עולם של חיוך, של פיתוי
 
חייב להודות על האמת,  למופע של פטריסיה קַאס בהיכל התרבות בתל-אביב הלכתי ללא ציפיות. לא בגלל שהיה לי מידע מוקדם על איכות שירתה, אלא מן הטעם התמים הפשוט שחוץ מהופעתה המתועדת באירוויזיון במוסקבה ופה ושם קולה שהגיע מן הרדיו, לא ידעתי למה לצפות. כשמבטיחים לך זמרת צרפתייה עם מקלדת, אקורדיון בס וכינור ברקע, אתה חושב על שנסוניירים צרפתים קלאסיים וחושב איך זה יישמע ב-2009. מי שמיטיבים להכיר אותה ממני, היו אלפי ישראלים יוצאי רוסיה ועוד קומץ פרנקופילים. 
 
אז זהו שפטריסיה קאס אינה זמרת שנסונים. היא זמרת פופ. השיר היחיד שצץ במופע מן המסורת ההיא, היה שירו של ז`אק ברל (כבר בתוך מסכת ההדרנים) "אל תעזביני", אבל קאס שרה אותו באנגלית ומראש הרחיקה אפשרות של השוואה לשנסוניירים צרפתיים גדולים. 
 
בסיסו של המופע בתל-אביב הוא "קברט". "ברוכים הבאים לעולם הדקדאנס, לעולם של חיוך, של פיתוי" מכריזה קאס באחד השירים והקצב הוא שיר לכת. כולכם מוזמנים לצעוד אל העולם שנעלם, עולם הנשים של שנות השלושים של המאה שעברה. מרלן דיטריך נרמזת; סרט רוסי המוצג מדי שנה בסמוך לראש השנה (זו שנפתחת בינואר) בשיר ששרה אלה פוגצ`ובה, גם לו יש מקום ברצף של קאס (והוא מתקבל, איך לא? בחום רב, אצל הקהל הישראלי-רוסי).
 
"האם פעם אהבתָ אישה? האם פעם חשקתָ באישה?", היא שואלת בשיר אחר והגרפיקה המושקעת הרצה על המסך מאחוריה מקנה לתהייה משנה תוקף. ולנו תחושה הולכת ומתמשכת של מופע שרוכב על גל האהבה ברוח צרפת שאין לה מתחרים.   

                                            צילום: יח"צ
 
ברוח הקברט
 
הכל הולך בקברט, את הכינור, האקורדיון הבס והמקלדת כבר הזכרנו וכמוהם גם רקדנית שמכפילה או משקפת את תנועותיה של קאס (כמעט כמו גיבורת "שבעת החטאים" של וייל וברכט), נעלי עקב מתחלפות ברגליים יחפות ובגד ייצוגי בפתיחת המסך מתחלף בפראפרזה על השמלה השחורה הקטנה (קלאסיקה צרפתית) חזייה שחורה על גוף לבן של קאס ושל בבואתה.
 
העיבודים נאמנים לרוח הקברט, אלא שבים הצלילים והקולות הולכת לאיבוד האינטימיות שמצויה – קרוב לוודאי- במופע המקורי. בדור שיודע לתת פתרון טכנולוגי לסאונד אמין ומדויק גם בפארקים שבהם אין אקוסטיקה ועשרות אלפים יושבים ונהנים מכל אוושה בצליל, תמוה חוסר ההשקעה באיכות הסאונד באולם ש"אקוסטיקתו" עומדת במבחן בכל קונצרט וקונצרט מחדש ומצליחה.
 
איכות צליל הייתה משביחה את איכות ההגשה של פטריסיה קאס והיא מיטיבה להגיש, גם בתנאים שאינם אידיאליים.
 
שכנתי לצפייה אמרה שהיא מחזיקה בתיקה אטמי אוזניים משוכללים שמסננים את הסאונד מבעל לסבך הדציבלים המיותרים. אבל למה שנצטרך לאטמים כלל? יופיו של המופע של קאס טמון באינטימיות לא רק של הסאונד אלא של באינטימיות שמצויה בשילוב הכולל "קליפים" וקטעי וידאו אחרים לצד מופעי מחול מאופקים ואת כולם מוביל חוט הפיתוי הצרפתי המתחנחן, ומי אנחנו שנסרב להתפתות?

                                   צילום: יח"צ
 
פטריסיה קאס יודעת לכבוש, שמחנו להיכבש.  היא גם מתפתה להשיב אהבה לאוהבים ובתום מסכת שירי הקברט, שככל הנראה לשמם התכנסנו, שבה קאס לבמה ויורה קטעים (בתים) מושרים מתוך מחרוזת שירים של פעם, להיטי עבר גדולים שלה ושל אחרים. אבל בצליל שלה, בהגשה, בנוכחות, בתנועת הגוף בכל אלה יש מרכיבים למופע גדול ואכן הוא היה כזה.

פטריסיה קאס, 16 בספטמבר, היכל התרבות תל-אביב.