לא אובייקטיבי

נפתח בזה שבעיני עפרה חזה היא לא רק הזמרת הכי טובה שהייתה כאן, אלא בין הטובות שידע העולם כולו. גם אם חלקכם ודאי מרימים גבה או מעקמים חצי חיוך ספקני, בעיני קול מלאכי בעל צלילות, עדינות ורוך כמו שהיו בקולה של עפרה חזה נדיר ביותר למצוא.
 
הסיבה שבה פתחתי בקביעה כל כך נחרצת היא שלאורך כל הדרמה המוזיקלית של תיאטרון הצפון,"עפרה", לא יכולתי שלא להשוות בין קולה של חזה לבין זה של ליאל קולט שממלאת בהצגה את החלק המוזיקלי של עפרה. אל תטעו, לליאל יש קול יפהפה ועוצמתי, היא מבצעת מבחר משיריה האהובים ביותר של חזה בצורה מאוד מקצועית ונוגעת. ובכל זאת  לי היה לי קשה להיסחף אחריה בשירים, אבל זה מכיוון שהלב שלי כולו שייך למקור. אין לי ספק שמי שעפרה חזה הייתה עבורו עוד זמרת יוכל בקלות להישבות בקסמה של קולט.
 
"עפרה" הוא למעשה סיפור חיה של עפרה חזה דרך עיניו של מי שהיה מנהלה המוזיקלי במשך עשרות בשנים – בצלאל אלוני. הדרמה המוזיקלית נפתחת כאשר עפרה חזה מגיעה לאודישן אצל אלוני כדי להתקבל לסדנת שכונת התקווה ומסתיימת באקורד צורם כשחזה ודורון אשכנזי נמצאים מתחת לחופה.

אלוני אינו מתיימר להיות אובייקטיבי. כבר מהמונולוג הפותח אומר גברי בנאי שמדובר בסיפור מזווית ראייתו של המספר. אי לכך אפשר לבחור להאמין לדברים, ואפשר גם לחפש ולראות אותם בדרכים אחרות לגמרי.
 
הדרמה המוזיקלית לוקחת את הצופים למסע בזמן ובעולם. החל מהתקופה שבה חזה, כנערה צעירה מקבלת הכרה תודות לסדנה, דרך חתימת חוזה אצל המפיק האגדי אברהם (דשא) פשנל שקיבל סירובים מכותבי השירים המובילים לכתוב שיר לנערה משכונת התקווה. בהמשך מתואר המאבק של עפרה ואלוני נגד הממסד, כיבוש פסגת מצעדי הפזמונים בישראל ואחר כך בעולם כולו. כל אלה מתרסקים לרסיסים כאשר השעון הביולוגי של חזה מתחיל לתקתק והיא רוצה להפוך לאמא.
 
גברי בנאי נכנס בצורה נפלאה ומשכנעת מאוד לנעליו של בצלאל אלוני. אבל האמת היא שההפתעה הכי גדולה עבורי הייתה דווקא נדב אבקסיס. הוא אמנם דמות משנית במחזה, אבל מגלם לפחות שמונה דמויות שונות לכל אורכו. כל דמות מחייבת אותו למבטא, ללבוש ולעיתים אפילו לשפה שונה. את כל אלו הוא מצליח לעשות בהמון המון חן ולא פעם מצליח לשבור את הקרח בין הקהל לבין הנעשה על הבמה.
 
יש לעפרה חזה שירים רבים שמהווים את פס הקול של הילדות שלי. לרובם עושים ב"עפרה" כבוד. בין היתר מושרים "יד ביד", "בית חם", "תפילה", "גבריאל", "שיר הפרחה", "חי", "מישהו הולך תמיד איתי", "לאורך הים" ואחרים.
 
בעיני הקטע היפה ביותר בדרמה המוזיקלית הזו הוא דווקא בסופו. אחרי שכל צוות השחקנים עולה חזרה לבמה לקול תשואות הקהל, עולה גברי בנאי עם נייר ועליו מילות השיר "תפילה". הוא מדקלם יחד עם כל הקהל את הבית הראשון שמתעצם בפזמון "אלוה שמור נא עלינו כמו ילדים, שמור נא ואל תעזוב, תן לנו אור ושמחת נעורים, תן לנו כוח עוד ועוד". אחר כך כל אחד מהשחקנים שר שורה מהבית השני ויש בזה משהו כל כך אמיתי ויפה ונכון למחזה, למרות (אולי אפילו בגלל) הזיופים.  

"עפרה", 5 בדצמבר, המשכן לאמניות הבמה, תל-אביב. במאי: אלון אופיר. תפאורה: מיכאל קרמנקו. תלבושות: יובל כספין. ניהול מוזיקלי: רוני וייס כוריאוגרפיה: גלעד קמחי. משתתפים: אורי בנאי, גברי בנאי, נדב אבוקסיס , חגית דסברג, ליאל קולט , עדי איזנמן, לירון סלע, אורלי מור, גיא רוזן, אפרת כהן ,רבקה בכר, שמעון סיאני.