מאדם לתותח

"אדם הוא אדם" של ברטולד ברכט נכתב במחצית הראשונה של שנות העשרים במאה הקודמת, עבר מאז שינויים ועדכונים, ושב וחוזר אל בימות העולם כמשל דו-פרצופי, הנתון לפרשנות משתנה של במאים. הפרצוף הנוח בדרך כלל הוא זה שהולך בעקבותיו של צ`פלין, כלומר זה שמצביע על התושייה וחוכמת הרחוב המצילה את האדם הקטן ונותנת לו  הזדמנות לשרוד מול כוחות גדולים ממנו. הפרצוף הקשה יותר, המעיק, הוא זה שאומר כי אם רק יתנו לאדם הזדמנות הוא יחשוף את הכוח ההרסני האצור בו.
 
עלילת המחזה מספרת על הסבל גאלי גיי שיוצא לקנות דג, נתקל בקבוצת חיילים שחזרה משוד מקדש ומחפשת מחליף לאחד מהם שנותר מאחור לאחר ששערו נדבק במפתן המקדש. ההחלפה מתבצעת בעזרת בעלת הקנטינה הניידת ועוברת בהצלחה, וגאלי גיי נהנה מהמשחק עד שמתברר לו כי זהותו הצבאית מחייבת את ביטולה המוחלט של זהותו הקודמת, והוא מצטרף אל הכוחות הפולשים לטיבט.
 
בהצגה החדשה של בית הספר לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים, בתרגום צלול של יצחק לאור ובבימוי תוסס של סיני פתר, המסקנה החותמת היא שאם אתה יוצא מהבית כאדם, תחזור אליו ככובש ומשחית ורוצח חפים מפשע. את הרמז הלוקלי הופך פתר לגלוי בסיועם של סרטוני וידיאו ממבצע "עופרת יצוקה", בעיצוב ועריכה של ליאורה יוקלה, המוקרנים ברקע הבמה, בעוד האדם התם רוכב על התותח היורה בלי אבחנה ב”אויב”. תמונה בימתית מרשימה, שהיא כתב אשמה כואב. 
 
את המחזה של ברכט, שהיה ראוי לקצר אותו, ביים פתר  כהצגה של מחלקת חיילים בבסיס צבאי אי שם בדרך מפנג`אב לטיבט. סמל המחלקה מציג את ההצגה הצפויה בדברי פתיחה שלא צריך דמיון רב או תבונה מיוחדת להבין את זיקתה כאשר הוא אומר "בוודאי שאתם שמתם לב שאנחנו מתארחים פה בבית מקומי ואנחנו נשמור על צלמנו ועל הבית".
 
אבל מעבר לפן הפוליטי, סתר ביים הצגה קצבית מאוד שנהנית מתפאורה נהדרת של שאול אפרת, תחת השגתה של דנה צרפתי, תלבושות מרשימות של גילי כוכבי, תאורה אפקטיבית של רוני כהן והתנועה מרשימה שעיצבה מרינה בלטוב. במיוחד סייעה לו המוזיקה המקורית, שכללה את האפקטים השונים, שכתבה שוש רייזמן ובוצעה חי בקלידים על ידי נעמה רדלר, שגם הנחתה מצוין את הצוות בהגשת השירים שהם חלק בלתי נפרד מהמחזה.
 
ליאור חסון, צליל חן זקס ועופר פיפר יעילים ואנרגטיים בתפקיד שלושת החיילים המגייסים את גאלי גיי וכופים עליו את שינוי זהותו. ערן פרץ מצוין בעיצוב המעבר המתחולל בגאלי גיי, וענת אייזיק מצוינת אף היא במשחקה ובזמרתה כאלמנה בקביק, בעלת הקנטינה, שהיא מעין אמא קוראז` ראשונית. אך בעיקר היה זה איציק גולן, בוגר ותיק של הסמינר, ששלט בהצגה בתפקיד הסמל פיירצ`ילד, הסאדו-מזוכיסט שנופל שדוד ומסורס לרגליה של האלמנה.
 
בדרך כלל נוהגים לסיים את הצגת המחזה בשיר המסכם את הרעיון הפילוסופי-מוסרי הטמון בשם המחזה. בהצגה הזאת השיר אמנם מושמע אבל בשלב מוקדם. כי בסופה של ההצגה כאמור, האדם הוא כבר חייל שהוא תותח רצחני.