מחול - טרנטינו: "אני לא עוסק בעמדות מוסריות"

במסיבת עתונאים שנערכה אתמול הבמאי, המבקר כאן לרגל בכורת סרטו החדש "ממזרים חסרי כבוד", מספר כיצד נולד במוחו החיבור בין סרט שואה ומערבון ספגטי

נעים, חביב וחריף

מעריציו בטוחים שהוא גאון, מתנגדיו טוענים בלהט שהוא מאחז עיניים. כך או כך, קוונטין טרנטינו הוא איש קולנוע ייחודי ויוצא דופן, שמספר קטן יחסית של סרטים שיצר ("כלבי אשמורת", "ספרות זולה", "ג`קי בראון", שני חלקי "להרוג את ביל", "חסין מוות" ואפיזודה ב"ארבעה חדרים"), מאז פרץ בסערה לזירה ב-1992, הפכו אותו לאחד היוצרים הססגוניים, המבריקים והבולטים ביותר בתעשיית הקולנוע האמריקנית בפרט והעולמית בכלל.

במסיבת עיתונאים אתמול במלון דן בתל-אביב יחד עם מפיקו הקבוע, לורנס בנדר, היהודי, והשחקן האוסטרי הנפלא כריסטוף וולץ, משאיר טרנטינו, 46, אולי בניגוד לדימוי הציני-אירוני שיצא לו, רושם של איש נעים וחביב, חריף ואינטליגנטי. תשובות רציניות עמוקות ומנוסחות בהקפדה בצד פרצי צחוק כמעט בלתי נשלטים ותגובות נוזפות לשאלות אוויליות, אפיינו את המפגש המשכיל איתו.

באחת ההזדמנויות הוא אמר באופן ישיר ובוטה לאחת העיתונאיות שהציגה שאלה: "אני חושב שאנשים שואלים אותי לא כי השאלה באמת מעניינת אותם, אלא כי הם רוצים לשמוע אותי עונה עליה, ויש בזה משהו לא כנה".

"אני לא שופט את הדמויות שלי"

סרטו החדש, "ממזרים חסרי כבוד", מתאר תחילה את רצח משפחתה של שושנה דרייפוס (מלאני לורנט) על ידי קלגסיו של הקולונל הנאצי האנס לנדה (כריסטוף וולץ). היא מצליחה לברוח לפריז, להחליף זהות ולהפוך לבעלים של בית קולנוע בעיר. במקום אחר באירופה מגייס הקצין האמריקני-יהודי אלדו ריין (בראד פיט) חבורה של חיילים אמריקנים-יהודיים כמותו, לפעולות נקמה אכזריות בנאצים. הם מכונים "הממזרים" והופכים למטרד בעייתי עבור הרייך השלישי והיטלר.

בבית הקולנוע של שושנה אמורה להתקיים פרמיירה של סרט על אחד מגיבורי הרייך, בהשתתפות כל הצמרת הנאצית. ה"ממזרים" חוברים אליה לתכנון מעשה נקם במקום, תוך הסתייעות בשחקנית גרמניה, המתפקדת גם כסוכנת סמויה, ברידג`ט האמרסמארק (דיאן קרוגר). אלא שהקצין הנאצי לנדה עולה על המזימה.

"אני לא עושה אבחנה של טובים ורעים בין הדמויות, כולם הגיבורים שלי, בין אם הם יהודים או נאצים", אומר טרנטינו בהתייחסו לדמויות בסרט. "הדמויות האלה הן מבחינתי בעלות האפיונים שהן נושאות כפי שהגיתי אותן וכפי שהן נכתבו. אני לא שופט אותן, כי אם אעשה זאת לא אוכל לחוש אותן.

"אלה דמויות תלת-ממדיות שיכולות ללכת לאן שבא להן. לא אחת אני מופתע מהמקום שאליו הן הולכות, ולכל אחת מהן יש את הסיבה שבגללה היא עושה דבר כזה או אחר. אין לי את הלוקסוס של לעשות אבחנה בין דמויות טובות ורעות בעת הכתיבה. אני אוהב את כל הדמויות שאני יוצר, כי כולן דומות לכולן וכולן הם הגיבורים שלי.

