קומדיית אימה וסרט אינדי
 
מיטל דוהן יפה. יפה מאוד אפילו. מזכירה לי את סקרלט ג`והנסון, קצת גם את קים קטרל. רגע לפני שהיא חוזרת לניו-יורק הצוננת, מקום מושבה בדרך כלל כשהיא לא כאן, היא מסכמת את חוויית "רוקדים עם כוכבים": "זה משהו אחר מהדברים שאני עושה בשוטף. האם ויקטור (צמח, בן זוגה הרקדן בתכנית) שיפר לי את יכולות הריקוד? בטח, אבל זה היה יכול להיות עוד יותר טוב אם לא היו מדיחים אותנו בשלב הזה. עוד כמה תכניות וזה היה מושלם. תכניות ריאליטי? תלוי איזה. לבית `האח הגדול` לא הייתי נכנסת".
 
בארצות הברית תחזור דוהן לכמה פרויקטים חדשים שהיא גאה בהם. ראשית הסדרה האינטרנטית של "סוני פיקצ`רס" - Woke Up Dead, קומדיית אימה בעלת פרקים קצרים שבמרכזה זומביס (דוהן מגלמת את אורורה – יפהפייה מסתורית, פאם-פטאל, עטורת קעקועים), בכיכוב ג`ון הדר, וסרט האינדי המסקרן Monogamy שעומד, לדבריה, לעלות למסכים בקרוב. 

זוהי קומדיה רומנטית שבמרכזה זוג וסדרת ההתנסויות האינטימיות והאחרות שהוא עובר. "זה סרט מאוד מעניין בעיניי, ויש לי הרגשה מאוד טובה לגביו", אומרת דוהן. "אני כבר מחכה ליציאה שלו. יצר אותו במאי צעיר (דיינה אדם שפירו) שהיה מועמד לאוסקר על סרט דוקומנטרי שעשה, Murderball. חוץ מזה, הפרויקטים הקולנועיים הנוספים שהיא סיימה להצטלם להם בארצות הברית ונמצאים בשלבי עבודה שונים הם Failing Better Now, שביימה קרן עצמון (איתה עשתה דוהן בארץ לפני כעשור את הסרט הקצר "בלי דף הוראות"), L.L של עמוס קולק ו-Ponnies של ניק סנדאו.
 
כל הפרויקטים האלה הם או סרטי אינדיפנדנט או כאלה הקשורים לבמאים ממוצא ישראלי. אין לך שאיפה לעלות ל"ליגה של הגדולים"?
 
"זה לא שכיוונתי לזה שכל הסרטים לא יהיו של האולפנים הגדולים. ככה יצא, הדברים זרמו, ואם יהיו דברים אחרים שמתאימים לי, בוודאי שאעשה אותם. עשיתי בעבר גם הצגות ב`הקאמרי` וגם ערב שירים בתיאטרון תמונע. ואני גם יוצרת דברים, כתבתי ספר.
 
“כשמראיינים אותי בארצות הברית ושואלים אותי איך מרגיש לי לעשות סדרה, לעומת סרט או לעומת הצגת אוף-ברודוויי, אני אומרת שלא משנה הפורמט, הכמות או הגודל. מבחינתי זה יקום וייפול על התוכן. אני יכולה לעשות את דמות נטלי ב`אסתי המכוערת`, את `רוקדים עם כוכבים`, או סרט אינדיפנדנט בארצות הברית. אלה כל מיני בחירות שלי. אני רואה את עצמי עושה כל מיני דברים, בהתאם ליכולותיי ומה שמזדמן בדרכי. כששואלים אותי מה אני, אני עונה שחקנית, כי זה סוג של הגדרה שתואמת אותי, אבל אני עושה דברים נוספים".   

מיטל דוהן (שמלות: מורין וולף)

"המטרה היא ליהנות"
 
הקריירה של דוהן, 33, אכן ורסטילית ומגוונת. ברזומה שלה שירות בתיאטרון צה"ל, לימודים בסטודיו של ניסן נתיב, משחק בהצגות הקאמרי "החברות הכי טובות" ו"כטוב בעיניכם", וכן בתיאטרון תמונע ב"כינים" ו"בשר נא", אותה גם כתבה וביימה, ובתיאטרון חיפה ב"רומיאו ויוליה". היא גם הופיעה עם עברי לידר במופע של שירים וקטעי משחק "אהבה וסקס בימים הנוראים".
 
בקולנוע השתתפה בארץ, בין היתר, בסרטים "ג`ירפות", "לרקוד" ו"טהארה", ובטלוויזיה הופיעה בסדרות "אסתי המכוערת", "מיי פירסט סוני", "אלביס רוזנטל והאישה המסתורית" ו"לא הבטחתי לך" ובסרטי הטלוויזיה "המכון", "כאן ועכשיו" ו"לוחמי המסך", שאותו גם כתבה.
 
