חוליה חיונית בשלשלת
 
פגישה מחודשת עם הרפרטואר, הקלאסי אפשר להגיד, של מתי כספי, מלמדת בפעם המי יודע איזה מוזיקאי ענק הוא, כמה השירים שלו נגעו בנו ועיצבו אותנו, וכמה הם על זמניים וחסיני עתים שיישארו פה לשנים רבות נוספות, אם לא לנצח. ובעיקר היא מלמדת כמה אנחנו - הפופ הישראלי בכלל ואנחנו כפרטים בפרט - מפסידים מכך שמתי כספי היוצר, המבצע והפרפורמר, נדחק הצידה.
 
פסטיבל ראשון לציון בחר להצדיע לאיש וליצירתו ב"מתי כספי חוגג 60", כמעט 40 שנה מהן תחת הזרקורים - בלהקת פיקוד דרום, בשלישיית "לא איכפת להם", שיצאה מהלהקה הצבאית, בשיתוף הפעולה המכונן עם שלמה גרוניך, בדרכו הסולנית ובעבודתו עם יוצרים ומבצעים אחרים.
 
את האלמנט החגיגי סיפקה למעמד התזמורת הסימפונית ראשון לציון, הפעם בניצוחו של אילן מוכיח, אולי המומחה הגדול ביותר לפופ עברי בשדה הקונצרטנטי,  שהמחמאות והסופרלטיבים לעיבודיו נגמרו כבר בתחילת הערב, עם "יום יום אני הולך למעונך" הנהדר, "עוד תראי את כל הדרך" המופלא ו"מה זאת אהבה" היוצא מן הכלל. לבאים בתור כבר לא נותרו מלים.
 
זה מגיע לכספי, אחד האמנים המחוננים יותר שפעלו בפופ המקומי. מאסטר בסוגו. בלחנים, במלודיות, בהרמוניות. חוליה חיונית בשלשלת (לצד אחרים כמו יוני רכטר או שם-טוב לוי) שעומדת חלילה, להינתק. גיטריסט ופסנתרן רודף שלמות, עם חוש הומור נהדר, אסתטיקה מפותחת ויצירה מפעימה ומרגשת. לקבץ את מיטב השירים שלו במופע אחד זו משימה בלתי אפשרית כמעט, ובכל זאת דומני שהוא עמד בה בהצלחה גדולה, למרות ששני תריסרים הם טיפה בים.

בין הפסנתר לגיטרה

ההתחלה הייתה ספק כרונולוגית ספק דקלרטיבית, עם "איך זה שכוכב אחד לבד מעז", שבו הוא נשמע כמו ביום בו ביצע אותו לראשונה, בחיל ורעדה. בפרשנות שלי, זה שיר על יצירה ואם תרצו אפשר לראות בו גם התרסה כנגד תכנית ריאליטי פופולרית. אגב, גם הסיום, עם "הנה הנה", הוא שיר על יצירה, סיפור הלידה וההתנתקות: "מנגינה שמתחילה נמוך, אבל רוצה לגדול, מחפשת לה מוצא, והנה היא עולה עולה, לא ידעתי שתברח, לא ידעתי שאותי תשכח..".
 
כספי ניצל את "יום ההולדת" להעלאת זיכרונות עם המנגינה הראשונה שכתב (עדיין ללא מלים) בהשראת השנסון הצרפתי, ועם פרגמנטים מ"ייאוש אחד פגש ייאוש" ו"יש לי ציפורים בראש" של "לא איכפת להם".
 
השנים הראשונות יוצגו גם על ידי "שיר היונה" עם גיטרה, "מישהו" עם פסנתר, ו"אליעזר בן יהודה" עם שירת רבים של הקהל. הוא שלף מהבוידעם את "אשה", שיר מקסים ופנינה נשכחת, בביצוע משותף עם עודד בן חור – פעם זמר, לימים איש משרד החוץ – אותו שלף מתוך הקהל, והזמין גם שלמה גרוניך שותפו משכבר לשעשוע בנגינה משותפת על פסנתר אחד כליווי ל"פנקס הקטן", ובעקבותיו שרו ביחד (הוא בגיטרה, גרוניך בפסנתר) את "ציור" ההיסטורי, בקולות הגבוהים והגבוהים יותר, עם עיבוד שובב ויפהפה של מוכיח. מקצוענים השניים, בדרנים מצוינים. 

עוד אירח כספי את שירי מימון, שהרגישה נוח למדי בנעליה של ריקי גל בדואט "מה זאת אהבה", והפכה אותו בדרכה לאר.אנ.בי. עכשווי, ואת בתו סויאן בשני שירים לא שלו שגם לא התאימו למעמד. לעומת זאת השיאים של המופע היו ביצועיו ל"ברית עולם" - שיר חתונה מוצלח עשרת מונים מכל הקשקושים המזרחיים בפרוטה, "מרוב אהבה" שהלחין במקור ליוסי בנאי ו"היא חזרה בתשובה", אחד מרגעי השיא של כספי כמלחין וכמבצע, שיר הפרידה הכואבת, האובדן ושברון הלב שכתב יענקלה רוטבליט ברגישות אין קץ.
 
כספי נדד בין עמדת הגיטרה לבין כסא הפסנתר. כמאסטר אוף סרמוני הוא ניהל את המופע. הנחה, הוביל, העלה זיכרונות, שר כמובן ולא החמיץ הזדמנות להשתעשע ולהתלוצץ. למשל: "פעם הוצאתי תקליט בשם יהודית רביץ והנה שיר מתוכו", אמר לפני "לקחת את ידי בידך"; או נתן הרצאה מבודחת על מבטאים אירופאיים שגלשה לצפון אפריקה עם ניתוח לשוני של השפה המרוקאית. רק כדי להזכיר לנו איזה פרפורמר גדול הוא כספי, אנטרטיינר פירסט קלאס.
 
טקס ברכות מביך ומיותר (של ראש העיר ושל בנותיו) היה מבוא לשורת הדרנים ארוכה, שאותם הובילו "ילדותי השנייה", "מקום לדאגה" (דואט עם הבת סויאן) ו"ואותך", שהשלימו את תמונת רפרטואר החובה של כספי. ונותרה התהייה על הרלוונטיות של יצירתו החדשה. לי נראה שכספי הוא מלחין של משוררים ופזמונאים גדולים, ומאז מותו של שותפו הבכיר אהוד מנור והתדלדלות מעיין היצירה של אחרים (להוציא רוטבליט) הוא מתקשה באיתור אתגרים ראויים. חבל בשבילו ויותר מזה בשבילנו.
 
מתי כספי חוגג 60. פסטיבל ראשון לציון. היכל התרבות ראשון לציון. חמישי, 8 בספטמבר 2009