"באשר לסגנון, ערבבתי כאן בין סרט מלחמת העולם השנייה ומערבון ספגטי, והגיבור האמריקני-יהודי משתמש בטכניקות לחימה אינדיאניות (קרקוף גולגלות היריב). החיבור הזה נראה לי חשוב כי שני העמים, היהודים והאינדיאנים, סבלו מרצח עם".

"טבואים צריך לשבור"

בתשובה לשאלה מדוע הגיע לישראל לראשונה דווקא עם הסרט הזה, הוא משיב: "עם כל סרט חדש שלי אני מנסה להגיע במסגרת מסע יחסי הציבור שלו למדינות שבהן עדיין לא ביקרתי אף פעם. במקרה זה היה לי חשוב להיות נוכח בהקרנה בנוכחות צופים ישראליים, ולראות במו עיניי כיצד מגיב הקהל כאן. מתי הם צוחקים, מתי נמתחים, מתרגשים וכו`. יצא שהגעתי לישראל עם הסרט הזה, אבל זה מקרי ולא קשור לנושאו. היה יכול היה להיווצר מצב שאגיע לכאן דווקא כדי לקדם את הסרט הבא שלי".

לשאלה מדוע הוא לא הביא לכאן את בראד פיט, הגיב הבמאי בפרצי צחוק וגם שותפיו לשולחן לא הסתירו את חיוכיהם. "רק המובטלים הגיעו לכאן", אמר טרנטינו. כל השאר עובדים כרגע". הוא הפנה מבט לעבר וולץ והוסיף. "לו דווקא תהיה עכשיו עבודה". טרנטינו התייחס למידע שפורסם השבוע שוולץ (זוכה פרס השחקן הטוב בפסטיבל קאן, על "ממזרים חסרי כבוד") יצורף לקאסט סרטו הבא של מישל גונדרי, "The Green Hornet".

יש לך איזה טאבו בכל הקשור למה להראות בסרטים?

"אני חושב שטבואים צריך לשבור. לא עולה בדעתי טאבו שכדאי לא לשבור אותו. שואלים אותי הרבה על עניין השואה ומתעקשים לברר למה לא עשיתי סרט שואה. אז הנה, כן עשיתי סרט שנוגע בשואה, כי הרי היהודים מייצגים את השואה.

"אני חושב שרוב סרטי השואה הז`אנריסטיים שנעשו בשני העשורים האחרונים היו סרטים שבמרכזם מוטיב הקורבנות. אין רע בכך ונעשו כמה וכמה סרטים טובים בסגנון. זהו ז`אנר בפני עצמו, אבל לא הז`אנר שבו אני עוסק, כשם שלא עשיתי סרט על הפלישה היפנית לשנחאי, שהתרחשה אף היא באותה תקופה.

"מבחינתי, בדומה לסרטים שעשו לאחר המלחמה, בשנות ה-40 ובעשורים שלאחר מכן, עשיתי סרט הרפתקאות, ובשואה אני נוגע דרך דמותה של שושנה. אבל מבחינתי זהו סרט הרפתקאות, על קבוצה של אנשים שמוטלת עליהם משימה".

מהי העמדה המוסרית שאתה נוקט בסרט?

"אני לא עוסק בעמדות מוסריות, אני לא אדם שמאמין במוסר כמו באיזו עוגיית מזל שאפשר לעטוף אותה. אם תתאמץ למצוא אצלי מוסר, אז מבחינתי הוא: כל אחד הוא כל אחד. אנשים אומרים לי, עשית סרט נקמה יהודית. אבל נקמה בנאצים זה לא רק עניין יהודי, אלא כמעט עניין של כל אחד ואחד. אפילו בני הדור השני והשלישי בגרמניה היו רוצים לנקום בנאצים. אני חושב שהעניינים אצלי כיוצר קצת יותר מורכבים מהגדרת מוסר כזו או אחרת".

"נמאסו עלי כל סרטי השואה שראיתי"

אלו סרטים ציטטת בסרט הזה?

