דליה שימקו מעלה בתמונע הצגה מעניינת שמעמידה את חווית התיאטרון כנגד זו של המציאות
התיאטרון כמראה למציאות ולהיפך
במהלך 75 הדקות של "מבוך המראות" מאת דליה שימקו ובבימויה, מתחלפות המשמעויות של המילה "מראות" בין אלה שמכוונות אל סדרת האספקלריות שארבע הדמויות של המחזה נאלצות לראותן עצמן בהן, לבין קבוצת הגילויים הנחשפים ומסבכים את קיומם. כל מראה מלוטשת והמראה הנגלה בה.
העלילה, ששימקו עיצבה בהשראת סרטו של אבל פררה “משחק מסוכן”, עם הארווי קייטל ומדונה, מתרחשת בחדר חזרות של תיאטרון, שבו מכין במאי הצגה עם שני שחקנים. במהלך החזרה נחשפות לפרטיהן מערכות היחסים והרגשות של השלושה הנשקפות מבעד למערכות היחסים הכתובות במחזה, ולקראת סיום מוצבת אל מולן מראה חוץ בימתית דרמטית. המחזה שיוצג יהיה אחר מזה שצפינו בחזרות עליו.
לאנשי תיאטרון הצופים בהצגה הזאת יש הזדמנות לראות את עצמם או את עמיתיהם במראה הקומית למדי שדליה שימקו מציבה להם. אינני בטוח שקהל שאינו בא מתוך היכרות קרובה עם תהליכי היצירה יראה את דברים באור הזה, אבל האור החוזר מהמראה הזאת הוא דרמטי ורציני דיו כדי שהמשמעות העמוקה תגיע, ברורה מרתקת ומעוררת מחשבות על הקשר הכפול והמוזר בין תיאטרון המשמש מראה למציאות ובין המציאות שהיא מראה לתיאטרון.
ההצגה הקאמרית מועלית באולם הקטן של תמונע, עם עיצוב פשוט של חלל הבמה ותאורה טובה של יעקב סליב. הבימוי של דליה שימקו מנצל היטב את כפל הרבדים של הטקסט המצוין שכתבה, המתערבבים זה בזה בתחכום הנע על הקו המחבר מציאות ודמיון. באותה דרך היא גם הצליחה לעצב את המשחק המשובח המאפיין את ההצגה הזאת, כפי שגם ידעה לעשות בהצגות הקודמות שביימה.
אנה דוברוביצקי מגלמת את תפקיד השחקנית הנחשקת והחושקת, טורפת הגברים, שאמורה לשחק אשה שיום אחד נעורה מחטאיה והיא חוזרת בתשובה. דוברוביצקי מצליחה לעצב ברגישות רבה את האישה המציאותית, ובנגיעה מצוינת של הומור את הדמות המקצועית של השחקנית, והיא נעה בקלילות בין כפל המישורים של משחקה.
תומר בן דוד מרשים כשחקן המאוהב בפרטנרית שלו ומעצב היטב את אובדן חושים של השחקן הנטמע בזה של דמות הבעל שהוא מגלם במחזה. בן דוד דרמטי מאוד, גם כשהוא מדגיש את המגוחך, והוא מצליח לעצב בטבעיות את הפגיעות והייאוש המחברים בין שחקן לתפקיד.
אורי הוכמן מגלם בקווים חזקים וגדולים את הבמאי היודע את כל התשובות על כל השאלות העולות מתוך הטקסט שהוא מביים. הוכמן קומי בעליל בדמות הגמלונית שהוא מעצב, בהרצאות המתפלספות שהוא משמיע, והוא נוגע ללב וכואב ברגעים שבהם האמת שלו כאדם נחשפת.
אל שלושת אלה מצטרפת דליה שימקו בתפקיד אשתו של הבמאי, שבאה לבשר לו משהו ומוצאת עצמה מתבשרת על משהו אחר לחלוטין. שימקו מעצבת בתבונה רבה דמות ריאליסטית אמינה מאוד, שמוצאת עצמה לפתע בתפקיד שונה לחלוטין.
"מבוך המראות" היא הצגה טובה ומעניינת שמציבה מראה טובה למציאות ולאמנות גם יחד.