"להתחיל מהאנושי ועל זה לשים את הקפוטות"   
 
"עיניים פקוחות", סרטו הראשון באורך מלא של חיים טבקמן, עוסק בהומוסקסואליות בחברה החרדית  כדימוי לבחינת סוגיות אנושיות שונות אחרות, כמו גילוי התשוקה, עמידה במצבי לחץ, חיים בשקר ועוד.
 
איש קולנוע חילוני, יליד באר-שבע, בוגר החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל-אביב, בוחר לעשות סרט ראשון על אהבה הומוסקסואלית בקרב בני העדה החרדית. "תמיד אני אומר שזה בעצם הסרט השלישי שלי", אומר במאי "עיניים פקוחות", חיים טבקמן, 34. "הסרט הבא יהיה כנראה הסרט הראשון. היצירה הראשונה היא לרוב סרט אישי שאתה מביא בו רעיונות מהילדות שלך או מהדברים שהכי קרובים אליך. בסרט השני אתה מנסה להיפתח לדברים יותר רחבים, למשהו מגלומני, ונופל. ואז הסרט השלישי הוא איזה משהו שאתה בוחר להתנסות בו בדברים קצת אחרים. אני התחלתי מזה".
 
במרכז הסרט אהרון (זוהר שטראוס), איש העדה החרדית בירושלים, בן 30 ומשהו, נשוי (לרבקה שמגלמת טינקרבל) ואב לארבעה ילדים ובעל איטליז. ביום גשום אחד מגיע לאיטליז  צעיר חרדי זר בשם עזרי (רן דנקר), שמציע את עצמו כעובד במקום.  אהרון משתכנע להעסיק אותו ואף מסדר לו מגורים זמניים בחדר הקטן שמעל האטליז.
 
בתוך זמן קצר מתפתח הקשר בין השניים, אהרון מלמד את עזרי את רזי המקצוע ובמפתיע מתברר שהם נמשכים זה לזה. רומן חשאי מתפתח ביניהם, ואהרון שהיה אדם כבוי שכבר ויתר על ריגושים בחיים, מתעורר מחדש. אותות האזהרה שמשוגרים אליו מאנשי העדה הסגורה שמתחילים לחשוד שמשהו לא תקין קורה בקשר שבין הקצב ועוזרו, והחשש להתפרקות התא המשפחתי שלו לא משכנעים את אהרון לוותר על הקשר, ולכך עלולות להיות תוצאות קשות.

בכל זאת, למה הלכת דווקא לנושא כזה, כפרויקט ראשון?
 
"בזכות התסריט של מירב דוסטר שהגיע אלי ותפס אותי. ראיתי בו איזה מקרה בוחן לבדוק באמצעותו דברים הקשורים באנושיות, בכל מיני סוגיות של דרמה ובאלמנטים המחוברים לנושאים כאהבה, חופש, קבלת השונה, תשוקה, מהויות דתיות. זה מקום מאוד מעניין כדי לבדוק את זה. יש את האמרה הידועה, שהאופי האמיתי שלנו נמדד במצבי לחץ, ומעניין לבדוק התנהגות אנושית בכלל בתוך סביבה שהיא יותר קיצונית ממה שאנחנו רגילים, מבחינת הקודים".
 
עבדת כעורך על סרטו של דוד וולך "חופשת קיץ". זה היה סוג של טריגר לעסוק בחברה החרדית?
 
"אני לא יודע אם זה היה טריגר. לפעמים יש מן מקריות כזו בחיים שדברים מתנקזים לאיזשהו כיוון. אז לי יצא לעסוק יותר מפעם בקולנוע במגזר החרדי. מבחינתי זה היה להתחיל לעבוד על מה שמוכר לי כאנושי ואז להכניס לזה את הרובד הדתי או הסוציאלי. לא להפך. לא להתחיל מהתחקיר ולהלביש עליו את האנושי, אלא להתחיל מהאנושי, ממה שאני יודע על בני אדם, ועל זה לשים את הקפוטות".
 
הגן המהפכני של דנקר
 
מה היה הקו שהנחה אותך ללהק לתפקידים הראשיים את זוהר שטראוס ורן דנקר?
 
