעים מסוימים אפילו מבצבץ הקשר מסוים ל"משרתות" של ז`אן ז`נה, שנכתב ב-1943.
פינטר עצמו, כמו בקט, סירב לתייג את המחזות שלו ולפענח אותם, וכך גם ביחס למחזה הזה, שההתרחשות בו ברורה יחסית, ועם זאת אניגמטית עד הרגע האחרון. כך גם מערכת היחסים בין שני הרוצחים - בן השתקן בדרך כלל הוא הבכיר וגאס, שנראה משכיל יותר ומדבר ברהיטות, הוא נושא כליו. המשותף לשניהם הוא שהם אינם מבינים באמת מה מסתתר מאחורי המשימות שלהם, וספק אם הם יודעים מי הבוס. פינטר יודע לתאר את המצב במכחול של הומור דק שצובע את מצב האניגמה והאימה בגוונים עליזים, עד שלתמונה נכנסים מעלית השרות ובעקבותיה הטלפון הפנימי המקשר בין ה"מטבח" ל"חדר האוכל". באלה מגיע פינטר לשיאים קומיים לא פחות משהוא בונה את שיאה של הדרמה, מבלי להזניח לרגע את העיצוב המרתק של מערכת היחסים בין שני הרוצחים.
את המחזה הזה, בתרגום טוב ובהיר של ליהיא גלמן, הפיקה להצגה מרתקת קבוצת בוגרים של בית הספר לאמנויות הבמה של סמינר הקיבוצים, בבימוי מעוצב לפרטיו של ערן לאור שהסתייע בפסקול המוזיקה הטובה של זיו הרפז ובאפקטים המדויקים של מיקה מעוז, שיחד עם התאורה המשוכללת שעיצב אורי וייס העניקו חיים למרתף השחור-לבן ולתלבושות המחויטות שעוצבו על ידי לירון בירן.
עיקר הישגו של לאור, וזו עבודת הבימוי הראשונה שלו, בעיצוב משחקם של רוי קלדרון בתפקיד בן ואודי פרסי בתפקיד גאס. על פניו נראה כאילו ההחלטה מי משני השחקנים יגלם איזו דמות הלכה בדרך ההיפוך. פרסי מוצק ומשדר כוח פיזי, והיה יכול להיות בן טבעי מאוד, וקלדרון שנראה חנון לעומתו היה יכול להיות גאס טבעי. אבל הבחירה של לאור לאייש את התפקידים בסדר הפוך, על פניו, יצרה רובד מעניין בעיצוב המשחק של השניים.
קלדרון נראה שקול ועצור, מתבונן, פסיבי למדי, ובכך מצליח לייצג בעוצמה כבושה את מרכיב האיום השקט הממתין לתרגיל הנכון במועד הנכון. כנגדו פרסי יוצר דמות אקטיבית, מעשית, אם כי לא בהכרח מתוך הבנת המצב. הוא מבטא מצוין בדיבורו ובהתנהגותו את מרכיב האימה המתפתחת בתוכו, ובעיקר כאשר מעלית השרות נכנסת למשחק. הבימוי של לאור הצליח לעצב עמם צמד מרתק של ניגודים אנושיים מאוד.
אני מקווה כי ההצגה הזאת תמצא במה מאמצת או מארחת שתריץ אותה הלאה, ובכך תתרום להיכרות חשובה עם מחזהו של פינטר ועם כישרונות צעירים ומבטיחים לדור התיאטרון הבא עלינו לטובה.
20/08/2009
:תאריך יצירה
|