צליל עדין ועוצמתי
 
בדרך כלל קשה מאוד  לתת ביטוי מחודש לשירים שכבר הפכו לנכס צאן ברזל בתרבות המוזיקלית שלנו. לפעמים נדמה כאילו הלחנים המוכרים כל כך מושרשים עד כדי כך שפשוט אי אפשר לשיר אותם בצורה אחרת.

ביום שישי האחרון הציגו משתתפי "על ספה אדומה" ביצועים מחודשים ושונים לגמרי לכמה משיריה המוכרים והאהובים של רחל המשוררת. לא את כל התוצאות אהבתי, אבל המעוף, היצירתיות והיכולת להפוך ישן לחדש-חדש קנו אותי.
 
הצוות של "על ספה אדומה" מורכב משני אחים – גלעד ותומר הישג, ומשתי אחיות – מעיין בוקריס ודקלה הישג (לשעבר בוקריס). מעבר לייחוס המשפחתי חברי "על ספה אדומה" מייצרים צליל נפלא שהוא עדין אבל יחד עם זאת עצמתי ומרגש. הלחנים המחודשים עליהם אחראי בעיקר גלעד הישג נותנים את מלוא ההדר והכבוד למילים של רחל, ומאפשרים לבחון מחדש גם את שיריה המוכרים ביותר של רחל.
 
בין השירים מספרים חברי ההרכב על חייה הסוערים של רחל. אחרי כל סיפור מגיע שיר שנכתב או מתאר את אותה התקופה בחייה. כשמכירים את "מאחורי הקלעים" של הכתיבה, פתאום גם המילים מקבלות משמעות אחרת לגמרי. אחת הדוגמאות היא בשיר "לא פעם בקיץ" שהפזמון שלו מתחיל במילים "קטן הוא ודל הוא חדרי, ואני בו שרוי ערירי". לכאורה מדובר בשיר מלנכולי, אבל מסתבר שלא כך הוא. לדברי גלעד הישג, מדובר בסך הכל בשיר שרחל שמעה את חברתה שרה והתמונה של אותה חברה יחד עם צלילי קולה נחרתו בזכרונה של רחל. כיוון שכך, הולחן השיר בצורה הרבה יותר רועשת וצוהלת מהלחן המקובל והתוצאה, כאמור, שונה לגמרי מהמקור.
 
הדבר היחיד שהפריע לי במופע היה שמדי פעם היה בו משהו מרוחו של הטקס הבית ספרי. ההעמדה והכוריאוגרפיה של הבנות היו ילדותיות למדי  וגם שפת הגוף של גלעד הישג הזכירה לי טקסים מהתיכון. בשלב כלשהו במופע מתוודה הישג שהוא אכן לקח חלק בכל הטקסים בתיכון. כנראה שמשהו מזה עדיין נשאר לו, למרות השיער הלבן.
 
נקודת השיא של המופע הייתה דווקא בסופו, ובמפתיע לא הייתה קשורה במאום למשוררת רחל שכיכבה לאורך כל הערב. במסגרת ההדרן בחרו חברי ההרכב לתת את הבמה למעיין בוקריס, זמרת בעלת קול מופלא וענוג ששרה, כמעט ללא ליווי, שיר תפילה לחזרתו בשלום של גלעד שליט. את השיר כתבו עבורה תומר ודקלה הישג והסיבה שהוא בוצע במסגרת הערב היא שבאותו היום צויין יום הולדתו הרביעי של שליט בשבי.
 
השיר "זעקת אם" מצמרר בעוצמתו ובוקריס ביצעה אותו בצורה מושלמת שלא השאירה אף אחד אדיש בקהל.
אחרי הביצוע הזה משהו באווירה השתנה וקשה היה לחזור לשירי רחל.  בכל זאת החליטו המשתתפים להגיש ביצוע נוסף ל"זמר נוגה" וחבל שלא עצרו בזמן וסיימו את הערב בשיא.
 
כך או אחרת, "על ספה אדומה" הוא מופע קליל וחביב שמפגיש את רחל עם המאה ה-21. הטקסטים אלמותיים והמפגש  מוליד תוצרים מוזיקליים טובים מאוד.    

על ספה אדומה, 28 באוגוסט,  קפה-תיאטרון הקאמרי.