מחול - פותח קופה: שינויים בפרס התיאטרון

ביטול האקדמיה, התייעלות וחיסכון, החזרת הפרס לתיאטרון וליוצריו. עמוס אורן מסביר

הפרס חוזר לתיאטרון

השאלה העיקרית שצריכה להישאל בעקבות השינויים שעליהם החליטה השבוע עמותת פרס התיאטרון הישראלי, היא מה הם יעשו לתדמיתו וליוקרתו של הפרס? בשלב זה עדיין מוקדם לקבוע, כיוון שהשינויים טרם יושמו או נוסו, אבל ההרגשה שלי, אולי משאלת הלב, שהם יכולים רק לחזק את תדמיתו.

השינוי המרכזי באמת הוא ביטול האקדמיה, הגוף הבוחר והמסורבל, שמנה כ-120 חברים. שינוי זה אינו רק
ייעול ארגוני וחסכון כספי - הוא גם אמור להחזיר את הפרס לתיאטרון וליוצריו.

אם ב-14 השנים הראשונות, חלק נכבד מהבוחרים היו צופים וחובבי תיאטרון, שזיקתם לאמנות נקבעה לפי צריכתם אותו, ועדת הבחירה החדשה - בין במתכונתה המצומצמת (11 אנשים, שלב בחירת המועמדים) והן במתכונתה המורחבת (עם 8 אנשים נוספים ו-19 בסך הכל, שלב בחירת הזוכים) - אמורה להיות מקצועית לחלוטין, מורכבת מאנשי מקצוע בתעשיית התיאטרון, ושיקול דעתה אמור להתייחס לאמנויות התיאטרון לסוגיהן ולרכיביהן, במנותק משיקולים שיווקיים ופופולריים.

אמנם הזוכים כבר לא יוכלו לומר "תודה לחברי האקדמיה על שבחרו בי…", אבל הם יוכלו לאמץ את פסלון הפרס אל לבם בהכרה ברורה יותר שעמיתיהם בעולם התיאטרון ידעו להעריך את מאמציהם וכישרונם ומצאו אותם ראויים יותר מהאחרים. ושקולגות מעניקים פרס לחברים הוא אמור להיות נכון יותר ומתוק יותר. בואו לא נשכח שזה "פרס התיאטרון הישראלי". לא פרס של חביב הקהל, גולשי אינטרנט, צופי טלוויזיה או קוראי עיתון. פופולריות, אם כבר, היא פרס מאוד חשוב ומכובד, אך כזה שניתן ערב-ערב בקופה. הפסלון ניתן פעם בשנה.

התמקצעות וחסכון

השינויים נדרשו מן הסתם כדי לשמור על שלמותה של עמותת הפרס, לנוכח ביקורת הולכת וגוברת מבית ומחוץ לגבי מגוון נושאים והיבטים שקשורים בה. בעיקר בהרגשה של התיאטרונים ה"איכותיים" וה"אמנותיים" יותר (מסוג "גשר" ו"החאן"), או הקטנים והמרוחקים יותר מן המרכז (יצרני או יצירתי) ששיקולי הבחירה חייבים להיות מקצועיים וענייניים יותר, ולא נתונים למשבי רוח אופנתיים או לריחוק פיזי וגם מנטלי.

בצמצום הדרסטי של מספר "השופטים" ובהכרה אופטימלית עם כל אחד אישית ועם רמת ההבנה שלו, משיגים כל הגופים השותפים בפרס איזון שאמור לשרת את העשייה והיצירה, ולא את האימפקט התדמיתי והשיווקי שלה.

לצד ההתייעלות הארגונית (משאבים, ניירת, קשר, שליטה ופיקוח על פחות מ-20 חברי ועדת בחירה, אינם דומים להתנהלות מול 120 חברי אקדמיה) עשוי להיות בצמצום גם חסכון ניכר עבור חלק מהתיאטרונים, אם לא לכולם. במיוחד עבור תיאטרונים קטנים ויתור על 240 כרטיסים (לחברי אקדמיה ובני/בנות זוגם) הם לפעמים עלות של הצגה אחת. אם כי ל"רווח" כזה יש גם "הפסד", בעיקר עבור התיאטרונים הגדולים, שיכולים להרשות לעצמם להזמין 120 (או 240) מקדמי דעת קהל - בהנחה שחברי האקדמיה הם נציגים מגזריים.

