אמנות שווה לכל נפש
 
אומרים שעידן הספרים מתקרב אל קיצו. כך לפחות על פי דעתם של רואי השחורות, נביאי רשתות האינטרנט ומציאי האבזרים השונים שנועדו להמיר את הדפים והכריכות בצגים מזעריים ובספריות-רשת. ולא שעולם הספרות והשירה נעדר ממכמני האינטרנט. כבר בימיו הראשונים נולד מפעל גדול וחשוב בשם "פרויקט גוטנברג" שמציע יצירות שלמות, וכמוהו גם "פרויקט בן יהודה" אצלנו. המשותף לשניהם הוא שמדובר בעיקר ביצירות שאין עוד זכויות יוצרים ביחס אליהן. אתרים אחרים הציעו נושאים ייחודיים יותר החל מהתנ"ך, בגרסאותיו ובתרגומיו.
 
והנה, במהלך החודש שעבר עלה ברשת אתר חדש בעברית "שקספיר ושות`", המציע לכל דורש ומעוניין את מחזותיהם של שקספיר ובני תקופתו בתרגום לעברית של דורי פרנס. מקצתם הוצגו בתיאטראות השונים, ואחרים שעדיין מחכים להצגתם.

בכניסה לאתר מכריז פרנס כי "באתר הזה תוכלו למצוא תרגומים למחזות של ויליאם שקספיר ובני-דורו, אולי הדור התוסס, המלהיב והמרתק ביותר בתולדות הדרמה. למעלה מ-10 שנים שאני מתנפל על מחזה זה או אחר מהתקופה ההיא ומתרגם אותו. חלקם לא תורגמו לעברית קודם לכן, מקצתם ראו אור בספר, היו כאלה שהוצגו על הבמה, רובם נשארו במגירה (הוירטואלית). מעכשיו הם פומביים, בחינם, לכל מי שרוצה לקרוא, ועם הזמן יתווספו אליהם עוד, כי התשוקה שלי לשקספיר ושות` לא פגה. להיפך. מקווה שהיא תדביק גם אתכם".
 
שלושה מהתרגומים אמנם הופיעו בספרים בהוצאת ידיעות אחרונות, אולם מהר מאוד התברר כי הדרישה מצומצמת ולא ממש כדאית למתרגם ולהוצאה, וכאשר דורי פרנס בא אל ההוצאה בהצעה להתיר את החוזה ביניהם על מנת שיוכל לפרסם את תרגומיו באינטרנט, הוא נענה ברצון. 

בפגישה עמו מבהיר פרנס כי "האתר לא נעשה בלית ברירה, בגלל שהוצאות ספרים רוצות יותר או פחות להוציא את הספרים. ברגע שעלה לי הרעיון של אתר, הוא נראה לי פשוט `בול`. בדיוק מה שאני רוצה. זה הלהיב - ומלהיב -אותי יותר מכל התחייבות של הוצאת ספרים. זה נגיש, זה לכל מי שעשוי להתעניין, כמו אלה שמבקשים ממני עותק של התרגום אחרי הצגה שראו, ולא רק לאלה שמתעניינים מראש ולכן יקנו ספר. וזה עשוי להתפתח למשהו שאני לא משער מה הוא עדיין.

"זה בלתי אמצעי, שזה בדיוק מה שאני רוצה ששקספיר ושות` יהיו. בלי כריכה של מכובדות שכרכו להם השנים.כי המחזות האלה כשנוצרו היו `אמנות פופולרית להמונים`, שווה לכל נפש - בכל המובנים: במובן כספי ובמובן זה שהם פונים ומדברים לכל נפש".
 
לא רק השפה משתנה
 
דורי פרנס הוא חיית תיאטרון ותקשורת. מוזיקאי מחונן, כמבצע וכמלחין להצגות, מתרגם מצליח, שחקן לעת מצוא ושדר רדיו בעברו, וכפי שהוא מדגיש, "רק לא משורר".

העברית שלו שואבת מהחול ועד לשמן המשחה של השפה, כראוי למי שהתמחה בעולמו של המחזאי המנוח נסים אלוני. לתרגם הוא התחיל לפני 10 שנים בדיוק, ב-1999 וגילה את מה שהוא מכנה "אהבת חיי", כלומר שקספיר. הוא התחיל עם "המלך ליר" ו"המלט", ולאחרונה הועלו תרגומיו למחזות "הלילה ה-12” בגשר, ו"חלום של לילה בלב קיץ" בבית לסין.

12 מחזות תרגם עד כה, וכולם כבר מופיעים באתר, ובקרוב מאוד הוא יעלה גם את "אילוף הסוררת" ו"רומיאו וג`ולייטה" (כפי שהוא מקפיד לכתוב את שמה האיטלקי) שעל השלמת תרגומיהם הוא שוקד עתה.
 