"היו כל מיני אפשרויות ליהוק והייתי צריך לבחור בין מערכות שונות. כי יש את המניירות של השחקנים שיותר מבוססים בארץ, שבדרך כלל גם מדור טיפה יותר מבוגר, וזה היה לוקח את הסרט לכיוונים אחרים.
 
"מה שאני אוהב בזוהר זה שיש בו קוטביות בין בחור שלא רוצה להפוך לאיש עדיין, לבין צד שיש בו משהו קודר ואפל. במבנה שלו הוא הזכיר לי את האבטיפוס של היהודי שיש בו רזון שדוחה את החיים, שיש בגוף שלו סוג של סגפנות, וכך גם בצורה שבה הוא מתנהל. הוא גם היה מאוד מסור ואני אוהב את העבודה שלו ואת היכולת שלו לקפוץ ראש לתוך התפקיד. הוא מאוד עזר לי.

 זוהר שטראוס, צילום: יח"צ

"באשר לרן, אהבתי את הדברים שהוא מביא כטיפוס, איזה אינסטינקט שלא בא ממקום של תובנות מאוד עמוקות כמו שיש בדמות של אהרון, שמחפש איזו נוסחה שתאפשר להפוך את ההומוסקסואליות למשהו כשר בתוך החברה. אצל רן זו יותר עובדה בפועל. בעיני, יש בו איזה גן מהפכני, משהו שיש לצעירים מסוימים, בהחלט לא לכולם. כאלה שגם בלי לדעת את פתרון המשוואה מרגישים צורך לבעוט בקיר. יש בהם איזו התרסה והבנה שבמצב הבלתי אפשרי כל שהם יכולים לעשות זה להילחם בלי סיבה. המרידה עצמה היא הפיתרון".
 
לא חששת מהדימוי של דנקר ככוכב "דני הוליווד", "השיר שלנו" ודומיהם?
 
"אני לא חושב שהסרט מנסה לייפייף אותו. אפילו לא השתמשנו בעדשות שמציגות פורטרטים, אלא בעדשות יותר רחבות, שהתפקיד שלהן לאפשר התבוננות מרחוק על הסיטואציה. אני חושב שגם רן לא מתבטא בסרט באמצעות הלוק שלו, ובאמת ניסיתי לקחת את הדברים הגולמיים שהוא מביא. אני מודע לזה שהדימוי של רן הופך את הסיפור של הסרט בארץ למשהו אחר, אבל אני מאמין שלסרטים יש גם נשימה ארוכה, וחלק מהבחירות שאתה עושה הן כדי שהדברים יהיו קצת יותר מעניינים".

רן דנקר, צילום: יח"צ

השאלה המתבקשת היא איך הכנת את שניהם לסצינות האינטימיות
 
"זה לא היה כל כך מסובך. אני חושב שהם היו מוכנים לזה, והיה ברור להם לגמרי שזה חלק בלתי נפרד מהתפקיד. זיהיתי ששניהם מעוניינים לעבור את הרף הזה ושהדבר ייצא כמה שיותר כנה, עם תשוקה אמיתית, כי על זה עומד הסרט. אחרת, אין שום בסיס של אמת. הם פשוט הלכו על זה ולא הייתה בעניין שום בעיה. אני חושב שאילו אלה היו בחור ובחורה, היו מתעוררים יותר קשיים".
 
אור וחושך 

 ברמה האישית, לא היו לך חששות שהסרט ייתפש כפרובוקטיבי וכמייצר סנסציה?
 
"היו לי חששות, שחלקם התאמתו. נושא הסרט פרובוקטיבי, סיפור על הומוסקסואלים בקהילה החרדית. אבל בסופו של דבר הביקורת צריכה להתייחס לסרט עצמו ולאופן שבו מועבר הסיפור שלו, שהשתדלתי שיהיה מאופק והוגן. יש משפט שאומר שלכולם יש את ההצדקות שלהם אבל בסוף מישהו נדפק.
 