מנהלי התיאטרונים יחדלו להתעסק בכיבודים

שינוי מהותי וחשוב לא פחות הוא נטרולם של מנהלי התיאטרונים מהתעסקות בקביעת המועמדים לשלל הקטגוריות. החידוש הוא שהם יעמידו לבחירה את ההצגות הראויות ביניהם בהתאם לקטגוריות הראשיות ובכפוף למפתח הקיים. אך את ההחלטה מי מן מהיוצרים, המעצבים והמבצעים של כל הצגה ראוי להיות מועמד במי מהקטגוריות, תעשה ועדת הבחירה, שלשם כך תהיה מעין ועדה מסדרת.

כך תימנע האינפלציה שבהגשת מועמדויות (בעיקר בקטגוריות של שחקני מישנה) מצד מנהלים, שהרגישו בעבר "לא נעים" או צורך לרצות שחקנים ומשתתפים. "רווח" מסוג אחר הוא תדמיתי דווקא, לטובת המנהלים, שיחדלו להתעסק בכיבודים ובשטויות, ויתפנו לעסוק ביצירה הממשית.

יחד עם זאת, לצמצום הזה יש מחיר תקציבי שיצטרכו לבחון חלופות לו, וזאת מכיוון שעד כה הגשת מועמדות הייתה כרוכה בתשלום, וימצום מספר המועמדויות (מעשרות בחלק מהקטגוריות לארבעה בלבד בכולן) הוא פגיעה כספית בתקציב הטקס.

צמצום במספר הפרסים

המשך ישיר לנטרול המנהלים נעשה גם בהחלטה שהחל מהפרס הקרוב, ה-15 במספר, היוצרים (במאים ומחזאים בדרך כלל) הם שיקבלו את הפרסים בעבור ההצגות הזוכות.

אם עד כה חולקו חמישה פרסים "גדולים" - הצגה, העלאה מחודשת, קומדיה, הצגת הבידור ומחזמר, מעתה נוספה כביכול עוד קטגוריה. לא הצגת שנה אחת, כי אם שתיים: אחת עבור המחזה המקורי הטוב של השנה (למחזה מקומי שמועלה בראשונה) ואחת עבור המחזה המתורגם הטוב של השנה (למחזה זר שמוצג לראשונה בישראל), בכך מתבטלת-לכאורה (או זכתה לקידום) קטגוריית התרגום הטוב של השנה. ועם זאת קטגוריית העלאה מחודשת נעשתה יותר מדויקת ופחות ניתנת לקומבינות: הפקות במסגרתה לא יוכלו לזלוג אל מי מהקטגוריות המובילות האחרות.

שינוי זה מוביל לצמצום מספר הפרסים שיחולקו בטקס. יוצא שלא יוענק פרס מיוחד לבימוי (אלא כחלק מהפרס להפקה כולה- שהוא חבילה של הצגה, מחזה ובימוי). בוטלו גם הפרסים לשחקנים מתחילים. אולם ועדת הפרס תהיה רשאית להחליט אם בשנה מסוימת יש מקום לחלק פרס בקטגוריה ספציפית, בהתאם למספר המועמדים באותה שנה (מחזמר, כתיבת מוזיקה, כוריאוגרפיה, מחזאי - בנפרד מהמחזה המקורי, ועוד). סעיף זה עשוי לעורר עימותים ויכוחים בין השותפים לפרס, אך הם ייאלצו לפתור אותם במסגרת פגישות חברי העמותה.

נראה ששאלות וקושיות נוספות (כמו הסברים להתעלמות מנציגי תקשורת בוועדת הבחירה, שהם לכאורה הגורמים האובייקטיביים ביותר במערכת) עוד יצוצו, אך העובדה שפרס התיאטרון הישראלי אינו קופא על שמריו ומנסה למצוא פתרונות לבעיות ולסוגיות שונות שצצו במהלך שנותיו, מעידה שעדיף לעשות ניסיונות (ואולי גם לטעות) כדי לשמור על אחדותו ומרכזיותו, מאשר להתבצר בעמדות כוחניות ולפחת במעמדו.

ועדיין השאלה הגדולה איך כל זה ייושם, ניצבת לפתחה של ועדת הבחירה. לחזור לאחור היא תוכל תמיד.