"חשבתי שמגיע לסרט הזה לזכות"
 
"לא הייתי ממש מופתע מהזכייה בחיפה", אומר בכנות ישירה הבמאי לאון פרודובסקי, שסרטו הראשון באורך מלא "חמש שעות מפריז" קטף בסוכות את הבכורה בתחרות הסרט הישראלי בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה. "ראיתי את הסרטים האחרים ובאופן הכי אובייקטיבי שיכול להיות חשבתי שמגיע לסרט הזה לזכות.
 
"בקיץ האחרון גם ראיתי את כל הסרטים שהיו מועמדים לפרס `אופיר` של האקדמיה, ולמעט שלושה שחשבתי שהם נהדרים ומגיע להם להיות בחמישייה, לא היה לי ספק שגם הסרט שלי יהיה בחמישייה. שוב, השתדלתי לשפוט אובייקטיבית את איכויות הסרט. אבל כמו שאתה יודע, זה לא קרה. עם זאת, ממה שראיתי הקהל מקבל אותו יפה ואני שמח על כך ומקווה שזה יימשך. נחכה למספרים של השבוע הראשון.
 
"אני אוהב את הסרט, חושב שהוא יפה ונהדר. הוא מצחיק ומרגש אותי. התסריטאי השותף שלי (ארז קו-אל) מאוד מוכשר ושלושת השחקנים הראשיים (הלנה ירלובה, שחקנית הקאמרי שנפצעה לאחרונה קשה בתאונה, דרור קרן וולדימיר פרידמן, בתפקיד קטן יותר מאלה של השניים, מגלם את בעלה של ירלובה) נהדרים. קיבלתי המון תמיכה מהמפיקים, מהצוות הגדול ומהקרנות המממנות וזה משמח".
 
ב"חמש שעות מפריז", שעלה בסוף השבוע האחרון למסכים, יגאל (דרור קרן), נהג מונית גרוש ופריק של שירים צרפתיים רומנטיים. הוא חולם לטוס לפריז אבל פוחד מטיסות, ולכן הוא מבלה שעות בקרבת שדה התעופה, כשהוא צופה במטוסים ממריאים. לינה (הלנה ירלובה), עולה מרוסיה, חלמה להיות פסנתרנית נודעת, אך גם היא נאלצה לגנוז את חלומה, לנוכח קשיי החיים ועלייתה לארץ. היא עובדת כמורה למוזיקה, ומדריכה חוג לזמרה של תלמידי בית ספר יסודי, שעליהם נמנה בנו של יגאל, המסרב לשיר במקהלה. זהו הבסיס לפגישתם הראשונה של השניים. יגאל מוקסם מלינה. לה לוקח קצת יותר זמן, אבל אט אט מתחברים השניים ומתפתח ביניהם קשר מיוחד.

הלנה ירלובה ודרור קרן, חמש שעות מפריז", צילום: יח"צ
 
"דרור קרן באחת ההופעות הנדירות בקולנוע הישראלי זה שנים"
 
 לאון, הגיבור הגברי שלך יגאל הוא נהג מונית, בת-ימי, פרנקופיל, וגם גרוש ואב לילד. מה מכל האפיונים האלה זה אתה?  
 
"שילבתי בסרט באופן טבעי כל מיני תכונות ואירועים שקרו בחיי ובחיי ארז, שותפי לכתיבת התסריט. אני מניח שבכל אחד מאיתנו יש הרבה מיגאל, משהו עמוק בפנים, אבל למרות שיש לנו משהו במשותף אני לא נהג מונית ולא מתנהל ככה בחיי. זו לא דמות שתפורה עליי".
 
איך בחרתם את שני השחקנים לדמויות הראשיות?
 
"לגבי הלנה, היא השתתפה בסרט הקצר שעשיתי לפני חמש שנים, שנקרא `לילה אפל`, ומאוד נהניתי לעבוד איתה. חשבתי שהיא מאוד יפה ושחקנית מדהימה ומיוחדת. היא אמנם לא שחקנית קולנוע מובהקת, אבל עשתה את התפקיד הראשי ב`קדמה`, של עמוס גיתאי, וגם שיחקה בסרט של איתן גרין  `חלומו של הנרי`, אבל בעיקרון היא לא עושה הרבה קולנוע, אלא בעיקר תיאטרון. לכן היא בוחרת מאוד בקפידה תפקידים אחרים שמציעים לה. לא שפונים אליה עם תפקידים בקולנוע כל יום, אבל כשכן, לרוב היא מסרבת, וכשהיא לוקחת על עצמה תפקיד היא עושה עבודה מצוינת.
 
