קצוות נפגשים

בפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית בירושלים נפגשים מדי שנה כ-70 מוזיקאים להרכבים חולפים ומזדמנים. כולם מנהלים לוח זמנים צפוף - חזרות בבקרים, הופעות בערב ואם לא מנגנים ויש רגע פנאי רצים ליציע של האולם בימקא לשמוע את החברים מנגנים.
 
מתוך הרשימה העמוסה של נגנים מארצות שונות שוחחתי עם שניים משני הקצוות. מדלן קארוצו משוויץ  ודיישין קשימוטו היפני עוד לא נפגשו על במה אחת. היא ויולנית (וכנרת ועל כך בהמשך) והוא כנר. שניהם כבר הופיעו בישראל. "חוץ משנה אחת ביקרתי בארץ בכל השנים מאז נוסד הפסטיבל",  היא מספרת. כלומר ביקורה קרוב יהיה הביקור האחד-עשר בירושלים.
 
השניים ייפגשו כאן בירושלים וימים אחרים לאחר הפסטיבל ייפגשו השניים שוב בברלין. דיישין התקבל לאחרונה לשורות התזמורת הפילהרמונית ברלין, כאחד הכנרים הראשיים ("עוד לא מצאתי דירה, בינתיים אני גר בפרייבורג, ובת זוגי המנגנת במרימבה, נמצאת כעת ביפן"). מייד לאחר הפסטיבל הוא ינגן לראשונה בחייו עם התזמורת, או כפי שהוא מדגיש "למען האמת זו הפעם הראשונה שאני אנגן בתזמורת מקצועית".
 
לעומת זאת קארוצו חברה בתזמורת הפילהרמונית ברלין כבר עשרים ושבע שנים. שניהם יפגשו בברלין כשעל הדוכן יעמוד  צעיר המוכר היטב לקהל בישראל, גוסטבו דודמל.
 
בפעם הראשונה בתזמורת
 
דיישין קשימוטו ביקר בישראל לפני שלוש  שנים, הוא הצטרף לשני ישראלים, הפסנתרן איתמר גולן והקלרניתן חן הלוי ולצ`לן צרפתי פרנסואה סאלק בפסטיבל האביב הבינלאומי (גילוי נאות: בניהולי האמנותי).
 
"הייתי כאן כמה ימים ולא הספקתי לראות את הארץ", אומר קשימוטו. אבל הקהל ששמע אותו בראשון-לציון ובתל-אביב אהב מאוד את מה ששמע. רבים הצטערו שנגינת הארבעה לא הוקלטה. הייתה לקהל תחושה של אירוע חד פעמי, חוויה נדירה. דיישין בן השלושים הוא בעל אזרחות יפנית, למרות שהוא עצמו נולד באנגליה ולמעשה חי את כל חייו באירופה. "אני ושומר על קשר עם המשפחה, אני נמצא בטוקיו אצל הורים, בני דודים ובני משפחה אחרים כמה פעמים בכל שנה וגם אשתי יפנית," חשוב לו להדגיש.
 
קשה לקרוא לך יפני? 
 
"זה די נכון. אני לא אנגלי למרות שנולדתי שם, אני לא גרמני למרות שאני חי בגרמניה כבר שנים, אני לא יפני כי אני לא חי ביפן. ככל הנראה אני אזרח העולם".
 
למוזיקה הוא הגיע בגיל צעיר. "אימא נגנה פסנתר והיא שלחה אותי למורה הראשון." הופעתו הראשונה הייתה כשהיה בן תשע ובן 13  כבר זכה בתחרות בקלן גרמניה כשהוא צעיר המשתתפים. לכך התווספו זכיות בתחרות קרייזלר בווינה ובתחרות לונג בפריז. במקביל למד אצל כמה מורים מפורסמים, בבית-הספר של מנוחין באנגליה, אצל זאכר ברון בצפון גרמניה (המורה של מקסים ונגרוב) ואצל קיסמאול בפרייבורג. ההורים שלו, שחיים כיום שוב ביפן, ככל הנראה האמינו בכוחו של בנם היחיד אחרת קשה להבין איך הם התגייסו לרכוש לו כבר כשהיה בן שש-עשרה כינור אנדריאה גוארנרי משנת 1674.
 
