לאה שבת חובקת אלבום חדש שעיבד והפיק מוזיקלית אחיה שלומי, ובטוחה היום יותר מתמיד בשירים שלה וביכולות שלה כזמרת. טל גורדון שמעה על השינוי שעבר על שבת מאז ימי הרוק עם ארקדי ועד לחזרה לים-תיכוניות מבית, ולחיבור למוזיקת נשמה.
עושים כבוד לשבת
ארבעה אלבומי סולו הוציאה לאה שבת בקריירה שלה, ובהם לא מעט להיטים שכתבה לעצמה. בניגוד ליוצרים אחרים, שבת, בעלת הקול החם והבעירה הפנימית, לא היססה לתת בנדיבות להיטים מבית היוצר שלה לאמנים מבצעים אחרים, החל מ"בגלל הרוח" שהביא את שלומי שבת, אחיה, לפריצה הגדולה, דרך "השיר שיביא לך אהבה" שנתנה לגלי עטרי ועד ל-"להתראות מתוק" שקיבלה נורית גלרון.
עכשיו שבת מחזירה לעצמה קצת מהקרדיט באלבום חדש ובו גרסאות משלה לשמונה מהשירים שנתנה לאחרים, ושלושה שירים המוקלטים לראשונה במיוחד לאלבום הזה.
כל השירים מעובדים מחדש כדואטים, ומבוצעים עם זמרים שונים שבאו לעשות כבוד לשבת, ביניהם קורין אלאל, אבנר גדסי, דויד ד`אור וכמובן, שלומי שבת, שביחד עם רובי בן שמעון גם עיבד והפיק מוזיקלית.
"מאז שהפכתי להיות אמא הכתיבה בהמתנה"
- מאיפה בעצם הרעיון להקליט מחדש, ולא לעשות נניח אוסף `רגיל`?
"הרעיון התחיל מהקהל ששאל אותי אחרי הופעות, או ברחוב, למה אני לא מבצעת בעצמי את השירים האלה שאני כתבתי. המחשבה הזאת הייתה לי בראש, ובשלב מסוים כששלומי, אחי, פנה אלי והציע שנעשה תקליט ביחד, הצעתי שנעשה את זה.
זה גם מאד התאים לי מהבחינה הזאת שאין לי עדיין שירים לתקליט חדש, מאז שהפכתי להיות אמא הכתיבה בהמתנה.. אז התאים לי מאוד לעשות תקליט כזה עכשיו. היו גם דיבורים על אוסף אבל זה לא נראה לי הזמן המתאים לזה.
לפני שנה בערך התחלנו את העבודה, שלומי הביא את רובי בן שמעון שהפיק את האלבומים האחרונים שלו, העברתי להם קלטת עם השירים בביצוע שלי רק עם גיטרה, ויחד בחרנו את השירים שייכנסו. כל הרעיון היה לעשות את השירים באופן שונה, לא כמו שנעשו במקור, ובגלל המעורבות של אח שלי, היה ברור לי שזה ייצא שונה.
בשלב הסקיצות הם ישבו בלעדיי, כי כל הרעיון היה שהם יעבדו בחופשיות ויקחו את זה לכיוונים שלהם, כי אם אני אשב שם הם יעשו את זה כמו שאני רגילה ומכירה ואז לא יהיה להם את הביטוי המלא. בשלב מסוים שלומי, רובי ואני התאמנו את השירים לזמרים והזמנו אותם לבוא לשיר איתי.
כשזמרים באים לשיר איתך זה עושה להרגיש נורא טוב. זה נעים, הקטע הזה של הנתינה שלהם, וכולם באו בנתינה ובהתלהבות. גם אני עשיתי את זה עם הרבה זמרים בעבר, וזה חוזר אלי. זה נורא נעים להיות זאת שבאים לשיר איתה הפעם."
"הדיסק הזה קירב אותי לשלומי"
- כתבת לשלומי כבר כמה שירים, הזכור מכולם הוא "בגלל הרוח", אבל זאת הפעם הראשונה שאתם ממש משתפים פעולה באלבום שלם. למה בעצם לקח כל כך הרבה זמן עד שדבר כזה קרה?