בארצות הברית השתתפה בסדרות "הסופרנוס" ו"העשב של השכן", וכן עלתה על בימות הצגות שהועלו באוף-ברודוויי. פרט לכל אלה, לפני כשנתיים היא פרסמה  ספר שירים/ טקסטים מפרי עטה בשם "אהבה והרגלים מגונים אחרים", שאת דפיו עיטרו גם צילומים חושפניים שלה, ושל אחרות - עבודותיה של הצלמת קרן גילרמן-הראל.
 
 כמה זמן בעצם את כבר לא ממש בארץ?
 
"כמעט שש שנים אני בין פה לשם, און-אנד–אוף. בהתחלה הייתי מגיעה לארץ כל כמה חודשים, אבל אחר כך זה התייצב על גיחה לארץ כל חצי שנה, משהו כזה".
 
 מלכתחילה נסעת כדי לפתוח שם בקריירה או כדי לחיות, להחליף אווירה?
 
"הייתה לי איזו הצעה, אז נסעתי לראות מה קורה. אני בעניין של ללכת עם מה שקורה בחיים. כשאני הולכת נגד, זה לא יוצא לי טוב. כמו עכשיו, שהתאים לי לבוא לפה ולעשות את `רוקדים עם כוכבים`. זה היה לי הדבר הנכון כרגע. אני בוחנת את הפרויקטים שמוצעים לי והולכת על פי מה שמעניין אותי בזמן נתון. אני זורמת, מה שנקרא, ספונטנית עם ההחלטות, כי בסך הכול המטרה היא ליהנות".
 
אז אפשר להגדיר אותך "פרי ספיריט"?
 
"כן. משהו כזה".
 
כשחקנית, לא היית רוצה להיות יותר חלק מהוליווד ולשחק אותה, נניח, כמו איילת זורר ב"מלאכים ושדים"?
 
"לא ראיתי את הסרט, אבל זה בהחלט מקום טוב להיות בו וכל הכבוד לה. אני מרגישה את עצמי כחלק מהוליווד. חלק מהזמן אני מעבירה ומבלה שם, פוגשת אנשים מהתעשייה, נחשפת לפרויקטים כאלה ואחרים. הרבה דברים התחילו ממשהו קטן והתפתחו. אבל אני לא חושבת שיש דרך אחת לעשות את זה. אני לא אוהבת תוויות ואין לי נוסחאות, אני הולכת עם מה שבא ומתאים לי".
 
בארץ, יש על הפרק סרטים חדשים?
 
"כן. הציעו לי להשתתף בסרט שיצטלם בירושלים, ויהיה הפקה אמריקנית-ישראלית. מעבר לזה אני לא יכולה לחשוף בשלב זה, כי הדברים עוד לא סגורים. זו תהייה עוד הזדמנות לחזור לארץ".
 
מה בקשר לתיאטרון?
 
"עד עכשיו עשיתי את הדברים שעניינו אותי. כעת בעיקרון תיאטרון אני פחות עושה, מתמקדת יותר בתחומים אחרים".
 
איך נראה סדר יום שלך בארצות הברית?
 
"עמוס. כמעט לא נשאר זמן לעשות כלום מעבר לעבודה. קמים מוקדם, ב-7.00 בבוקר, ועובדים עד שעות מאוחרות, 23:00-22:00 בלילה. אם זה צילומים, אם זה פגישות, אם זה חזרות. וזה כולל מסיבות ואירועים ופרויקטים. ככה זה כמעט כל השבוע, ויוצאים מזה עייפים. אני גרה עכשיו גם בניו-יורק וגם באל.איי, בהתאם לדרישות העבודה".
 
מבחינת חבר`ה, יש לך את הקליקה שלך שם?
 
"בניו-יורק יש לי קליקה של חברים מאוד טובים שלי שאני עובדת איתם, רובם קשורים בדרך זו או אחרת לעולם השעשועים. מן חבורה מגובשת כזו. באל.איי אני די חדשה, עברתי לא מזמן לגור שם, אז עדיין לא מעורה שם מבחינה חברתית, אבל יש לי את החבר שלי שם".
 
איך המעבר מכאן, מקום שבו את מפורסמת, לשם, יבשת שאני מניח שאת עדיין די אנונימית בה.
 
"לשמחתי כשאני מגיעה לארץ אנשים שמזהים אותי אומרים לי דברים מאוד יפים, ומצד שני לחזור לשם זה בהחלט להגיע למקום אחר, שגם חסר לי באיזשהו מובן. אז זה אמביוולנטי כזה. כשאני מגיעה לפה לפעמים אני שוכחת ומתחילה לנהל שיחה אישית ליד נהג מונית, אז הוא ישר מזהה אותי ומתחיל סיפור. ולהבדיל, קרה לי שהגעתי לאיזו חופשה בקריביים, באיי סנט בארטס, ופתאום קלט אותי בעדשה שלו איזה צלם פפראצי אמריקני ופרסם תמונות שלי מהסוג המציצני. אז לכל מקום יש את הקטע שלו".