את פרנס פגשתי יחד עם שותפו לבניית האתר, בועז טרינקר, שחקן צעיר ("נולדו אשמים", "צינורות"), שבסוף תקופת שירותו הצבאי הקים אתר מסקרן בשם "תוכניה" (שבינתיים הוקפא מנימוקים כלכליים) שנועד להעלות לרשת את תוכניות ההצגות שהועלו בארץ, ואשר רבות מהן נאספו על ידי משפחתו. לימים הרעיון התפתח למשהו גדול יותר בעקבות הקשר שנוצר בינו לבין פרנס בעניין מחזה של אלוני, ובעקבות זאת הוזמן טרינקר ללוות את החזרות להפקת החאן והבימה של "בגדי המלך" בבימויו של מיקי גורביץ`. התיעוד היומיומי של החזרות ההן, כולל צילומים, ראיונות ופכים קטנים ממהלכן הפך להיות אלבום וירטואלי מפואר ומרתק. רק טבעי היה שפרנס יפנה אל טרינקר ויציע לו להיות שותף בהקמת האתר החדש ובתפעולו.
 
טרינקר מספר כי לפני שלוש שנים אמר לו פרנס שמחזה יש לתרגם מחדש כל 10 שנים בשלמותו". ופרנס משלים: "אם היית שואל אותי אז, הייתי אומר `כי השפה משתנה`. היום אני נוטה לומר - בוודאי לגבי שקספיר - כי גם אני משתנה, ואחד הדברים הנפלאים במחזות האלה הוא שאפשר לחזור אליהם ולגלות דברים שלא ראית, או שלא הבנת, או שאתה רואה אחרת ומבין אחרת. גם מן הטעם הזה, האתר מתאים לי יותר מספר".

כך למשל, את ליר כבר תרגם ארבע פעמים – הרביעית  הייתה  עצמאית מהקודמות ומותאמת לתפיסתו של רוברט סטורואה שביים את ההצגה הפרובוקטיבית בקאמרי. עתה הוא חזר אל התרגום הנאמן האחרון ושב ועידכן אותו עם העלאתו לאתר.
 
מרגע שפרנס פנה אליו, טרינקר התגייס במלוא המרץ. "כל העסק קרה ממש מהר, דיברנו על זה לראשונה בשבוע האחרון של אוגוסט. מאז במשך חודש ימים עיצבתי את האתר והעליתי את 12 המחזות של שקספיר". 

מימין: בועז טרינקר (תמונת יח"צ),  משמאל: דורי פרנס (צילום: צבי גורן)

פסיפס של חיי התיאטרון של התקופה
 
הרעיון הזה של עדכון היה האתגר המיוחד שטרינקר היה צריך לפתור עבור פרנס: איך להעלות את התרגומים כך שניתן יהיה לההדיר אותם, לעדכן, לתקן – לפעמים בעקבות הערות של מי שייכנסו – להוסיף הערות שיקפצו כאשר העכבר יצביע מילה או ביטוי או מושג המסומנים ברקע אפור, ואפילו לתת גרסה חלופית למשפט כלשהו, כאשר פרנס אינו החלטי בהעדפתו.
 
ביקור באתר מגלה כי השניים יצרו משהו חי מאוד, כולל שלושה פורטרטים מתחלפים של שקספיר. האתר נראה פשוט להפליא – רשימת המחזות, כולל שניים שעתידים לעלות, ולצד כל מחזה שנבחר לקרוא בו מופיעה רשימת המערכות והתמונות כך שניתן להיכנס ולצאת לפי העניין.

יש גם מנוע חיפוש ותא דואר למשלוח תגובות והערות, אך פרט לכך האתר אינו אינטראקטיבי, נטול אפשרות של טוקבקים. מי שמעוניין יכול ליטול מונולוגים או דיאלוגים לאודישנים, לתחרויות, להדפיס ולצטט. הכל חוץ מזכות להציג את המחזות בשלמותם ללא הסדרת הזכויות השמורות לפרנס, או להוצאה שפרסמה את שלושת התרגומים הראשונים.
 
מבין המחזות של בני דורו של שקספיר הועלו עד כה "הדוכסית מאמלפי" מאת ג`ון וובסטר, ו- "השחקן הרומאי" (1626) שעלה רק אתמול, "מחזה אדיר!" (לדברי פרנס) מאת פיליפ מסינג`ר, הנחשב בעיני מומחים כ "שני רק לשקספיר בטרגדיה ומשתווה לבן ג`ונסון בקומדיה". בהמשך יועלה "טרגדיה מיורקשייר" מאת תומס מידלטון.
 
כמרבית המחזות של בני תקופתו של שקספיר, אלה יצירות שאינם מוכרים אצלנו, ומבחינתו של דורי פרנס זו תרומתו האישית לשוחרי התיאטרון האנגלי הקלאסי. כי מעבר לעניין הטכנולוגי, לנגישות ולראשוניות, פרנס וטרינקר רואים לפניהם מטרה חשובה שהתבהרה להם תוך כדי בניית האתר שהוא "יגבש לאט לאט מין פסיפס של חיי התיאטרון השוקקים של התקופה, עם כל הריחות, הצבעים, האמונות, הרכילות, חיי הפשע, המגפות, התחרויות בין מחזאים ובין תיאטרונים".