19 סרטים ישראליים , 2 הצלחות מסחריות
 
האקורד המסיים את השנה שחלפה בקולנוע הישראלי – זכייתו ההיסטורית המפתיעה של "לבנון" בפרס "אריה הזהב" בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בוונציה – סגר מעגל עם הסרט שבלט ביותר בשנה שעברה. מדובר כמובן ב"ואלס עם באשיר", אף הוא כידוע סיפור ממלחמת לבנון הראשונה, שרשם סדרת הופעות מרשימה בזירות הבינלאומיות החשובות, בין השאר מועמדות לאוסקר הזר. ובל נשכח את "בופור" (סיפור ממלחמת לבנון הראשונה, כבר אמרנו?) שהגיע להישגים דומים  שנה קודם לכן.
 
במרוצת תשס"ט הוקרנו על המסכים בארץ 19 סרטים ישראליים (בגבולות הסטנדרט השנתי המקובל), חלק ניכר מהם קו-פרודוקציות, בהן הושקע כסף זר. ואלה שמות: "שבעה", "סוף שבוע בתל-אביב", "אביב 41`", "התנתקות", "חומר למחשבה", "הכל מתחיל בים", "אצבע אלוהים", "אדם בן כלב", "ברוריה", "בשמיים אחרים", "רגליים קרות", "הסודות של מישל", "הבוגד הקטן", "ג`וליה מיה", "שלום ולהתראות", "זרובבל", "סיפור גדול", "אילי ובן" ו"עיניים פקוחות". לכך אפשר להוסיף את "מופע החיים של גוטל בוטל", בו נעשה ניסיון מקורי: הפצה ישירות לצפייה באינטרנט.
 
מבחינה מסחרית מצבו של הקולנוע הישראלי בקופות כאן אינו שונה בהרבה מזה של הקולנוע הבינלאומי המופץ בארץ. מעט מאוד סרטים מצליחים להביא צופים רבים לבתי הקולנוע, להחזיר את ההשקעה בהקרנותיהם כאן, שלא לדבר על עשיית רווחי קופה. בשנה שחלפה עשו זאת רק שני סרטים, שונים לחלוטין זה מזה - "שבעה" ו"סיפור גדול"- שהביאו יותר מ-200 אלף צופים לרכוש כרטיסים.
 
התופעה המדאיגה בכלל בתחום הקולנוע בעולם, וכמובן גם בארץ, היא ירידה דרמטית במספר הצופים המגיעים לבתי הקולנוע, מסיבות שונות. לכן, בכל הקשור לקולנוע הישראלי, יש חשיבות רבה ליציאת הסרטים לפסטיבלים בחו"ל וחשיפתם בשווקי המכירות להפצה בעולם.
 
מבחינה זו הייתה השנה שחלפה פורייה למדי, והתגובות הבינלאומיות החיוביות לקולנוע הישראלי בכלל בשנים האחרונות, סייעו ליוצרים רבים לזכות בהפצה מסחרית של סרטיהם בחו"ל, ובכך להחזיר את ההשקעה ואף להרוויח. בנוסף לכך קיבלו היוצרים המקומיים תמריץ כלכלי נאה, כאשר בסוף חודש יולי 2009 אישרה הכנסת את חוק הקולנוע, שיתקצב את העושים במלאכה ב-67 מיליון שקלים למשך חמש השנים הקרובות.   
   
במוצאי שבת ייערך באודיטוריום בחיפה הטקס ה-20 של חלוקת פרסי אופיר. והנתונים השנה מעודדים ומעידים על רצף של פעילות קולנועית כמותית ואיכותית. מספר שיא של 25 סרטים עלילתיים, ו-42 סרטים דוקומנטריים, הוגשו לבחירת 850 חברי האקדמיה, ב-13 קטגוריות שונות.
 
המועמדים
 
חמשת הסרטים שהעפילו לגמר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר, משקפים את אופיו הנועז והמגוון של הקולנוע המקומי. "עג`מי" ו"לבנון", שני הסרטים המועמדים המובילים, להערכתי לפחות, מצטיינים הן בשפה קולנועית חדשנית ומיוחדת והן בכך שזהו סרט ראשון באורך מלא ליוצריהם, ירון שני וסכנדר קובטי ("עג`מי") ושמוליק מעוז ("לבנון"). שני הסרטים זכו כבר בתשומת לב בינלאומית. "עג`מי" זכה בציון לשבח בקאן ו"לבנון" קטף כאמור את הפרס הגדול בוונציה.
 