"הבחירה שלי בה הייתה בין היתר בגלל שהיא שונה, היא לא הדמות הסטריאוטיפית של רוסיה. היא קצת נראית מזרחית. תמיד יש את הרוסייה התורנית של הקולנוע הישראלי, אבל אני רציתי דווקא מישהי שאינה כזאת. התחלתי לרקום איזשהו סיפור במחשבה עליה, ואחר כך כשארז הצטרף לפרויקט כתבתי משהו חדש, אבל היא כל הזמן הייתה לנגד עינינו. באשר לדרור, עשינו אודישנים להתאמה בין הלנה וכל מיני שחקנים. כולם היו נהדרים, אבל היה משהו בכימיה בינה ובין דרור, שעבד מייד".
 
גיבורי סרטך לא הצליחו לממש את חלומותיהם. גם לך היו חלומות לא ממומשים?
 
"מבחינתי, כל דבר שחלמתי עליו דווקא התממש, והלוואי וימשיך ככה, אבל אני חושב שהסרט מנסה לטפל דווקא בדמויות שלא הצליחו, לא לוזרים אלא כאלה שהגיעו לאן שהגיעו מתוך בחירה או בגלל נסיבות.
 
"יגאל חי במימד שונה, קצת מנותק מהמציאות, לא משחק על פי כללי מציאות החיים שלנו, מן עוף מוזר שחי בקונטקסט ישראלי ומרגיש כאילו אחר. וגם היא כזאת בעצם, מגיעה ממקום אחד ובדרך למקום אחר. זה מה שיוצר את הבסיס המשותף ביניהם ומאפשר את החיבור. אם יגאל היה נשוי באושר ולינה הייתה מחכה לבעלה שיחזור ונוסעת איתו לחו"ל בשמחה, אני מניח שזה לא היה קורה. אבל שניהם בודדים וחסר להם משהו בחיים, אז הם מצליחים לתת זה לזה את מה שחסר, לפחות לפרק זמן מוגדר".
 
התמרמרת על כך שקרן לא זכה בפרס "אופיר" לשחקן המצטיין
 
"אל תשכח שאני די צעיר וחדש בתחום הזה, ומדובר בפוליטיקות וכל מיני עניינים לא רלוונטיים לאיכות הסרט והשחקנים. אני לא כועס על אף אחד אישית ומעריך את כל הסרטים שנעשו השנה, שהיו נהדרים וזו הייתה שנה מצוינת. אני לא חושב שהסרט שלי היה הכי טוב. ממש לא. אבל אם יש דבר אחד שהוא בעיניי ודאי זהו המשחק של דרור קרן. וזה לא בגללי. הוא נתן את אחת הופעות הנדירות והמעניינות שראיתי בקולנוע הישראלי זה שנים. הוא כל כך מצא את עצמו בדמות וכל כך הצליח להביא את יגאל למסך, הרבה יותר טוב ממה שהוא היה כתוב. לדעתי היה מגיע לו לזכות לפני כל מועמדות אחרת מטעם הסרט הזה. מבחינתי הוא הזוכה הגדול". 
 
"בחו"ל מעריכים סרטים ישראליים אם הם פוליטיים, או על דתיים או הומואים"
 
 מה קורה עם הסרט בזירת הפסטיבלים הבינלאומיים?
 
"בפסטיבלים בחו"ל הייתי עם הסרט הקודם שלי, הקצר, `לילה אפל`, וזכיתי בהמון פרסים, בגלל שהוא עסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני, אם כי מזווית שונה מאשר סרטים אחרים שנעשים פה. כך שאני יודע איך זה עובד. בחו"ל מעריכים סרטים ישראליים אם הם פוליטיים או על דתיים או על הומואים. אם הם סרטים טובים, אז אין לי בעיה עם זה, אבל אם עושים סרטים לא טובים בנושאים האלה, רק כדי למצוא חן בחו"ל, אז יש כאן בעיה".
 
אבל יש סרטים בנושאים אחרים שזכו בפרסים בקאן ובפסטיבלים אחרים. למשל "מדוזות"
 
"כן, אבל זה משום שאת אתגר קרת מכירים בצרפת. הוא אישיות, שם, דמות. כל סרט שיוצא החוצה יש לו איזושהי סיבה שבגללה הוא מצליח שם, ולצערי זה לא שיפוט על פי קריטריונים של איכות. אני חושש שבסרט שלי אין את אותו מקדם עניין בחו"ל שיש לסרטים אחרים. אז אומרים, זה ישראלי, שמענו על זה ויש בזה עניין, בוא נראה מה זה. אבל אם זה סיפור אהבה עדין בין גבר ואישה, אז למה לבוא לראות. אפשר לראות את זה באנגלית, או בצרפתית או בגרמנית. אני חושב שזו אחת הסיבות שהסרט לא יהיה הצלחה היסטרית בפסטיבלים בחו"ל".
 