"אני בא מתוך מקום של כבוד לחברה הדתית, וחושב שיש עוצמה וערך לחיים של האנשים שנמצאים שם בפנים. כל דבר שאתה עושה הוא עבודת אלוהים, וכל פעם שאתה לומד את הטקסט אתה נוגע באור. בגלל זה הם מסתכלים עלינו כעל אנשים שחיים בחושך, בגלל שאנחנו מתעסקים בשטויות. מבחינתם, כל רגע ורגע בחיים, זו איזושהי התקרבות לליבה, וזו עוצמה אדירה של חיים ועוצמה רוחנית גדולה. גם מבחינה סוציאלית, קיימת שם רמה גבוהה של תמיכה האחד בשני.
 
"אבל יש קוד מסוים באורח החיים הזה והם אומרים, אנחנו רוצים לשמור את הקודים האלה, ואם אתה רוצה לשנות אותם, אתה לא אחד מאיתנו. אין כאן איזושהי צביעות. הם אומרים, אלה הקודים שלנו, ולמי שזה לא מתאים - שיילך".
 
זה בעצם הקונפליקט של אהרון בסרט
 
"מבחינת אהרון זו בחירה איומה. הוא חייב לבחור בין שני דברים שהוא לא יכול לחיות בלעדיהם. האחד זו האותנטיות המינית שלו, התשוקה שלו, האהבה שלו, והשני אלה חיי הדת שמעניקים טעם לחיים. ולכן בחצי הראשון של הסרט הוא מנסה לעשות איזושהי פורמליזציה של אפשרות של לקרב את החטא אליו וכך להתעורר דתית, ואיכשהו להכשיר את הנושא הזה, שיהיה בתוך. הוא מנסה לבצע איזשהו מהלך של גם וגם, ונכשל".
 
הזדמנות בלי פתרון
 
הסרט מדבר גם על חיים בשקר, והיקיצה מהם
 
"זה משהו שלא בהכרח קשור לחברה הדתית, אלא לאנשים שעושים בחירות בחיים שלהם ומגלים בדיעבד שהן לא נבעו מתוך הרצון האמיתי שלהם ומתוך המאוויים העמוקים שלהם, אלא מתוך קונפורמיות וכל מיני דברים עקרוניים ודרישות של הסביבה. ולבסוף אתה מגלה שהחמצת את החיים שלך ואז פתאום אתה מקבל הזדמנות נוספת. אהרון לא באמת מקבל הזדמנות שיש בה פיתרון, אבל הוא כן מקבל הזדמנות שתאפשר לו להרגיש את הטעם הזה של להגשים משהו אמיתי, משהו שהוא ויתר עליו. פתאום הדברים האלה שהוא חסך מעצמו מתעוררים ואז הוא מתעקש לשמור על זה כמה זמן שזה נמשך, למרות שזה חסר סיכוי".
 
"עיניים פקוחות" הוקרן בפסטיבל קאן האחרון, ולדברי הבמאי "הוא התקבל יפה והייתה היענות גם לנושא וגם לצורה שהסרט מטפל בו, מבחינת הטון והסגנון. הסרט כבר מופץ בצרפת מסחרית".
 
היו לטבקמן כבר מפגשים קודמים עם פסטיבל קאן, כששני סרטים קצרים שלו, "אוכלי לחם חסד" ו"ביתה של המשוררת", התמודדו שם במסגרת Cinefondation, קטגוריית סרטי הסטודנטים, ב-2003 ו-2004. טבקמן: "האמת, שכשבאתי עם סרטי הסטודנטים זה היה יותר מלהיב מבחינתי, כי אז בעצם נחשפתי למשהו מופלא, ועכשיו זה כבר היה יותר מקצועי וברמה מסוימת כאילו קצת הסתכלתי על זה מהצד".
 
בשוטף, עוסק טבקמן בעריכה, והוא חתום, בין היתר, על "ירושלים, ג`רוסלם, אל-קודס", סרטו הדוקומנטרי של לירן עצמור, "חופשת קיץ" כאמור וגם נמנה עם צוות העורכים של סדרת הדרמה "פרשת השבוע".
 
"זה לא שהייתי עורך כל כך הרבה שנים לפני שניסיתי לביים", הוא אומר. "אבל תמיד התבוננתי על הדברים כבמאי, גם כשהייתי עורך. אבל חייבים להתפרנס, ובעריכה יש לא מעט עבודה. אני באמת סקרן לגלות מה יילד יום בכל הקשור להמשך דרכי בקולנוע".