"בגלל שכל אחד מאיתנו נמצא במקום אחר, גם מבחינה מוזיקלית, גם מבחינת האישיות שלנו, הטעם שלנו, הדרך של כל אחד מאיתנו, אני חושבת שהיה צריך להגיע לזמן שהיינו מוכנים לשיתוף כזה של עבודה.
זה עניין של ביטחון, של מוכנות. התחושה של העבודה ביחד הייתה מדהימה. יצאתי משם מרוגשת מאד מהנתינה שלו, וגם מהנתינה שלי. ממש נתתי לו את השירים שלי, לו ולרובי, קחו ותעשו.
כתבתי בסוף הדיסק שההצלחה של הדיסק הזה זה העבודה שאנחנו עושים ביחד, שלומי ואני. זה מאד קירב אותנו".
"המעצורים שלי נפתחו"
- את יכולה לשים את האצבע על ההבדלים בין הפרשנות שלך לשירים לבין אלה של הזמרים שנתת להם אותם במקור?
"צורת השירה וההגשה אחרת לעומת הביצועים המקוריים. הרגש אצלי בשירה מאד גדול ודומיננטי, אין לי הרבה מחשבות כשאני שרה, אני משחררת כמה שאני יכולה. השירה שלי גם השתנתה בשנים האחרונות, אני שרה היום ממקום מאד פנימי ועמוק. במשך השנים הורדתי הרבה מאד מחסומים, והגעתי עכשיו למקום שבו אני נוגעת בעצמי, ומאד רוצה לגעת באנשים.
פעם היו לי את המעצורים האלה של לצאת החוצה לגמרי, להעיז להגיד `אני רוצה שתאהבו אותי ורוצה לאהוב אתכם` בלי להתבייש ובלי לפחד, והמקום הזה מאד נפתח אצלי. פעם הייתי עולה לבמה והייתי מסתתרת מאחורי השירים שלי, הייתה כאילו הפרדה בין השירים לביני, היום זה מאד מחובר. מה שהשירים שלי אומרים זה אני.
אני גם אשה מאמינה, כמו השירים שלי. האמונה שיש בשירים שלי זאת האמונה שלי בטוב שבאדם ובטוב שבחיים. בחיים פוגשים הרבה לא טוב, אבל אנחנו יכולים להגיע למקומות מאד טובים בקשר שלנו עם עצמנו ועם אנשים אחרים, וזאת האמונה שלי".
"אני לא מרגישה זמרת רוק"
- באלבום הראשון שלך, גם אני וגם הקהל נחשפנו ליוצרת שקל היה לקטלג כרוקרית, עם שירים כמו "לא זוכרת איזה חורף" ו"רק החיים". בדרך שעשית מאז ועד האלבום הנוכחי נדמה שהתקרבת הרבה יותר לטרובדוריות עממית מאשר לרוק שהתחלת איתו.
"את אומרת את המילה רוקרית ואני לא מחוברת איתה בכלל. כשאת מסתכלת על השירים בתקליט הראשון זה לא בהכרח רוק. זאת הייתה מין פתיחה כזאת של תקופה, וזאת עטיפה מוזיקלית של התקופה שהייתה אז.
ארקדי (דוכין) הפיק ועיבד את האלבום הראשון שלי והוא בנאדם שהרבה פעמים מחפש לעשות את מה שקורה באותו זמן. אבל רוק זה לא המהות שלי, אני מזדהה יותר עם ההגדרה שירים פנימיים מאשר עם רוק. השירים שכתבתי פעם היו שירים אישיים, על עצמי, על הפנימיות שלי, המהות שלי, הרצונות שלי, הכאבים שלי, וכל אחד יכול לעבד את זה בצורה אחרת.
אני לא מרגישה זמרת רוק. גם השירים בתקליט הראשון שהיו בהם צעקות, אלה היו צעקות של כאב. אמנם לא הייתי כל כך צעירה בגיל כשעשיתי את התקליט הראשון, אבל הייתי מאד צעירה בעשייה של תקליט, ומאד מבוהלת, ושרתי במין רגש כזה של ילדה".
"מה ההבדל בין חתונה לבין הבארבי?"