"אני לא חושב שציטטתי סרט כזה או אחר, כמובן שיש כל מיני השפעות, אבל לא ציטוטים ישירים. שאלה כזו נכונה בהקשר ל`להרוג את ביל`, סרט שהיה בעל אפיון כזה. כשהגיבורה עוברת שם על רשימת האנשים שהיא רוצה לחסל, כל דמות מייצגת סגנון אקשן קולנועי אחר. כשהתחלתי את עבודתי על `ממזרים חסרי כבוד`, זה היה סוג של מחווה לסרטי מלחמה והיה לי בראש רעיון על חבר`ה במשימה, כמו ב-`12 הנועזים` וסרטים דומים לזה. אבל תוך כדי הכתיבה זה נהייה גם משהו אחר.

"אין בסרט ציטוטים לשם ציטוטים, למרות שאני נוגע בסגנונות קולנועיים שונים, כמו הסרטים האמריקניים שאחרי מלחמת העולם השנייה, סרטי שנות ה-20 בגרמניה והסרטים הגרמנים שלאחר המלחמה. וזה עניין פרקטי מאחר שבמרכז הסרט עומד גם הקולנוע, ויש בו בעלת בית קולנוע, שחקן, פרמיירה, וגבלס הוא מעין מנהל אולפן. כלומר, כל האזכורים הקולנועיים קשורים לעלילה עצמה".

אילו היית במאי שחי בתקופת הנאצים בגרמניה, כיצד היית פועל?

"אני מניח שהייתי עושה מה שהיו אומרים לי לעשות, בגרמניה או בצרפת הכבושה. במאי שסירב לעשות סרטים עבור השלטון נחשב לבוגד, כמו חייל שנטש את משמרתו.

"עשיתי תחקיר בנושא וגיליתי שחוץ מלני ריפנשטהאל, שכולם מכירים, היה עוד במאי אמנותי אחד שעבד עבור הנאצים, ג. וו פאבסט, שנתקע בצרפת בדרך לאמריקה ונאלץ להישאר שם. אבל הוא פעל בצורה מתוחכמת, ובמהלך כל שנות המלחמה, עד לסופה, הוא עשה רק סרט אחד עבורם, למרות שרצו ממנו שלושה או ארבעה. בנוגע לכל היתר, הוא עשה להם תרגילי השהייה ומשך את הזמן בכך שהשאיר את הפרויקטים שלו במשך תקופות ארוכות בשלבי פיתוח שונים, כביכול.

"הוא כתב כמה דראפטים של תסריטים, העמיד פנים שהוא לא מרוצה משחקן זה או אחר והחליף אותם, וכן הלאה. הוא מצא כל מיני תירוצים כדי לא להשלים את הסרטים שהחל לעבוד עליהם, מבלי שזה יתפרש כסירוב. אני מניח שכך גם אני הייתי נוהג בסיטואציה הזו".

מדוע הצגת בתחילת הסרט את היהודים כקרבנות?

"זה קורה רק בסצינה הראשונה, עם משפחת דרייפוס. בהמשך היהודים משיבים מלחמה. חשוב לי להדגיש שהלוחמים בסרט הם יהודים אמריקניים, וזו נקודה מהותית, כי היהודים בפולין, משם באו הסבים והסבתות שלהם, לא השיבו מלחמה, מאחר שלא הייתה להם את אופציה כזאת. מאחורי היהודים האמריקניים עמדה האומה החזקה ביותר.

"באחת מגרסאות התסריט היה משפט של אלדו, האומר לחייליו כשהוא מצביע על חייל שאינו יהודי שעובר באזור: `לחייל הזה יש את הלוקסוס להיות חייל, לכם אין. לכם זוהי חובה להיות לוחמים, כי אתם במלחמת קודש נגד אומה שרוצה למחוק את העם שלכם מעל פני האדמה`. כתבתי זאת כי נמאסו עליי כל סרטי השואה שראיתי. וכאשר התייעצתי בנושא עם חברים יהודים, הם אמרו לי: `כן, סרט מסוג זה היינו רוצים לראות. את כל השאר כבר ראינו`".