הישגי משחק ובימוי מעניקים עוצמה למחזה קצר ביזארי ומרתק על אהבה, מין וזוגיות בתמונע
קצבית בת קצב מאוהבת בפועל בניין
מחזותיו הקצרים של המחזאי הגרמני פרנץ קסוור קרץ נכתבו בשנות השבעים של המאה הקודמת והפכו אותו למחזאי הגרמני הפופולרי ביותר באותו עשור. הריאליזם החד והדוקר של מחזותיו תבעו מהמבצעים אותם לשבור מוסכמות של משחק ואתגרו אותם, את הבמאים והקהל בשפה שהיה בה בוטות ריאליסטית מוקצנת.
את אלה ניתן לזהות מהר מאוד במחזה "עניין של גברים", מ-1972, שהועלה לפני עשרים ושנה ויותר בתיאטרון חיפה, עם אלי דנקר וחווה אורטמן, ועתה חוזר בהפקה חדשה ומרתקת בתיאטרון תמונע, בתרגום מצוין של שמעון לוי, ובבימוי מסוגנן מאוד של יגיל אלירז, עם השחקנים שרה פון שוורצה וניסו כאביה.
המחזה מספר על מרתה, קצבית בת קצב, המאוהבת בפועל בניין, אוטו, מזמינה אותו לארוחת ערב רומנטית שמתפתחת למערכת יחסים מורכבת וטעונה. היא צולעת, אך מעשית מאוד. הוא גברי מאצ`ואיסטי אך עמוס פחדי-גבריות. הזוגיות שלהם נבנית על משיכה המורכבת ממיניות כבושה השבה ופורצת בעוצמה, אך נראה כי עניין האהבה הוא חד צדדי. מרתה מוכנה להרחיק לכת ככל שאוטו דורש ממנה, ומערכת היחסים לובשת אופי סאדו-מזוכיסטי הדדי.
יגיל אלירז עיצב את ההצגה כסדרת מפגשים ריאליסטיים מאוד, אך במתווה מסוגנן המעניק לכמה מעמדים עומק פיוטי, למרות הבוטות הנחרצת שלהם. בסיוע התאורה המצוינת של ארז שורצבאום והמוזיקה המקורית החריפה של רועי ירקוני, המשתתפות בהצגה כשחקנים לכל דבר, יגיל מעצב מצבים של רוך רומנטי שהופך לאלימות ככל שהעלילה מתקדמת. דנה צרפתי עיצבה את חלל הבמה בסמליות של איטליז, וכן את התלבושות.
את תפקיד מרתה מגלמת-מפסלת שרה פון-שוורצה במשחק עוצר נשימה מרגע כניסתה הראשונה, כשהיא צולעת, ומצליחה לשדר נשיות שנרמסת בהדרגה ככל שהיא נענית לתביעותיו של הגבר שהיא פוחדת לאבד. ככל שהאלימות החיצונית חודרת למהותה של מרתה כך גם משחקה של פון שוורצה – והענוג הכבוש הופך לכוח מאיים ואלים.
משחקו המיוחד של ניסו כאביה בתפקיד אוטו, מצליח לשדר מכניסתו הראשונה את הפחד מאין-אונות, מנפילה ברשת הנשית, ומאובדן המעמד העליון של הגבר. כאביה מצליח במיוחד לעצב את הכפילות באישיותו של אוטו הנעה בין רוך, ואפילו תשוקה, לבין אלימות וכסאח פיזי לגמרי לא מתון.
“עניין של גברים" איננה הצגה קלה, אך היא מרתקת מתחילתה ועד סופה המפתיע.