קשימוטו ניגן הרבה מוזיקה קאמרית עם מוזיקאים רבים. בין השאר ניגן בקונצרט קאמרי משותף עם הצ`לן הסיני ז`ינג ז`או, הפסנתרן והמנצח הקוריאני מיונג ואן צ`ונג, נגן הבס הקוריאני דונג-היוק אהן ונסיך הכתר היפני, נארוהיטו, המנגן בוויולה. כמו כן הוא  והקליט בין היתר עם איתמר גולן והופיע איתו באירופה וביפן. 
 
הרשימה של המנצחים והתזמורות שהופעת אתם כסולן מרשימה. ובכל זאת אתה מצטרף לתזמורת. נכון שזו אחת התזמורות הטובות בעולם ונכון שאתה תהיה אחד המובילים, אבל זהו שינוי?
 
"נכון ואת התפקיד לא קיבלתי בזכות הנגינה הסולנית עמדתי למבחן ועל התפקיד התמודדו 13 נגנים. הרעיון היה של גיא בראונשטיין (הנגן הראשי של פילהרמונית ברלין המנהל גם קרירה סולנית וקאמרית) שיזם גם את הבאתי לפסטיבל ומנהל במקביל קריירה סולנית וקריירה בתזמורת. חשוב לי בשלב הזה להתמודד עם רפרטואר שכסולן אין לי הזדמנות לנגן, בין היתר היצירות הגדולות של ברוקנר ומאהלר. אני מצפה לשינוי הזה.  בייחוד לאור העובדה שבפעם האחרונה שישבתי בתזמורת, הייתי סטודנט מאוד צעיר וניגנתי במסגרת לימודי המכינה של ג`וליארד בניו יורק".
 
אתה בפתחה של קריירה אחרת מסודרת יותר, נגן בתזמורת עם אחריות לקבוצת נגנים וליוקרה של אחת התזמורות החשובות בעולם. כמה זמן נראה לך שתתמיד?

"בדיוק עד שאני אחוש שזה הספיק לי. לא דקה יותר".
 
המוזיקאית הראשונה בפילהרמונית של ברלין
 
מדלן קארוצו, שכאמור מנגנת באותה תזמורת היא סמל. היא שוויצרית במוצאה, "עדיין אוהבת מאוד לטייל באלפים ולאחרונה קניתי בית באזור בו נולדתי ואני מבלה בו הרבה עם בתי היחידה, בעבודה בגינה. זה כמובן תמיד מהווה איזון לחיים האינטנסיביים בברלין ובסיורים הרבים בעולם".
 
קארוצו הייתה האישה המוזיקאית הראשונה שהתקבלה לנגן בתזמורת הפילהרמונית הברלינאית. מן המפורסמות שבתזמורת זו כמו בפילהרמונית הווינאית, ניגנו גברים בלבד עד לרבע האחרון של המאה הקודמת. כלומר נשים מנגנות שם בסך הכל שלושים שנה. "בדיעבד, זה לא היה כל-כך נועז כמו שזה נשמע. ראשית כל הוזמנתי למבחנים, כלומר, התזמורת כבר קבלתה החלטה לקבל נשים עוד לפני שהגעתי לאודיציה. בסיכומו של דבר הייתי ככל הנראה, הטובה ביותר. כשהתקבלתי הספקתי לנגן עוד שבע שנים בניצוח של הרברט פון קאראיאן ואחר כך כמובן עם אבאדו וכעת עם ראטל ועם כל המנצחים האורחים".
 
איך הגעת לוויולה?
 
