אבישי כהן מג`מג`ם

רק אחרי שחזרתי הביתה לכתוב על היום הראשון התברר לכולנו מה הפסדתי: בהופעה של "פאנקשטיין" , להקה המתרכזת השנה במחווה למוזיקת נשמה ולחברת מוטאון, עלתה משום מקום די די ברידג`ווטר והופיעה אתם במשך זמן רב. זו תופעה נדירה –דיווה בינלאומית העולה ומשתלבת בלהקה מקומית וכפי שהסבירו לי אלה שהיו- "קרעה להם את הצורה".

הג`אם הראשון הפתיע אותי, קודם כל, משום שהמנהל האמנותי אבישי כהן  ניגן דואו מבריק עם הפסנתרן עומרי מור, אולי הפסנתרן המעניין ביותר בישראל היום. אבישי  הוא אחד מטובי הבסיסטים בעולם וההפתעה לראותו נבעה מכך שהוא הודיע כמה פעמים כי לא יופיע בפסטיבל שהוא מנהלו האמנותי. אבל למה שלא ינגן בג`אם הלא פורמלי? אני שמח שלא התאפק. פרט לו התרחשה תערובת של המלווים של די די, לוקאי ורובין מקל פלוס ישראלים שנבחרו על ידי מנהל הג`אמים השנה, הסקסופוניסט ארז בר נוי. בלטה גם מרינה מקסימיליאן בלומין באלתורים ווקאליים הרבה יותר משוחררים מאשר בהופעה הרשמית.

פרייטו מול דה ריברה

היום השני נפתח  בשישייה האפרו-קובנית של דפניס פרייטו - מקיש קובני החי בניו יורק. במקביל לו ניגן "קבקו", הרכב מקורי ישראלי הבונה כלים אפריקניים של שחר קצ`קה המנגן בנבל אפריקני. הקבוצה הזו, הרשימה בג`אם היום הראשון כשעלתה על שלל חבריה כולל זמרת ורקדנית צוותה מול הרכב אורח באותו ז`אנר. יש לחשוב על מדיניות הפסטיבל השנה לצוות יחד שתי זמרות (מקל וברידג`ווטר) שני גיטריסטים (רוזנווינקל ולוקאי) וכו`. נכון שמי שמגיע לכל הפסטיבל יכול לתמרן בין ההרכבים ללא החמצה אך מי שבא ליום או יומיים עומד בפני החלטות לא סימפטיות - ואפשר לפתור את זה בתכנון נכון.

השתדלתי לראות את שתי ההופעות. פרייטו הוא וירטואוז העומד בפני קריירה  מזהירה כמלחין וכמבצע. בקטע הכי מבריק שלו הוא פשוט תופף קצב קובני ובסיסי ושר מקצבים שונים ללא ליווי. הקבוצה מבצעת עיבודים מורכבים וזוהי בעצם הגישה המודרניסטית למוזיקה אפרו-קובנית. לעומת זאת, פקיטו דה ריברה, שאותו ראיתי בהמשך הערב, מייצג את הגישה הקלאסית להיתוך בין ג`אז ומוזיקה לטינית שהתגבשה כבר בשנות החמישים.

המודרניזם של פרייטו נובע מיכולתו לוותר על המקצב הבסיסי הלטיני לטובת טקסטורה ריתמית מרובת רבדים, שאותה הוא מפתח בעזרת חצוצרה ושני סקסופונים. פרייטו מרצה באוניברסיטת ניו יורק ופקיטו דה ריברה שגודל מוזיקלית על ידי דיזי גילספי נשאר נגן מן השורה, המשלב בידור מילולי ותנועות ריקוד סלסה בכל הזדמנות.

דה ריברה הקדיש קטעים רבים למורו האהוב ועשרות ציטטות של המוזיקה של דיזי שהיה בין הראשונים לצרף נגני קונגה ובונגוס אל הרכבי הבי-בופ של שנות הארבעים ולכן המוזיקה של דה ריברה יותר פשוטה. הוא ניגן טנגו בסגנון פיאצולה, בלדה בקצב בוסה נובה תוך החלפת שני הכלים האהובים עליו- קלרנית ואלטו סקסופון. הוא נעזר בחצוצרן/ מלחין דיאגו ארקולה שנגינתו היא העתק מושלם של דיזי הגדול ובנוסף הוא מנגן בטרומבון.

אני מודה שפרייטו מדבר אלי יותר משום שהוא עדכני וחדשן אך הכל השתנה כאשר ריברה העלה את פסנתרן העבר שלו המוכר לנו מאוד- אלון יבנאי –שניגן איתו שנים רבות. השניים ערבו פסטיבל פרטי תוך נגינת שוריניו (סגנון ברזילאי קדום) רגטיים, סטרווינסקי ועוד מעשי להטים שהקפיצו את ההופעה בעשר דרגות כלפי מעלה. יבנאי כנראה יחזור לישראל והרווח הוא כולו שלנו.

פרוטו-ג`אז מבורקינה פאסו

להקת "קבקו" היא הפתעה נעימה ביותר. חמישה נגנים,זמרת ורקדנית מאמצים את המוזיקה של מדינה אפריקנית בשם בורקינה פאסו, בונים כלים ברוח שבטית אפריקנית ורק הבס החשמלי מזכיר לנו שאנחנו במערב. שחר קצ`קה ויוני אוחנה מייסדי הלהקה אינם מסתירים את הערצתם למוזיקה, לכלים, להווי ולשמחת החיים ביבשת שבה שירה ריקוד ונגינה הם פנים שונות של הביטוי האישי ואינם ניתנים להפרדה. ללהקה יש נבלים אפריקנים, עשרות תופים ומרימבה - הרוב מעשה ידיהם. זה לא ג`אז –הייתי קורא לזה פרוטו- ג`אז : המקור ממנו צמח הג`אז. אם הייתי צופה ומקשיב לשירה, לתנועה ולנגינה הייתי בטוח כי זו להקה אתנית.

אני מבין ומאמץ את הקונספט שמאחד את "קבקו", פרייטו ודה ריברה אך איני מבין עדיין מה עשו "הבנות נחמה" באותו מועדון יום קודם ומבחינתי גם "פאנקשטיין" ו"התפוחים" עם כל השמחה שהם מביאים לא משתווים לחוויות הג`אזיות האותנטיות הטהורות.

לא הזכרתי עדיין את אלי דג`יברי עם טריו האורגן שלו. זה טריו מושלם. על דג`יברי כתבתי מספיק והאורגניסט שלו גארי ורסצ`ה עושה גם תפקיד של בס. המתופף עובד קלבייר מייצר אנרגיות בכמויות מסחריות והסולו של דג`יברי מקנה לו מקום כבוד בכל פסטיבל בעולם.

אגב, הסאונד באולם האמצעי בגודלו שנקרא "היכל" - היה גרוע ". את הביג בנד מהיום הראשון היה ניתן לשמוע במלואו רק אם עמדת מולו והפסנתר נשמע פעמים רבות כבוקע מתוך טרנזיסטור. למה מה שעובד במועדון ובבמה הגדולה נשמע כל כך מרושל בהיכל?

היום שני הוכיח לי איזה קהל טוב יש לנו לג`אז אמיתי וחבל על כל רגע בו הקריטריון המסחרי גובר על שיקולים אמנותיים.