הצגת היחידה של ליא קניג הפגישה את צבי גורן עם שחקנית נדירה שנוגעת בחמלה בעצבים רגישים מבלי לאבד את חוש הדרמה שאותה היא מגלמת לבדה.
ילדות מפוכחת ומכתבים לאלוהים
"אוסקר ודודה רוזה" היא המונודרמה השנייה מאת אריק-עמנואל שמידט שמועלית אצלנו השנה, אחרי "מסייה איברהים ופרחי הקוראן" שהועלה בתיאטרונטו (ובאותה עת גם הוקרנה כאן גרסתו הפילמאית בכיכובו של עומר שריף).
בשניהם יש מערכת של "אימוץ" ילד על ידי זר מבוגר, בעל חוכמת חיים, והפעם אלה הם ילד בן עשר, חולה סרטן, ומתנדבת קשישה המגיעה לבית החולים כדי להקל על מצוקת החולים הקטנים.
מלכתחילה ברור כי הילד, אוסקר, מת, ועל כן גם ברור כי המונודרמה תתאר את הדרך שבה הוא צעד אל מותו. שמידט בחר להכתיר את הדרך הזאת כמעשה אמיץ. ולא בכדי, שהרי "שורשי האומץ נטועים תמיד בהיפוכו: הפחד", כדבריו.
בסיועה של הדודה רוזה חושף אוסקר תעצומות-נפש ומישיר מבטו אל המוות ההולך ובא אליו, ומפני שאיננו יכול לעצור אותו, הוא הופך אותו למשהו אחר, שאיננו מפחיד ואינו מאיים – לאלוהים.
הדודה רוזה מציעה לאוסקר לכתוב מכתבים לאלוהים. אוסקר קונה את העצה, ומכתביו הם למעשה החומרים הדרמטיים והקומיים שעליהם בנויה המונודרמה.
לשיאה מגיעה ההתכתבות כאשר מתברר לאוסקר כי אכן גורלו נחתם. אבל הכאב והייאוש הופכים להתפרצות חיים אחרי שדודה רוזה מספרת לו על "אגדת 12 הימים" שעל פיה, כל יום בשנים עשר הימים שבין ה-19 ל- 31 בדצמבר מייצג עשור שנים. אוסקר מנצל את ההזדמנות ל"השלים" את מסכת חייו, והוא מתבגר, מתאהב, מתחתן, מתאמלל, מתפייס, מבין ומקבל בשלווה את פני המוות הבא אליו ב"עשור" השמיני.
מינימליזם במשחק ובבימוי
תשעים דקות ללא הפסקה ניצבת על הבמה השחקנית ליא קניג, ומגלמת בצניעות רכה את דמויותיהם של דודה רוזה, של הרופאים, האחיות, הילדים האחרים שבמחלקה ובעיקר את אוסקר.
קניג היא שחקנית נדירה, בעלת מערכות משחק מקבילות, והיא יודעת בדיוק באיזו מהן עליה לשחק את תפקידיה. הפעם היא בחרה במערכת הכי עדינה ורכה, ויתרה על כל רמז של וירטואוזיות, והראתה מה ניתן לעשות במינימליזם של משחק, מבלי לאבד את אמנות העיצוב המדויק ומבלי לוותר על עומק ורגישות בהעברת הסיפור.
גם הבמאי איציק ויינגרטן – שבעצמו חווה בעבר משחק בהצגת יחיד – עיצב את ההצגה באותה רגישות ובאותו קו מינימליסטי ששם את הדגש בטבעיות של הנאמר ושל המתרחש. סייעו לו בכך רפי קינן, שתירגם את המונודרמה מצרפתית לעברית טבעית מאוד, אך לא מתיילדת, והמלחין אלדד לידור שידע להשלים במוזיקה הקסומה שלו את מה שלא אמרו המילים.
מעצבת התפאורה והתלבושות פרידה שוהם, ועמה מעצב התאורה מאיר אלון, בנו במה יפה, שבתוכה הפך סיפורם של אוסקר ודודה רוזה למציאות ולחלום, לכאב ולגעגוע.
מותם של ילדים לעולם יהיה חוויה מטלטלת. "אוסקר ודודה רוזה" הוא ניסיון מעניין לעשות זאת בדרך אחרת, ולהשיב באומץ על האתגר שמציבות תעצומות הנפש המפויסת של הילד.
למועדי הצגות
21/10/2004
:תאריך יצירה
|