הנבחרת הצעירה של דומינו גרוס עדיין לא עושה כבוד למותג הסטנדאפ הוותיק, ובכל זאת יש תקווה
בעיה באיכות הפאנצ`ים
לפני משהו כמו עשור הייתי במופע שהשאיר לי דמעות צחוק שאני זוכרת עד היום. זה היה באולם קטן, חשוך וקצת מעופש עם צוות שחקנים שחלמו לעשות את זה בשואו ביז הישראלי. קראו להם “דומינו גרוס”, ומהצוות המקורי יצאו מצחיקים הורסים דוגמת אסי כהן, אדיר מילר, גורי אלפי ורותם אבוהב.
גם בימים אלה פועלת המעבדה של הדומינו גרוס עם צוות שחקנים שעולים ויורדים מהבמה בניסיון להצחיק את הקהל (ואולי אפילו להיות הסטארים הבאים של "ארץ נהדרת"). בשבוע שעבר צפיתי בהם על בימת צוותא 2 בתל אביב. למעט צחוק פה ושם היה מדובר בערב שרובו הסתכם בגיחוכים על אוננות, זונות ומסוממים. בגדול - לא רק שהם לא מגיעים לרמה של “הדומינו גרוס” המקוריים, הם אפילו די עושים דאון-גרייד למותג.
ובכל זאת היו כמה נקודות אור. צמד תירס-סקסואל למשל, טל טירנגל ויורן דוידי, הם שני בחורים שמנים, המרכיבים משקפי ראייה עבות במיוחד ולבושים בטי שירט ומכנסי ברמודה שכבר ידעו ימים טובים יותר.
מה שמגניב בהם הוא שהם לוקחים בדיוק את החולשות האלה והופכים אותם לחוזקות, ממש כמו שמלמדים בשיעורי קואוצ`ינג. אז הם שרים שירים על זה שבחורות מתות על עובי הבשר שלהם, שהם לא יכולים לעבור ברחוב בלי שהסקס אפיל שלהם יגרום לכל הנשים מסביב להזיל ריר ועוד. הם היו היחידים שהצחיקו אותי ושבאמת הראו שיש להם מה להציע ברמת הכתיבה וההגשה ההומוריסטית-אילתורית.
לחלק הטוב של הערב משתייכים גם שלישיית חמלל"ו (חוסר מסוגלות להפסיק לומר וואו) המורכבת מתומר פישמן, אסי גל ועידו פרנקל. המערכונים שלהם אמנם עסקו באוננות סדרתית וחבר`ה מסוממים בתחנה המרכזית, אבל בכל זאת היה שם ניצוץ מצחיק. הם נקרעו מצחוק מצחוק על הבמה באמצע המערכון, סימן לחוסר מקצועיות אמנים שבדרך כלל מעצבן אותי, אבל אצהלם זה עבר מדליק ומצחיק למדי. יחד עם זאת, כשהם עלו בנפרד עם סטנדאפיסטים מהרכבים אחרים, השנינות שלהם הלכה כשלישייה הלכה לאיבוד ונטמעה ברדידות של כל היתר.
הבעיה המרכזית בעיני במופע של "הדומינו גרוס" היא איכות הפאנצ`ים. אם פעם כדי לעשות פאנצ` טוב היה צריך לבנות אותו, לסקרן, לעשות מעין טוויסט בסוף המערכון או המשפט, היום מסתבר שאפשר גם בלי כל אלו. אמנם אז נשארות בעיקר צעקות חסרות פשר, איכויות משחק מוטלות בספק וגסויות בקצב מסחרר. יש כאלה שדווקא אוהבים את העניין, אצלי זה עדיין לא עונה לקטגוריה של "הומור", בטח שלא משובח.