לא מפספס פאנצ`ים

לפני כארבע שנים ראיתי בפעם הראשונה את "רשף לוי משחק באש". אז היו לו "רק" 5 ילדים, והכי הרגיז אותי זה שלאורך כל המופע הוא לא הפסיק לקלל. בסוף השבוע האחרון הלכתי לראות אותו שוב משחק באותה האש, אבל הפעם בהרבה יותר מקצועיות, עברית קולחת והמון המון חן.
 
הקונספט של לוי לא ממש השתנה. הנושא המרכזי בו הוא עוסק במופע הוא זוגיות, ילדים ואיך שלעתים קרובות הילדים משתלטים על כל חלקה טובה בחיים. לוי לא סתם מדבר, הוא מדבר מניסיון. כשהוא מספר לקהל שיש לו ששה ילדים, נשמעות תשואות רמות מהאזור המוחשך. לוי מחייך חיוך ממזרי ותוהה – על מה אתם מוחאים לי כפיים? על זה שאני לא מסוגל לגמור בחוץ?
 
הוא ממשיך בטבעיות ומספר על ההבדלים בין הילד הראשון לזה השישי, על החסינות שמפתחים ההורים עם השנים ועל זה שאנחנו לא ממש יודעים לאן אנחנו נכנסים כשאנחנו משנים את הסטטוס ל"הורים".
 
רשף לוי מדבר בקצב רצחני. לעתים שאלתי את עצמי איך לעזאזל אשתו (ההיא שהוא לא מפסיק לצחוק עליה) מצליחה להבין ולהיות קשובה לבליל המילים שיוצא לו תדיר מהפה. יחד עם זאת, רשף לוי יודע בדיוק מה הוא אומר, לאן הוא מכוון ומתי לעצור כדי לתת לקהל להתגלגל מצחוק. כמעט שאין אצלו פאנצ`ים מפוספסים או לא מתוזמנים. אפילו אם פה ושם הוא נותן לכאורה מקום לקהל, הוא מיד חוזר לליין-אפ שלו וממשיך בדיוק מאותה הנקודה. 
  
בקילומטראז` ההופעות שצבר לוי במהלך השנים הוא צבר גם הערות מחודדות וקורעות מצחוק על כל מיני נקודות קטנות בחיים. כמו למשל העובדה שמהרגע שבאים ילדים לעולם, האשה מחפשת כל מיני מטלות לתת לגבר ואם חלילה היא רואה אותו הולך בבית ללא מטרה או בלי חפץ שיש להזיז מכאן לשם, מיד משוחררת זעקת קרב לאוויר שמסדרת את העניין. הזדהיתי מאוד גם עם העניין שכל מה שמעניין את האמהות זה מי הדליק את הדוד וכמה זמן הוא כבר דולק. הבדיחות האלו שזורות לאורך המופע ורשף לוי מחבר באמצעותן את כל חלקיו בצחוק גדול.
 
פעם או פעמיים במהלך המופע משלב רשף לוי משפטי מפתח שכל אוהדי "הבורר" (שלוי אחראי לתסריט שלה) בקהל מיד מזהים. בשלב מסויים לוי אפילו מגלה שבקרוב תעלה לשידור העונה השלישית בסדרה שהסוף שלה כתוב אצלו עוד לפני שהפרק הראשון שודר. הצופים הנאמנים שבקהל מנסים נואשות לקבל תשובה מה יהיה בהמשך, ולוי רק מוכן להגיד שאיש חוץ ממנו לא יודע את הסוף, אפילו לא איבגי בכבודו ובעצמו. טוב, גם הבטחה שהסוף יהיה מפתיע ולא צפוי היא משהו, לא?
 
רגע לפני שהוא יורד מהבמה מבקש לוי לתת לקהל משפט אחד שילווה אותנו בהמשך. הוא לא לוחץ – אם תרצו, תקחו ואם לא – אז לא. רשף לוי ממליץ לכל אחד להגיד לילדים שלו רגע לפני שהם הולכים לישון שהם הכי יפים בעולם והכי חכמים בעולם ושיש בתוכם את הכוחות להשיג ולהיות כל מה שהם רוצים להיות. חשבתי לעצמי שממרומי ששת ילדיו, לבטח הוא יודע על מה הוא מדבר. אימצתי את ההמלצה הזו. נראה לי שלהזיק זה לא יכול.