הסימפונית י-ם והאופרה הישראלית חברו לביצוע שתי אופרות ללא תלבושות
מעט מן הדרמה נשאר
המשותף לשתי היצירות שהושמעו על במת האופרה אמש ששתיהן אופרות. הפעם ללא תלבושות. היידן חיבר את הקנטטה "אריאדנה בנקסוס" כיצירה להעלאה בחצר הנסיך אסתרהאזי. רוסיני חיבר את ה"סטאבט מאטר" שלו בנסיבות אחרות - הנסיבות עצמן אגב, יכולות לשמש חומר מרתק לאופרה או לסרט מתח משעשע – כיצירה שהיסוד האופראי בולט לאורכה.
לעצם העניין - סיפור "אריאדנה בנקסוס" שבסיסו הוא המיתולוגיה היוונית, הוא אחד הסיפורים הראשונים על נטישת האישה ומערכת החרדות שהנטישה הזאת מייצרת. היא, הגיבורה אריאדנה משחזרת את פרטי עלילת ההתאהבות, הכל בצורת השאלות ללא מענה, השאלות אינן רטוריות, יש להן נמען אלא שהוא (תזאוס) נטש את אריאדנה ואת האי נקסוס והשאלות נטולות המענה הופכות להכרה קשה במצב הבלתי צפוי והמייאש.
בסיפור הזה כמובן הרבה דרמה. היידן נשאר נאמן כאן למסורת ה"אופרה סריה" (אופרה רצינית) וביצירה הכתובה לזמרת ולתזמורת יש פוטנציאל מרשים. הוא גם כתב את היצירה לקול המצו-סופרן החם וה"אנושי" יותר, קול הקרוב יותר לדיבור באיכויותיו שמִנעָדו מאפשר העמקה. הוא יוצר גם רגעים אינטימיים של דיאלוג בין הזמרת לכינור יחיד.
מעט מכל זה התרחש על הבמה אתמול,לזמרת רחל פרנקל, קול יפה ומרשים לפרקים, אבל בעבודה המשותפת שלה ושל התזמורת לא נותר הרבה מכל הדרמה הגדולה. המוזיקה היפה של היידן זרמה אבל הגוונים, הדקויות והמבע האנושי נותרו בפרטיטורה והתוצאה הייתה ארכנית. למעט רגעי שקט בתוך העלילה וניצוץ קל של הברקה בדיאלוג בין פרנקל לג`אנה גנדלמן, הכנרת הראשית.
מקהלת האופרה כבשה את הבמה
ביצירה השנייה, "סטאבט מאטר" של רוסיני, הצטרפו לתזמורת ולרחל פרנקל, הסופרן אירָה בֶּרטמן, הטנור יותם כהן הבריטון נח בריגר ומקהלת האופרה הישראלית.
"סטאבט מאטר," (עמדה האֵם) הוא במקורו טקסט פיוטי עם חריזה מיוחדת שמתאר את כאבי אימו של המושיע לאחר שבנה נצלב. הטקסט שימש מקור השראה לעשרות מלחינים לאורך הדורות. כאבה של האם הניצבת ליד בנה המת הוא נושא מעורר השראה בכל תרבות ולבטח כאשר מדובר במוסיקה. אחת היצירות הנודעות ביותר לתמליל זה היא של פרגולזי ורוסיני בדרכו חש שהוא נאמן לקודמות המפורסם. אלא שהוא בא מתרבות אחרת, תרבות של אופרה ובעיקר אופרה משעשעת ולכן ב"סטאבט מאטר" שלו, יש הרבה דרמה ואפילו רגעים של עליצות, אולי מעין התבוננות של "למרות המוות צריך להמשיך ולחיות".
הקהל כאמור מקבל אופרה ללא תלבושות ותפאורות ומי שכבשה את הבמה כאן הייתה מקהלת האופרה. המקהלה זוכה ביצירה בשני פרקים שבהם היא שרה א-קַפֶּלָה (ללא התזמורת), וכאן הפגינו חברי מקהלת האופרה (אותם מדריך המנצח ישי שטקלר) דקויות ורגישות מרשימות.
מבין הסולנים לקחה את הבכורה בקלות הסופרן אירה ברטמן עם עושר קולי ובהירות. יותם כהן בדרכו הבליט את האיכויות האופראיות של היצירה, רחל פרנקל נשארה באותו תחום של קול יפה שעדיין מצפה לעיבוד, לעיבוי ולפיתוח ונח בריגר סיפק את הבסיס האיתן, תכונות שבלטו בעיקר בפרק הרביעייה.
המנצח דורון סלומון הוביל את המקהלה ואת התזמורת מהתחלה מהוססת אל סוף בטוח ונמרץ.
התזמורת הסימפונית ירושלים והאופרה הישראלית - הסדרה הליטורגית - קונצרט מס` 1. מנצח: דורון סולומון. 17 בנובמבר, המשכן לאמנויות הבמה, תל-אביב.