- היום נשמע כאילו התקרבת יותר למקום המוזיקלי ששלומי מתפקד בו, למשל. מקום יותר ים תיכוני. אלה הדברים ששמעתם בבית?
"הדבר שהכי טמון בי זה מוזיקת נשמה כושית, ויש בי גם מוזיקה ברזילאית. בנערותי שמעתי דברים כמו ג`וני מיטשל, כמו ברברה סטרייסנד, מוזיקה של סרטים, צלילי המוזיקה, אלה דברים שהיו נורא מרגשים אותי, הייתי מעופפת איתם.
בבית שמענו כל הזמן טורקית ויוונית, אבל בתור נערה מתבגרת לא עניין אותי לעשות טורקית או יוונית, אלא לדבר על הנפש שלי ולצאת מכל המצוקות של הנערות. למצוא איך להתפלל, איפה לבקש, איפה לבכות. נו, נערה צעירה ביהוד..
היו לי הרבה התנגדויות ליוונית ולטורקית כי אף אחד לא שאל אותי אם אני רוצה לשמוע את זה או לא, זה פשוט היה מתנגן במשך שעות ומשתלט על כל הבית. אז כמו שאני לא אשמיע עכשיו לדנה, בתי, את המוזיקה שאני אוהבת מהבוקר עד הלילה ואשתלט לה על החיים, הרגשתי שלא מתייחסים לרצונות שלי בבית, ופיתחתי התנגדות חריפה לזה.
תודה לאל אני כבר לא במקום ההוא. אני יודעת היום לאהוב את הדברים בגלל שהם מרגשים אותי. אני באה לזה נקייה, כמו מישהו שכבר למד בחיים איזה דבר אחד או שניים...
יש עוד הרבה דברים שהשתנו בי. פעם למשל לא הייתה באה בחשבון אצלי מחשבה כמו להופיע בחתונה, והיום אני אומרת למה לא. פעם זה היה נחשב לא יפה ולא ברמה, היום אני חושבת, מה ההבדל בין חתונה לבין הבארבי? יש היום מקום שלא אוכלים ולא שותים בו? רוב האנשים מופיעים היום מול אנשים שאוכלים".
- ויצא לך כבר לחוות הופעה בחתונות?
"עוד לא, אבל הופעתי בימי הולדת והיה כיף. תחשבי, לבנאדם יש יומולדת והוא רוצה שיביאו לו אותי. את יודעת איזה כיף זה שאני המתנה שלו?"
"אני בטוחה היום ביופי של השירים שלי"
- נשמע שבאמת עברת תהליך גדול של שינוי בשנים האחרונות.
"כן, אני הרבה יותר משוחררת ומשחררת. אני מדברת כל הזמן על הנערה שהייתי, כי הייתי זקוקה אז לדבר על מה שכאב לי, וקיבלתי את המתנה הזאת של כתיבה ושירה, בשביל לקבל אהבה מעצמי.
עכשיו שגדלתי, המוזיקה היא כבר לא המקום היחיד שאני יכולה להתפלל, לפרוק או להתרגש בו. נוצרו בשבילי עוד כמה מקומות שבהם אני יכולה לעשות את הדברים האלה, אז אני יכולה לשתף עכשיו הרבה יותר מפעם.
אני גם בטוחה היום ביופי של השירים שלי, בטוחה שהם יפים, אמיתיים ומרגשים, עושים טוב לאנשים, נוגעים בהם, נותנים להם כוח, אני אוהבת איך שאני שרה אותם, אז אני מגיעה יותר עמוק. הרי מה זה שיר בשבילי? שיר זה תפילה, זה לגעת. אחרת בשביל מה אני אשיר?
אני אחת ששרה וניגנה בחדר שלה שנים, לבד עם הגיטרה, למדתי לבד לנגן, לכתוב, עם כל הריגושים שבזה, הגלגולים שעברתי עם עצמי כל הזמן, השירים, השירה, הלילות. היום אין את זה כל כך. היום יש אנשים ששרים בשביל להתפרסם".
לאה שבת, "עכשיו ביחד", בן-מוש הפצה בע"מ, 2004 .
טל גורדון
25/10/2004
:תאריך יצירה
|