"הכלי הראשון שלי היה גיטרה. גרתי בשוויץ בחלק המערבי (השיחה איתה מתנהלת בסלט לשונות - קצת צרפתית, גרמנית ומעט אנגלית – י. ש.). הראשון ששמע אותי והחליט שאני מתאימה לנגינה בכינור היה טיבור ורגה. (כנר הונגרי מהחשובים בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה שהקים פסטיבל למוזיקה בסיוֹן, שוויץ, י.ש.). הייתי מוזיקאית יחידה במשפחה וזה לא היה מובן מאליו.  בהמלצתו של ורגה, הגעתי לדטמולד, בגרמניה והלימודים היו תמיד במקביל נגינה בכלי, מוזיקה קאמרית. את הוויולה גיליתי אחרי שכבר ניגנתי בכינור.
 
"כשהייתי בת 14 ניגנתי בתזמורת והיה חסר בה נגן ויולה. ביקשו ממני, החזקתי את הכלי ביד והרגשתי את  צלילו העמוק והחלטתי לאמץ אותו. בית הספר הטוב ביותר שלי להעמקת הקשר עם הכלי הייתה הופעה בסינפוניה הקונצרטנטית לכינור ולוויולה של מוצרט בסיור בארה"ב. היצירה הנפלאה הזאת קיבעה את הקשר". עם זאת, בתזמורת בברלין קארוצו  עדיין מנגנת בכינור בקבוצת הכינור הראשון.
 
 אין לך פיצול אישיות. להחליף כלים בהופעות שונות?

"זה נשמע מצחיק פיצול אישיות. זה כמו שחקן שבערבים שונים מגלם תפקידים שונים. כשאני כנרת אני כנרת עד הסוף וכשאני ויולנית אז אני שם. ידוע שמלחינים גדולים, בהם מוצרט ושוברט, נגנו בוויולה בהרכבים קאמריים, בין היתר כי זה הכלי האמצעי,  הכלי שכולם מתייחסים אליו והוא מיטיב לשמוע את האחרים".
 
למדלן קארוצו יש גם מבחר כלים לא רע בכלל  "יש לי כינור רוג`רו וכינור קאפה מן המאות השמונה עשרה ועוד קודם. לעומת זאת הוויולה שלי היא מאמצע המאה התשע-עשרה, שם בונה הכלים אינו מוכר, אבל שמעתי, התרגשתי, התאהבתי והחלטתי שזה יהיה הכלי שלי
 
בשנים האחרונות את חברה ברביעיית "ארלנבוש" שהיא, ניתן לומר תוצר לוואי של הפסטיבל בירושלים
 
"כן אני מנגנת שם עם מיכאל ברנבוים (הבן של דניאל ושל אלנה בשקירובה), פטרה שוויגר הגרמנייה וטים פארק, קוריאני מניו יורק".
 
אַת המוזיקאית הבכירה בהרכב, עם הניסיון הרב ביותר, עד כמה זה משפיע על עבודת הרביעייה?
 
"לא משפיע בכלל. נכון שיש לי את  הניסיון הרב ביותר אבל גם למיכאל יש ידע נרחב ביותר. אנחנו מתפקדים בדיוק כמו שרביעייה צריכה לתפקד  - כגוף דמוקרטי לכל דבר. מנגנים, מתווכחים, מדברים ומחליטים".
 
לצד אלנה בשקירובה את נמנית עם גרעין מייסדי הפסטיבל בירושלים. מה מושך אותך לבוא לכאן בראשית הסתיו בכל שנה?

"קודם כל אני אוהבת את ירושלים, אני מרגישה מצוין בקצב החיים של העיר הזאת. שנית, כמוזיקאית, אני חושבת שהפסטיבל עלה על הנוסחה הנכונה: מצד אחד מוזיקאי צמרת בין הטובים בעולם שכאן כמעט ולא מופיעים בקטעים סולניים בכלל אלא מנגנים כשווים עם מוזיקאים שהם חברי תזמורת וגם, וזה העיקר עם מוזיקאים צעירים מאוד, מוכשרים, אבל עם ניסיון מועט יחסית לאחרים.
 
"השילוב הזה מניב בכל פעם הפתעות והתרגשויות. והקהל. הקהל כאן, עם כל הניסיון שלי הוא חוויה מיוחדת במינה. אלה מספיק סיבות לבוא שוב ושוב לירושלים, אתה לא חושב?!"