"עג`מי" הוא סרט שהקונספט שהדריך את יוצריו הוא כתיבת סיטואציות וסיפורים אמיתיים מחיי אנשי השכונה ואחרים, במעגלים הנעים סביבה. בחירה זו גם הובילה להחלטה לאתר שחקנים לא מקצועיים לגלם את הדמויות הרלוונטיות, והנבחרים, חלקם תושבי השכונה, עברו לשם כך סדנה ארוכה. התוצאה: סרט כמו-דוקומנטרי, אמין ואותנטי.
 
 "לבנון" מצולם כמעט כולו בבטן טנק, כשזווית הראייה ממנו החוצה  היא מבעד לצריח הטנק ולכוונת המתנייעת של קנה התותח שלו. כך יצר הבמאי מעוז תחושה קלסטרופובית מעיקה מצד אחד, ומאידך זווית התבוננות צרה ומאיימת על המלחמה המשתוללת בחוץ, שבה מה שרואים מפחיד, אבל מה שלא רואים – מפחיד עוד יותר.

"לבנון", צילום: יח"צ

שלושת הסרטים הנוספים יותר ריאקציונריים במבנה ובשפה הקולנועית שלהם, אך עדיין מצוינים וראויים. הראשון הוא "סיפור גדול", הסרט המוביל שרשם מועמדויות בכל 12 הקטגוריות. עבודתם של שרון מימון וארז תדמור מביאה את הסיפור המשעשע אודות חבורת שמנים ברמלה שמתייאשים מסדנאות ההרזייה ומחליטים להקים מועדון סומו. סרט זה, מייצג הקומדיה העממית בחמישייה, השתתף כבר במספר פסטיבלים בינלאומיים, התקבל שם יפה, נרכש להפצה בינלאומית, וחברת הפקה אמריקנית אף רכשה את הזכויות על התסריט, להפקת סרט דומה בארצות הברית.
 
"הבודדים" הוא סרטו של רנן שור, מייסד ומנהל בית הספר לקולנוע "סם שפיגל" בירושלים, שחזר לביים לאחר 22 שנה (ב-1987 יצר את "בלוז לחופש הגדול"). יצירה זו, המבוססת על מקרה אמיתי, עוסקת במעלליהם של שני חיילים בודדים, עולים חדשים ממוצא רוסי, שלמרות המוטיבציה שלהם לשירות פיקודי קרבי בצה"ל מוצאים עצמם בכלא צבאי ונאלצים להתמודד עם סדרה של השפלות, תלאות אישיות מפקד סדיסט ועוד.
 
רוני ניניו יצר את "היו לילות", סרט המבוסס על קורות משפחתו, אודות במאי תיאטרון מצליח המואשם בשחיתות, ומכאן מתחיל תהליך של התדרדרות וקריסת התא המשפחתי שלו, בכלל זה מחלה אנושה שתוקפת את רעייתו, אשת רדיו.
 
שנת היצירה הדוקמנטרית שייכת ללא ספק למיקי רוזנטל ולסרטו מעורר הפולמוס "שיטת השקשוקה", אותו ביים אילן עבודי. מולו יתמודדו על פרס אופיר לסרט תיעודי "אגם 68" של עירית שמגר, "האגדה על ניקולאי וחוק השבות", שביים דוד אופק, "הבית ברחוב טבנקין" של ליביו כרמלי, "הגלגול", של נתי ברץ ו"החברה הכי גרועה בעולם", בבימוי רגב קונטס.
 
ומה צפוי בתש"ע?
 
הגל הבא של הסרטים הישראליים ייחשף בחודשים הקרובים, מקצתם כבר בפסטיבל חיפה הבינלאומי שייערך בחול המועד סוכות. שבעה סרטים עלילתיים יוקרנו בו, חלקם מועמדים לפרסי אופיר ("היו לילות", "חמש שעות מפריז", של לאוניד פרודובסקי, "פובידיליה" של יואב ודורון פז).
 
האחרים הם "בנא", של ניב קליינר ו"ציון ואחיו", של ערן מירב. בחטיבת הסרטים הדוקומנטריים המשגשגת אצלנו יוקרנו בפסטיבל 17 סרטים חדשים.
 
בין הסרטים העלילתיים מעוררי סקרנות שצולמו השנה ויוקרנו במהלך 2010 נציין את "התגנבות יחידים" של דובר קוסאשווילי, על פי ספרו של יהושע קנז, "וביום השלישי", סרטו הראשון כבמאי של משה איבגי (שגם משחק בסרט), "קירות" של דני לרנר ו"כלבת", מה שמוגדר כסרט האימה הישראלי הראשון, שביימו נבות פפושדו ואהרון קשלס.