אתה לא חושב שהוא יכול היה להיכנס למשבצת הארט-האוס שם?
 
"כשהייתי לפני שנתיים בקאן, שמעתי איזה מפיק סרטים צרפתי שדיבר על סרטי ארט-האוס שבאים מישראל. ניגשתי אליו והתעניינתי לאיזה סרטים הוא מתכוון. חשבתי שהכוונה היא לסרט כמו `אור`, של קרן ידעיה, שהוא בעיניי סרט ארט-האוס נפלא. אבל הייתי בשוק כשהבנתי שהכוונה שלו הייתה לסרט כמו `ללכת על המים`. וזה הסביר לי מה זה סרט ארט-האוס בחו"ל, מוצר קולנוע שלא דובר בשפת המדינה. סרט כמו `סיפור גדול` הוא מבחינתם ארט-האוס. זה מגוחך, אבל ככה זה. ואכן לא הייתה לסרט שלנו הצלחה גדולה מדי ולא התקבלנו לקאן. אבל לעומת זאת, יש מפיק וסוכן מחו"ל שמאוד אהבו את הסרט ואנחנו נצא איתו להקרנות מסחריות בצרפת ואולי בעוד מדינות".
 
כור היתוך פנימי של ישראליות
 
פרודובסקי, 31, הוא בוגר החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל-אביב. מאחוריו רקורד מכובד למדי של סרטים קצרים, בהם "גשם מקומי", "דרכים לכפר קאסם", "כמו דג במים" (פרס חבר השופטים בפסטיבל גרונה), "בשנה הבאה בטורונטו" (פרס הסרט הטוב בפסטיבל "נאצ`אלו" סנט פטרסבורג) ן"לילה אפל" (פרסים ראשונים בפסטיבלים בבייג`ין, רומא וספרד, ציון לשבח בפסטיבל ונציה ועוד).
 
כעת הוא שוקד על מיני-סדרה בשם "שלושה" (שעלילתה נעה בין ישראל ומוסקבה ויש גם אוליגרך בתמונה). למרות שהבמאי הגיע לארץ מסנט פטרסבורג כבר בגיל 13, ולמעשה הוא 18 שנים בארץ כבר, את רוב עבודותיו מאיישות עדיין דמויות מרכזיות של עולים חדשים.
 
"צריך לזכור שמשנות ה-90 ומעלה זה לא משנה כמה זמן אתה נמצא בארץ, אתה לא יכול להפוך לצבר, זה לא כמו אלה שהגיעו בשנות ה-70", הוא אומר. "הגיעו לכאן במהלך שנות ה-90 יותר ממיליון עולים, ואתה מוצא את עצמך מוקף בדוברי רוסית, תרצה או לא. אז ה-19-18 שנה שאני פה לא הפכו אותי למישהו אחר.
 
"הייתי ברוסיה כמה פעמים, ואני לא אחד מהם אלא מישהו שונה לגמרי. אבל כנראה יש איזה כור היתוך פנימי של ישראליות ומשהו רוסי משם. בכל זאת, כשעליתי הייתי בתא משפחתי, אבא אמא. גם סנט פטרסבורג, שהיא עיר מאוד מיוחדת, תופסת מקום מאוד מסוים בלבי ובנפשי. אני מאמין שבכל זאת אנחנו יוצרים על משהו מתוכנו, מקום שאנחנו מספיק מכירים כדי להביא את האמת אל המסך. את הרגש האמיתי, את הסיפור האמיתי. ככל שאתה יותר קרוב לסיפור שלך, אז אתה תביא אותו נכון ואמיתי יותר. אני מביא סיפורים מהמקומות שבהם אני מסתובב, מכיר ורואה, של חברים ומשפחה.
 
"יש עכשיו סיפור שאני עובד עליו על אש מאוד קטנה, סיפור ישראלי לחלוטין שאין בו ולו גם דמות אחת זרה. ופרט לכך, גיבור הסרט הבא שלי הוא בחור שנולד בבגדד ועלה בגיל שלוש ארצה. זו דמות שעניינה אותי, אז ישבתי עם מישהו שנולד בבגדד, על מנת להכיר כמה שיותר את החומר, משהו שלא הייתי צריך לעשות כשכתבתי על דמויות רוסיות".

הלנה ירלובה, ליאון פרודובסקי